"וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה" (שמות י', כ"ב)
יש חושך שהוא בבחינת מכה, כמו שהיה במצרים, ויש שאדם יושב בחושך, אבל אור המצוה מאיר לו את חייו.
באחת השבתות כבה הגנרטור בבתי הכנסת ברמת אלחנן, בשל תקלה. היה זה בדיוק ב'שבת חזון איש', שבה נוהגים בבתי הכנסת בבני ברק להעלות את זכרו ופעלו של מרן זצ"ל. בדרשה שנאמרה בחושך, הובעה ההרגשה שאין לך דבר מתאים יותר לשבת זו מאשר הישיבה בחושך, שכן היה זה החזון איש שאסר את השימוש בחשמל בשבת, כל עוד הוא מופעל על ידי יהודים.
הגר"ח קנייבסקי אמר, שאחת הסיבות להבטחתו של מרן החזון איש זצ"ל שלא תפולנה פצצות בבני ברק, היא משום שבעיר זו לא משתמשים בחשמל בשבת, ויש בכך משום קדוש שם שמים גדול, כשמוכיחים קבל עולם שלא רוצים ליהנות מעבודה בשבת של יהודים.
● ● ●
שאל אותי פעם יהודי אחד שאלה יפה: כיצד יתכן שכל האנשים הללו מבני ישראל לא חזרו בתשובה, בראותם את אשר עשה השי"ת לפרעה ולמצרים? היאך אפשר להסביר את העובדה שגם לאחר כל עשר המכות, וכל הניסים ונסי הניסים שהתלוו אליהן, עדין היו כל כך הרבה אנשים מבני ישראל שהרשיעו את דרכם ולא חזרו בתשובה, עד שלא זכו לצאת ממצרים? ומה שיותר קשה, שהשי"ת הכביד רק את ליבו של פרעה, אבל ליבם של ישראל לא הוכבד, ומדוע אם כן לא לקחו מוסר ממה שראו אצל המצרים?
"מהצורה שבה אתה מציג את השאלה, נראה שיש לך גם תשובה לכך", אמרתי ליהודי ההוא, שאכן השיב לשאלתו הנכונה: "אפשר ללמוד מכך", השיב האיש ואמר, "שכאשר המכות נוחתות על האדם שממול, אין זה מדבר אל האדם עצמו, הממשיך לחשוב ש'לו זה לא יקרה'. נכון שהשי"ת הכה את המצרים וגרם להם לסבל ולעינויים קשים, אבל כל זמן שהאדם אינו מרגיש זאת על גופו הוא, קשה לו לחוש את האמת שבמכות הללו".
והדברים נכונים.
זה גופא צריך האדם לשים אל ליבו, ולחשוב כיצד יוכל ללמוד מוסר ממה שקורה אצל השני! הרי הרשעים מתוך בני ישראל שהיו במצרים, שראו את עשר המכות ולא לקחו מוסר – נענשו! כי לא ירצה ה' במות המת, כי אם בשובו מדרכו וחיה. הקב"ה אינו מעונין להעניש את הרשעים, אבל הוא דורש שיתבוננו בנעשה סביבם, וילמדו מכך מה הם נתבעים לעשות, ובמה הם צריכים לשפר את מעשיהם.
● ● ●
שאל אותי רופא עיניים בכיר, על טעם הסגולה המובאת ב'משנה ברורה', שמי שמניח את הציצית על עיניו בעת אמירת פרשת ציצית בקריאת שמע, מובטח לו שעיניו לא תכהינה. השבתי לו על פי החיד"א, הכותב בטעם מכת חושך שבאה על מצרים, שמכיוון ששכחו את הטובות שעם ישראל עשו להם בעת שיעקב אבינו היה שם, לכן מידה כנגד מידה חשכו עיניהם. החיד"א מוסיף ואומר שהדברים רמוזים במילה 'חושך' שהתחלפה במילה 'שכח', ואפשר לכלול בעניין זה גם את המילה 'כחש', מי שמתכחש לטובות שעשו איתו.
ואולי זו הסיבה לסגולה הנפלאה המובאת ב'משנה ברורה', שהרי כאשר יהודי מניח את הציציות על שתי עיניו, נעשה כמי שאומר לקב"ה שהוא היהודי, לא מתנהג כמו המצרים אלא זוכר את יציאת מצרים ואת הטובות שעשה עמנו הקב"ה, ואם כך מגיע לו שלא תכהינה עיניו כמו במצרים, אלא יראה אור גדול בזכות ה"למען תזכרו".
(מתוך הגדה של פסח 'חישוקי חמד')