"כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב" (במדבר כ"ג, כ"ג)
וזהו שנאמר והיו עיניך רואות את מוריך (רש"י)
כבר משחר טל ילדותו, שם מרן ראש הישיבה רבי גרשון אדלשטיין שליט"א דגש מיוחד על עבודת המידות. כבר בהיותו רך בשנים ניכרו בו ניצני ההטבה ותכונות מיוחדות של רגישות לזולת, ולמרות שהיו בו מעלות גדולות מעל בני גילו לא התנשא ולא התפאר אפילו לא במשהו. הגיע לידינו מעט אפיזודות מלאות הוד ומפיקות נוגה, המשתלבות האחת לחברתה, מגלמות צורה בוהקת של חסיד אמיתי, ונותנות המחשה חיה לדברי בעל ה'מסילת ישרים' (פרק יט): "כללו של דבר הרחמנות וההטבה צריך שתהיה תקועה בלב החסיד לעולם, ותהיה מגמתו תמיד לעשות קורת רוח לבריות ולא לגרום להם שום צער".
בהזדמנות סיפר מרן שליט"א לאחדים מתלמידיו, כי בימי ילדותו נהג לשיר 'סולו' בשמחות בר מצווה, עד שפעם אחת שם לב כי בעקבות כך נמשכת תשומת הלב אליו וכולם מביטים בו תחת שיביטו בחתן הבר מצוה, מאז חדל לשיר 'סולו'. [התלמידים שאלוהו איזה שיר ידע לשיר 'סולו' ומיקד את תשומת הלב אליו? והוא השיב: 'אשרינו מה טוב חלקנו' התלמידים אמרו כי הם אינם מכירים, והוא החל לשיר את השיר בניגון מתוק ושובה לב]. דוגמא מזערית של רגש לזולת שהיתה בו כבר מימי הילדות ממש.
עד לפני כעשרים וחמש שנה היה מרן שליט"א מגיע חזרה הביתה בשבת בבוקר בשעה מאד מאוחרת, הוא היה אומר לאשתו הצדקנית ע"ה כי הוא מתעכב מעט לאחר התפילה. אחד התלמידים ביקש פעם להתחקות אחריו, והעלה בידו את פשר האיחור. הוא הלך אחריו, והנה הוא רואה את מרן שליט"א נכנס לבניין מסויים, עולה כמה קומות, דופק אצל אחת המשפחות, מתעכב דקה שתיים ויוצא. שוב עולה לבנין אחר, דופק בבית נוסף, מתעכב דקה מועטת ויוצא. כך הולך מבנין לבנין ברחבי בני ברק. בירור קצר הבהיר לו, כי מרן שליט"א מסתובב בבתי כמה וכמה אלמנות ושבורי לב, כדי לאחל להם 'גוט שבת'. כך במשך שנים הסתובב מבלי שאיש ידע לאן הוא הולך ומה מעשיו, רחוק מעין רואים.
בתקופה מסוימת התקיימה קבלת הקהל אצל מרן שליט"א קודם שעת המנוחה בצהריים, אך לאחר תקופה הפסיק בכך, ואמר לאחד מבני הבית כי הסיבה שביטל את קבלת הקהל היא מפני שאינו מצליח להירדם בצהריים, "כיצד אפשר להירדם כשאתה שומע על צרות ובעיות של יהודים?!".
בעת שנשמעה אזעקה בימי מלחמת המפרץ, ראה יהודי יקר את מרן שליט"א נכנס לבנין ברחוב ראב"ד, עומד בחדר מדרגות וממתין לצפירת הרגעה. היהודי נכנס אחריו, עלה קומה ודפק בדלת אחד השכנים, משפחת פרידמן, וביקש כסא עבור מרן שליט"א. הוא הביא את הכסא והציע למרן שליט"א לשבת, אך הוא סירב. שוב ביקש מהרב לשבת, ושוב מרן שליט"א סירב בתוקף לשבת. תמה היהודי: "מה לא טוב בכסא הזה, שמא הרב חושש שיש בו שעטנז?!…". אולם תשובתו של מרן שליט"א היתה יותר ממפתיעה: "אתה לא רואה שיש לכסא שתי ידיות, איך אשב בשעה כזו על כסא מלכות כשכלל ישראל נמצאים בעת צרה וצער…".
