במה שונה הדין בין מת שהוא תינוק למת שהוא גדול? │ אלו מלאכות אסורות במת מן התורה ואלו מלאכות אסורות מדרבנן?│ והיכן שייך איסור סחיטה בהתעסקות עם המת? │ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות יום טוב במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק ה', סימן תקכ"ו סעיף א']
קבורת מת ביום טוב ראשון
מת שמוטל לקבורה ביום טוב ראשון, מכיוון שיום טוב ראשון הוא מן התורה, אסור ליהודי להתעסק בקבורה שלו, ולכן, אסור לו לחפור לו קבר, או לעשות לו ארון ותכריכים, ואפילו אם המת יסריח כשימשיך לעמוד כך, כגון שיום טוב חל בערב שבת שבשבת אי אפשר לקבור וביום ראשון גם אי אפשר לקבור כי יש גזירת המלכות, בכל זאת אסור לקבור ביום טוב ראשון על ידי יהודי, ומבאר המשנה ברורה, שמכיוון שיום טוב ראשון הוא מן התורה, אין מצוה של קבורה דוחה עשה ולא תעשה של יום טוב.
באופן כזה שיום טוב ראשון חל בערב שבת, ובית הקברות רחוק מהעיר יותר ממהלך יום, ולא יגיעו הגויים לשם עד יום שבת, וממילא הגויים יצטרכו לעשות מלאכה ביום השבת עבור המת, אסור לקבור אותו על ידם, אלא יקברו אותו הגויים בעירו, או שיניחו אותו בארון שהוא עטוף בחמר ובזפת שלא יהיה ריחו נודף, ולאחר השבת יוציאו אותו ויקברו אותו במקום המיועד לו.
קבורת מת על ידי גוי
מותר להתעסק בקבורת מת על ידי גוי, ואפילו שהוא מת ביום טוב ראשון, ואפשר להשהות אותו עד יום טוב שני, ואם כן, מדוע לחלל עליו את יום טוב ראשון על ידי גוי, הרי יום טוב ראשון אסור מן התורה, ויכולים להמתין עד יום טוב שני שהוא מדרבנן, שהרי בכל מקרה הוא לא עומד להסריח? על זה מחדש השולחן ערוך, שמותר להתעסק בקבורתו גם ביום טוב ראשון, ובאמת הביאור הלכה מביא בשם ספר 'ים של שלמה', שבמקום שאין מנהג לקבור מת על ידי גוי ביום טוב ראשון, אם כך, באופן שהמת לא השתהה מקודם ואין חשש שיסריח, צריך להמתין עם קבורתו עד ליום טוב שני, ולפי זה, מת שהוא תינוק, שאז הוא לא מסריח מהר כמו מת גדול, וגם אין בו כל כך כבוד הבריות כמו מת גדול שמתבזה בין החיים, אסור לקבור אותו ביום טוב ראשון אפילו על ידי גוי, ואומר הביאור הלכה, שלשיטתנו שאנחנו מקילים ביום טוב ראשון במת גדול גם אם הוא לא השתהה, הוא הדין במת קטן, אפילו אם לא השתהה ואין חשש שיסריח כמו במת גדול ואין בזה כבוד הבריות, בכל זאת מותר לקבור אותו ביום טוב ראשון על ידי גוי.
מלאכות האסורות מן התורה לעשות למת
עשיית קבר וארון ותכריכים הם מלאכות האסורות מן התורה, ולכן, אסור לעשות מלאכות אלו ביום טוב ראשון על ידי יהודי, אלא רק על ידי גוי, וממילא, אסור לחתוך בגד למת על ידי יהודי, משום איסור 'מחתך', ואם אפשר לקחת תכריכים מוכנים לפי מידת המת, אסור לתפור תכריכים ביום טוב אפילו על ידי גוי, אבל מלאכות האסורות רק מדרבנן, כגון, להלביש את המת, שיש בזה איסור מדרבנן של טלטול מוקצה, וכן לחמם מים לטהרתו שזה אסור רק מדרבנן, משום שמתוך שהותרה לצורך אוכל נפש הותרה גם שלא לצורך, וכן להוציא את המת כדי לקבור, ולשים אותו בקבר, כל זה מותר על ידי יהודי, משום שזול הדבר שגוי יתעסקו עם המת היהודי, וזה שמתעסקים איתו יהודים, נחשב צורך קצת, אבל אסור ללוות את המת מחוץ לתחום, ומותר לטלטל את המת מהמיטה לקרקע, רק על ידי כיכר או תינוק וכמו בשבת, משום שהטלטול הזה הוא לא צורך הקבורה, ויש ראשונים שחולקים וסוברים, שאסור ליהודי להתעסק עם מת אפילו בדבר שהוא איסור דרבנן, משום שסוף סוף אנחנו צריכים את הגוי לעיקר עסק הקבורה, אז שיעשה הגוי גם את שאר הדברים, ובכל זאת, יהודי הרוצה לנהוג כדעת השולחן ערוך שבאיסורים דרבנן מותר לעשות לצורך מת על ידי יהודי גם ביום טוב ראשון, אין למחות בידו, משום שיש כמה פוסקים העומדים בשיטה זו.
איסור סחיטה במת
טוב לנקות את המת על ידי קש על גבי עור או נתר, אבל לא ישפשף אותו על ידי סדינים, שלא יבוא לידי סחיטה, אבל אין בזה כיבוס משום שמסתמא רוחצים את המת בסדינים נקיים ולבנים, ולהרבה פוסקים לא אומרים בזה 'שרייתו זהו כיבוסו'.
קבורה זמנית
באופן שיש אפשרות להניח את המת ביום טוב ראשון באיזה שהוא קבר אלא שאחר כך יצטרכו לפנות אותו, ואם כך, למה נחלל את יום טוב על ידי גוי? בכל זאת הדין הוא, שמותר לקבור אותו ולהתעסק בקבורתו על ידי גוי, כי לפנות את המת יש בזה ביזיון.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א