"באותו רגע יצא הרב מבית הכנסת, והכדור פגע במגבעתו והפיל אותה לאדמה. אני וחבריי נפלנו על האדמה מרוב צחוק, כשראינו איך הכובע של ה'דוס' הופך לצלחת מעופפת…"

כידוע, כל מהותו של מרן הגר"ע יוסף זצ"ל היתה – להשיב רבים מעוון. מתוך מאות סיפורים על כך, מביא הגאון רבי יחיאל מיכל שטרן שליט"א (בספרו 'מרן – תולדות רבי עובדיה יוסף') סיפור נפלא שסיפר אדם אחד :

"ליד בית הורי היה בית כנסת אחד, ולידו מגרש כדורגל שבו הייתי משחק עם חברים במשך השבוע, ובעיקר בשבתות. לא פעם היה הכדור עף לחצר בית הכנסת. פעם הוא אפילו ניפץ את אחת הזגוגיות.

"שבת אחת, היינו במגרש ושיחקנו. אני הייתי אז כבן חמש עשרה. בשכונה היו מכנים אותי 'עבריין'… שיחקנו, ואני בעטתי חזק בכדור. הכדור יצא מן המגרש ועף לכיוון בית הכנסת. בדיוק באותו רגע יצא הרב מבית הכנסת, והכדור פגע במגבעת שלו והפיל אותה לאדמה. אני והחברים שלי נפלנו על האדמה מרוב צחוק. התפקענו כשראינו איך הכובע של ה'דוס' הופך לצלחת מעופפת.

"הרב הרים את הכובע ובא אלי למגרש. 'שבת שלום, כבודו רוצה לעשות לנו קידוש או להצטרף למשחק?' – שאלתי אותו אז בחוצפה, אבל הוא לא נבהל. הוא הסתכל בי ושאל אותי: 'איפה ההורים שלך!'. אני עניתי בחוצפה: 'ההורים שלי מתו'.

"הרב אמר לי: בוא איתי. זה היה נראה לי אז משעשע, אז החלטתי לשחק את המשחק והלכתי אחריו. הגענו לבית שלו. הוא נכנס ואני אחריו. הוא עשה קידוש ונתן לי לשתות, ואז שאל: 'אתה רעב?'.

"מת מרעב', אמרתי. הרב סימן לרבנית וערכו לי שולחן ונתנו לי אוכל. אכלתי כמו אדם שלא ראה אוכל שבוע. הרב אכל מעט מאוד ורוב הזמן הסתכל בי ודיבר. לימים הבנתי כי אכלתי אז גם את המנה שלו.

"כשסיימתי לאכול הוא שאל אותי: 'אתה עייף?' אני מת מעייפות – אמרתי. הרב הלך והציע לי מיטה. הלכתי לישון. ישנתי שם כל השבת. כשקמתי כבר היה מוצאי שבת. הרב שאל אותי: 'מה אתה רוצה לעשות?'. אמרתי שאני רוצה ללכת לסינמה לראות סרט. 'כמה עולה סינמה?' הוא שאל. לירה וחצי, אמרתי. הוא נתן לי כסף ושלח אותי, ולפני שהלכתי אמר לי: 'מחר תבוא עוד פעם'.

"ואני באתי גם למחרת. ואכלתי וישנתי וקיבלתי כסף לסינמה. ועוד יום ועוד יום. עם הזמן התגלה לי שיש עוד שתים עשרה ילדים כמוני מהרחוב אצל הרב הזה בבית.

"לא יכולתי להיות כפוי טובה, מה גם שאהבתי אותו באמת. עם הזמן הוא החל ללמד אותי מצוות. נטילת ידיים. קנה לי תפילין. היה יושב ולומד איתי חומש, משנה, הלכות. לימים הלכתי בזכותו לישיבה והגעתי ללמוד לרבנות והסמכה ובסוף לדיינות. הוא חיתן אותי, והשתתף בחתונות של ילדיי והיה סנדק לנכדיי", סיים היהודי הזקן את סיפורו.

סיים היהודי: "אתה רואה אותי היום כך – כיום אני דיין בבית הדין הרבני, אבל פעם אני הייתי כמותם. רק תאהב אותם. תאהב אותם כמו את ילדיך שלך". עד כאן מתוך ספרו של הרב שטרן שליט"א.

