פניו של המשגיח בישיבה ידועה במרכז הארץ חוורו. הבחור שלפניו, תלמיד הידוע כמי שמתקשה בתלמודו כבר מאז נכנס בשערי הישיבה הגדולה, הודיע לו בצער על החלטתו, כי אפסה תקוותו ואין הוא רואה לנכון להמשיך את דרכו בישיבה.
התברר כי הבחור התייאש מהלימוד, והוא מעוניין לעזוב את הישיבה סופית. המשגיח, המכיר מכבר את הבעיה ואת הבחור העקשן שמולו – שלמרות ניסיונות אין ספור עדיין לא זכה לחוש במתיקות התורה – הבין כי לא יהיה מנוס. הבחור ימצא את עצמו מחוץ לכותלי הישיבה, בשוק העבודה או גרוע מכך, ברחוב.
אלא שקודם שייפרד מהבחור, ביקש ממנו המשגיח לעשות מה שיהודי טוב עושה בשעה שהוא עומד על פרשת דרכים כה קשה: "לך נא לכותל המערבי, מקום שלא זזה הימנו שכינה, שם תישא תפילה חמה על מצבך, תספר על המהפך אותו הינך עומד לחולל בחייך, ותשועת ה' כהרף עין".
קם הבחור הנואש ועשה את דרכו ירושלימה. עם הגיעו בשעת לילה מאוחרת אל הכותל המערבי, פרצו כל רגשותיו החוצה, והוא בכה בדמעות שליש, כשתפילתו בוקעת רקיעים. לאחר דקות ארוכות של בכייה עד כלות הכוחות נחלש, והביט אנה ואנה בכדי למצוא כסא.
הוא כשל אל הכיסא הסמוך, ושמורות עיניו עצומות כשהוא ממלמל פרקי תהילים ברגש. לפתע שמעו אוזניו סוגיה בה התקשה מכבר בלימודו בישיבה. הוא האזין למתק הלימוד, ועשה אוזנו כאפרכסת, כשהוא שם לב לכך כי הלימוד ברור לו כפי שלא היה מעולם. הבחור פחד לפקוח את עיניו, שמא ייפסק קול התורה להתדפק על אוזניו, עד ש… שיעור הדף היומי המתקיים מידי לילה בכותל, בחצות – לו האזין בהקיץ, ולא בחלום – הסתיים…
באותו רגע, זינק מכיסאו נרעש, ובעוד לומדי השיעור מתפזרים איש איש לביתו, קלט את גודל המתיקות הטמונה בלימוד. לאחר מילות הודיה נרגשות על יד שריד בית מקדשנו, פנה הבחור לנסוע לישיבתו, שם הודיע למשגיח ההמום: "אני רוצה חברותא כמו מגיד השיעור בכותל!"
בירור קצר העלה כי היה זה אכן מגיד שיעור מפורסם הידוע כמי שניחן בכוח הסברה מופלא, הלא הוא הרב דוד זיכרמן – לשיעוריו קשובים מדי לילה עשרות רבות של אנשים.
הבחור השתלב בחזרה בלימוד סדרי הישיבה, כשחברותא מוצלחת במיוחד הותאמה בעבורו. אך בכך לא הסתיים הסיפור המרגש: אותה הישיבה, שנוכחה במה שבכוחו של שיעור דף היומי לחולל בליבו של בן הישיבה, ביקשה להוסיף לאחר זמן סדר שלישי מגמה מיוחדת למעוניינים בכך, של לימוד הדף היומי, כשהמעוניינים מאזינים בשקיקה למגיד-שיעור מיוחד שהובא לשם כך.