הרב משה גרין
חכמינו ז"ל אסרו להטמין תבשיל בדבר המוסיף הבל – כלומר, בדבר המוסיף חום לתבשיל – אפילו מערב שבת, מחשש שמא יטמין באפר שיש בו גחלים ויחתה בהם בשבת. כמו כן, אסרו חז"ל להטמין תבשיל בשבת עצמה אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל – ואינו אלא שומר את חומו – מחשש שבעת שיבוא להטמין את התבשיל ימצא שהצטנן וירתיחנו.
הטמנה בעיקרהּ היא עטיפת כל התבשיל, או הסיר שבה התבשיל. ואילו בנוגע ל'הטמנה במקצת', דהיינו שלא עטף את כל התבשיל אלא רק את מקצתו, נחלקו הפוסקים: לדעת השולחן ערוך הטמנה זו אסורה; ומדברי המשנה ברורה נראה שהשו"ע אוסר זאת אף בדבר שאינו מוסיף הבל; אך יש שכתב שאף לדעת השו"ע אינה נחשבת הטמנה אלא בדבר המוסיף הבל.
ולדעת הרמ"א הטמנה במקצת אינה הטמנה ומותרת, וכן פסק במשנה ברורה. והחזון איש פסק שהטמנה במקצת דינהּ כהטמנה מלאה לכל דבר.
ונחלקו הפוסקים בנוגע לאופן בו נחשבת ההטמנה כהטמנה במקצת, כלומר מהו שיעור החלק המגולה הנדרש לשם כך:
א. אם החלק המגולה הוא בגובה הסיר – יש אומרים שצריך לגלות לפחות מחצית מגובהו, ויש אומרים כי די בכך שהסיר מגולה באופן המפחית משמעותית את חוּמוֹ.
ב. אם החלק המגולה הוא בהיקף הסיר – יש אומרים שצריך לגלות את רוב ההיקף; ויש אומרים כי די בקרוב לשליש מההיקף.
ג. אם החלק המגולה הוא במקום שאין כנגדו תבשיל בתוך הסיר – נחלקו הפוסקים אם ההטמנה נחשבת להטמנה במקצת.
ד. הנחת הסיר על גבי פח או פלטה: בשולחן ערוך כתב שסיר המונח על גבי גחלים נחשב כמוטמן במקצת, וכתבו הפוסקים שדין זה הוא רק בגחלים, שהיו רגילים להטמין בהם, וגם דרכם להתפשט לצידי הסיר, אבל הנחת הסיר על הפח שעל הכיריים, או על הפלטה, אינה נחשבת כהטמנה כלל.
[שו"ע רנג, א, ומשנ"ב מו ו־סט; ביאורים ומוספים 'דרשו', 49, 50, 52, 81 ו־82]