מעשה באחד מבני המשפחה שנכנס אצל הרה"ק בעל "אמרי אמת" מגור זיע"א בערב חג השבועות, ושאל אם יוכל לפרוט לו שטר גדול בן זלוטי למטבעות קטנות? לפי ששטר בערך גדול כזה אינו עובר לסוחר בעיירה קטנה, ולא מצא האיש בכל גור מי שיתן לו עודף מחמש מאות זלוטי. קם הרבי כהרף עין מאצל ספריו, ונכנס לחדר הסמוך שם ניצבה הכספת שלו בכדי למלא את מבוקשו.
באותו רגע נמלך האיש בדעתו והכהו לבבו, מה עשיתי, את מי הטרחתי ולצורך מה? פניו החווירו כסיד מרוב צער ודאגה. וכאשר שב הרבי לחדרו עם הכסף, הבחין מיד במראהו המבוהל, וישאל אותו בחרדה מה קרה לך? התנצל הלה ואמר, מתחרט אני על שהפרעתי.
נענה הרבי והשיבו, כאשר מתכוונין לשם שמים, מה הבדל יש בין אם לומדים תורה או גומלים טובה וחסד לאיש יהודי.
שלום בית ישכון באהלך
מסופר על יהודי שבא לפני הגאון רבי אייזיק שר זיע"א והתלונן, כי בכל ערב שבת נופלת קטטה בתוך ביתו, הוא מצידו משלים את כל ההכנות לשבת בשעה מוקדמת, אך אשתו עוסקת במלאכה עד הרגע האחרון, שאל רבי אייזיק: ואיך אתה מתכונן לקבלת שבת? "ברוך ה', כבר מחצות היום אני לאחר הרחצה, לובש בגדי שבת, לאחר מכן מתיישב ולומד "שנים מקרא ואחד תרגום", שיר השירים ומקבל שבת מלכתא" – השיב האיש בסיפוק. אמר רבי אייזיק: "אם לעצתי תשמע דחה לשעה את לבישת בגדי השבת, עזור לאשתך בהכנת השבת, וכשתבוא שעת הדלקת נרות תאמר לה בניחותא "הדליקי את הנר" ותבוא עליך הברכה ושלום בית ישכון באהלך".
ולא יענש שום אדם בסיבתי
להגה"ק רבי שלמה זלמן ליפשיץ גאב"ד וורשא בעל ה"חמדת שלמה" זיע"א היו מתנגדים רבים, הללו רדפו אותו בכל מיני רדיפות וירדו חייו, פעם בלכתו בשוק בעניני מצוה, השליכו אלמונים שיקוץ על ראשו. מיד רעשה העיר, היתכן לבזות ככה את כבוד מרא דאתרא?, השתיק הרב את התובעים עלבונו, חזר לביתו ונכנס לחדרו המיוחד, כשנכנסה זוגתו הרבנית מצאה אותו בוכה, פנתה אליו: מה אה בוכה ומצטער, וכי בשביל ריקים הללו כדאי לבכות? השיבה רבי שלמה זלמן: אני בוכה ומתפלל לקב"ה שלא יענשו הללו חלילה משמים על ידי.
(סיפורי צדיקים חוקת)