עד לפני שנים אחדות היו טיפוסים שונים מעורערים בנפשם שהתקשרו מידי יום ביומו למרן שליט"א, והרבו לשוחח עמו במשך זמן ארוך על דא ועל הא, ומרן שליט"א היה יושב ומקשיב לדבריהם באריכות ובסבלנות, בטוב לב ובמאור פנים. כך גם תלמיד מספר שפעם ישב ולמד עם מרן שליט"א בצוותא, ובמהלך הלימוד בא יהודי המוכר כמוכה סבל, לביקור בבית מרן שליט"א, ובמשך חצי שעה או יותר ישב ופטפט עם מרן שליט"א, הוציא את זעמו ותסכולו על דבר פלוני ועל בעיה אלמונית, והדבר הפריע מאוד למרן שליט"א, אך הוא כדרכו בשקט נפשו בלם את פיו וגילה ענין בדברי אותו עלוב הנפש. "זה מצוות עשה של גמילות חסד שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים, אין מי שיקשיב לו, לכן הוכרחתי לעצור", הסביר מרן שליט"א לתלמיד מאוחר יותר.
היה בחור קשה יום שהיה רגיל להטריד את מרן שליט"א חדשים לבקרים, ומרן שליט"א ברוב סבלנות ואהבה מעולם לא דחהו, קרבו בעבותות אהבה עד להפליא. פעמים רבות היה מרן שליט"א ניגש לבדו למחבת, ללא גינונים וללא רעש וצלצולים, מצית את האש, ופשוט מכין לו 'חביתה' לארוחות הבוקר…
אחד מוותיקי התלמידים מספר לנו, כי תחילת הקשר ההדוק שלו עם רבו החל בעת שפנה פעם למרן שליט"א ללמוד עימו חברותא בשבת, ומרן שליט"א באופן נדיר הסכים. בתחילת הלימוד ביקש ממנו מרן שליט"א שיאמר לו את שמות הבחורים מבני-הישיבה שלדעתו זקוקים לעידוד כדי שיוכל לעודדם. התלמיד השיב בחיוך: "אני! אני זקוק לעידוד!". חייך מרן שליט"א ואמר: "נו, הרי בידך להתעודד, זה 'בידך', אך אני שואל על מי שאינו יכול לעודד את עצמו וזקוק לעידוד מבחוץ", והמשיך לומר: "אני מבקש ממך פשוט משום כך שאינני מכיר היטב את הבחורים, אך אתה תוכל להיות לי לעזר בענין הזה".
בסוף הלימוד אמר לו מרן שליט"א, כי הוא מבקש ממנו שבכל שבת יביא לו לפחות שני שמות של זקוקים לעידוד, וכך נמשך הדבר שנתיים ימים. התלמיד שיתף אותנו בהתפעלותו הגדולה מדרכיו של מרן שליט"א; הרי לפעמים הבחורים בישיבה רואים את מרן שליט"א ניגש לבחור ושואלו בחום: "מה נשמע", "מה מחדשים", וזה נראה בעיניהם כבדרך אקראי. אך מאותה שיחה הבין כי לא בא בסוד קדושים, וכל מילה וכל צעד שעושה מרן שליט"א עם התלמידים, היא מערכת מופלאה של דאגה כנה להצלחת כל תלמיד ותלמיד, ומטרה קדושה יש לה להחיות את נפשם.
בענין זה מספר מקורבו של מרן שליט"א, הגאון רבי דניאל יעקובוביץ שליט"א, ראש ישיבת 'נחלת בנימין', כי מרן שליט"א אמר לו פעם בשם מרן הגרא"מ שך זצ"ל, כי תפקידו של כל ראש ישיבה ור"מ הוא להיכנס לבית מדרש בבוקר עם פשיטות חדשה כזאת, למי היום אני אעשה פה טוב, לחפש כל הזמן לעשות טוב לשוהים בה. לחיות בתחושה כי ישיבה זו הזדמנות לעשות המון טוב, יש בה הרבה אפשרויות לעשות טוב".
הרה"ג י. ו. שליט"א, מתלמידיו הקרובים של מרן שליט"א, משתף אותנו אברך ממקורביו של מרן שליט"א, הסתפק אם לעבור דירה. הוא הכיר את עולם היושר של מרן שליט"א, והכין מראש רשימה מושכלת ובה כחמש עשרה שיקולים לכל צד בספיקותיו. בשולי השיקולים הוסיף שיקול קצת תמוה: "התארחתי פעם באזור הדירה, והשכנים טענו שהילדים שלי עושים רעש בחצר". מרן שליט"א קרא את הפיסקה, נבהל, ושאל: "עושים רעש? רוץ לשאול רב!". על פניו לא היה מקום לדון בבעיית הילדים המרעישים באמצע היום בחצר. למרות זאת שאל האברך רב שפסק כמובן שאין כל בעיה. הוא חזר למרן שליט"א עם הוראת הרב. מרן שליט"א קרא פעם נוספת את הסעיף האחרון ונבהל מחדש. פשוט נבהל: "זה עושה רעש לשכנים!… מציק להם… חלילה! תתרחק משם! אל תצער יהודים!".