הנהגה זו של מרן הגר"ע זצ"ל, היא ממש כמו מידותיו של ה' שמבוארות בספר תומר דבורה (מידה הא' – מי אל כמוך): "מורה על היות הקדוש ברוך הוא מלך נעלב, סובל עלבון, מה שלא יכילהו רעיון. הרי אין דבר נסתר מהשגחתו בלי ספק, ועוד אין רגע שלא יהיה האדם נזון ומתקים מכח עליון השופע עליו; והרי תמצא שמעולם לא חטא אדם נגדו – שלא יהיה הוא באותו הרגע ממש שופע שפע קיומו ותנועת אבריו… [ו]סובל הקדוש ברוך הוא עלבון כזה להיות משפיע בו כח תנועות אבריו… והינו אומרו 'מי אל כמוך' – אתה א-ל בעל חסד המטיב, א-ל בעל כח לנקום ולאסוף את שלך, ועם כל זאת אתה סובל ונעלב עד ישוב בתשובה…"

כיוצא בזה מסופר בספר 'קול חוצב' על רבי שלום שבדרון זצ"ל:

"מכוניות כיבוי אש שעטו לכיוון שכונת רחביה, יללות הצופרים החרידו את לב השכונה השקטה, התושבים רצו בבהלה. שריפה פרצה בבית תושב השכונה. הדירה עלתה בלהבות ובקושי הצליחו להציל חפצים מועטים.

"יהודי זה, עשה צרות צרורות למשפחת שבדרון, אשתו גם היא נהגה ללכת כברת דרך עד חצר ביתם של משפחת שבדרון להציק להם בצעקות והקנטות, כמו כן, ללכלך את הכבסים של המשפחה עגמת נפש רבה נגרמה למשפחת שבדרון בעטיים.

תושבי השכונה חשבו עתה איך לעזור למשפחה זו שכל רכושה נשרף, טיכסו עצות באסיפות בית וכדומה – כשאחד האנשים המרכזיים במערכת היה רבי שלום בעצמו!

"'הייתם צריכים לראות איך הוא עשה את זה, באיזו התלהבות ומרץ נעורים', אמר לנו חתנו של ר' שלום. 'הוא התנהג כאילו היה ידיד קרוב או בן משפחה. אותו יהודי שביתו נשרף, לא ידע כלל שהאיש שחשב עליו שעות ארוכות ביום ובלילה היה ר' שלום, כי גם אם היו אומרים לו – לא היה מאמין…

"באותם ימים לפני עשרות שנים, התקיים הספד בבני ברק בכולל 'חזון איש' על אחד מגדולי ישראל. היכל הכולל היה גדוש מפה לפה, ור' שלום שהיה אחרון המספידים ניגש לבימה. מי לא זוכר הספד של ר' שלום. כמה שהיה גדול בדרשות, הרי בהספדים – כפל כפליים.

"בתום ההספד, כשהקהל היה שרוי בסערת רגשות, הסיט ר' שלום את הנושא לבעיה האקטואלית שהציקה לו. הגביה את קולו המרגש ואמר:

"'רבותי! קרה מקרה בירושלים. אש כילתה דירתו של יהודי חרדי וכו' וכו'. צדקה! והחזקת בו! מצוות עשה דאורייתא!' – תבע ר' שלום בסערה, ואז עשה מעשה חריג שלא נהג בו אלא מספר פעמים מועטות ביותר, ואמר: 'אני מסתובב בין הקהל וכל אחד יתן כפי יכולתו'.

"הגר"ש שבדרון הוריד מראשו את המגבעת, הפך אותה והסתובב בין ההמונים. הקהל תרם ביד נדיבה, ר' שלום עצמו לא האמין כמה הצליח לאסוף… אלפים רבים, עבור 'ידידו'.

"הסכום במלואו הגיע, כמובן, בעקיפין, בהצנע לכת. ר' שלום קנה לו בלוני גז חדשים, מערכת בישול, ושלח למעונו כסף מזומן רב, בצינעה".

(מתוך מאמר מאת הרב פנחס זרביב שליט"א בספרו 'למעשה')