באחד הימים שאל אותו אברך שאלה רגישה. באחד ממוסדות ה'חינוך העצמאי' פוטרה מורה בגלל חוסר-התאמה. לאחר פיטוריה התבקשה רעייתו למלא את מקומה. "חלילה!" נרתע מרן שליט"א, "דם יהודי עדיין מבעבע שם בכיתה…". "אבל המורה פוטרה ללא כל קשר לרעייתי! היא פוטרה לפני שהוצעה לה המשרה!…" טען האברך. "זה אמנם נכון", השיב מרן שליט"א. "מן הסתם גם נאלצו לפטר אותה… אבל אברך כמוך! נו, שמור על עדינות הנפש, דם יהודי נשפך שם!".
לפני שנים אחדות, כאשר אחד מגדולי מתנגדיו של מרן שליט"א, שפעל נגדו רבות בעקיפין ובמישרין, נקלע לחובות אדירים, על סך מיליוני שקלים, ונודע הדבר למרן שליט"א, מחל על עלבונו בצורה פלאית ובכל מרצו נרתם לסייע לו ולהשיג עבורו את הסכומים האדירים. גם כינס במעונו כמה אסיפות חירום עבורו. כשתמהו בפניו מה זה ועל מה זה? השיב: "יהודי נקלע לחובות צריך לעזור לו, מה אני קשור כאן בתמונה".
כך גם כאשר נכנס למעונו אחד המתנגדים הבולטים שלו, הידוע כגברא אלימא, מרן שליט"א קיבלו בחביבות יתירה ודיבר עמו ממושכות. בני הבית הוזעקו למקום לראות שלא יזיק למרן שליט"א, אך למרבה הפליאה ראו את מרן שליט"א יושב עימו בסלון הבית, ומשוחח עימו בענין רב, ונפרדו בלחיצת יד חמה. אחד מבני הבית שהיה המום מיחסו של מרן שליט"א לאותו אדם, ניסה לשאול את מרן שליט"א על הנהגתו, אך מרן שליט"א לא רצה לשמוע שום מילה רעה אודותיו, וכל העת אמר: "זה אדם טוב מאד, פנימיותו היא טובה מאד, מה שהוא מזיק זה כי הוא כמו שיכור, ומפני שיש לו סבל אישי רב ממילא הוא משתולל". כך לימד עליו זכות מבלי לקבל עליו שום תלונה כזאת או אחרת.
אחד מתלמידיו הקרובים של מרן שליט"א, משתף אותנו בסיפור מופלא שהתרחש עם מרן שליט"א לפני שנים אחדות: "באתי עם מרן שליט"א להשתתף בחתונת יתום מאב ומאם שהתקיימה באחת האולמות המוכרים, באמצע החתונה לחשתי על אוזנו של מרן שליט"א כי בהיות שצריך הוא אחר כך להשתתף בחתונה באולם השני הקיים באותו מתחם, יוכל לחסוך בזמן על ידי שיכנס ישירות לאולם השני מהכיוון האחורי ולא יצא החוצה לרחוב לעשות את כל הסיבוב. מרן שליט"א הנהן בראשו כאות הסכמה. לאחר כמה רגעים רואה אני את מרן שליט"א רוקד עם החתן עד לפתח הראשי של האולם ויוצא לכיוון הרחוב ולא כפי שדובר קודם. לאחר השמחה שאלתי את מרן שליט"א מדוע לא נכנס ישירות לאולם מאחור ובחר לעשות את כל הסיבוב. השיב לי מרן שליט"א תשובה מדהימה: "הן ידוע לך שחתן זה יתום, רציתי שהוא ירגיש את ההנאה המושלמת שהגעתי במיוחד עבורו לשמחו, ולא שיחשוב שהגעתי לשמחה באולם השני ובדרך עברתי אצלו. על ידי כך שיצאתי מהכניסה הראשית לא ישים החתן לב כי נכנסתי לשמחה השניה". יצוין, כי אחר כך כששאלו אנשים אחרים את מרן שליט"א מדוע לא נכנס מאחור, ענה בפשטות: "כאן היא דרך המלך ומדוע לצאת מיציאה אחורית". כך העלים במודע את הסיבה האמיתית ברוב ענווה.
(מתוך 'אדיר במלוכה')
2/343