גדולי ישראל מחשבים את כל הליכותיהם, עד לדקויות שאין עין אנושית מסוגלת להבחין בהם ולהבינם.
הורי זכו להיות דבוקים במשפחתו של הסטייפלר זצ"ל ולסייע להם. מרן הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א הוא בנו היחיד של מרן הקהילות יעקב זצוק"ל.
כולל "חזון איש" בנה בנין ברחוב רשב"ם, מעל מגורי הסטייפלר, כדי שמהכספים שישולמו כשכר דירה, יוכלו לשלם את חובות הכולל.
בנוסף לזה רכש הכולל מגרש ברחוב רשב"ם 12, ובנו בו בנין. הם מכרו את הדירות בדמי מפתח, או השכירו אותן בתוספת הנחה משמעותית, בתנאי שהדיירים לא ישתמשו ברדיו, ובשבת לא ישתמשו בחשמל ובמים.
באותו זמן, הגאון רבי נסים קרליץ שליט"א פנה אלי וסיפר לי שיש מגרש ברשב"ם 10, שמחירו שמונים אלף לירות. וחסרים לו שישים אלף. הוא ביקש ממני למצוא אדם שישלים את החסר, ויקבל בתמורה שתי דירות במחיר עלות בבנין שייבנה.
שאלתי אותו: "כמה רווחים יישארו לכולל לאחר ההנחה הגדולה הכוללת ומכירת שתי דירות במחיר עלות?"
תשובתו הבהירה החדירה בי השקפה טהורה והבנה אמיתית: "אזור זה עדיין ריק ושומם, בעתיד ייבנו פה עוד ועוד בניינים. התושבים הראשונים הם הקובעים את צביונו הרוחני של האזור. אם נקפיד לאכלס את האזור בתושבים שאינם משתמשים בחשמל ובמים בשבת, ואינם מאזינים לרדיו, תהיה פה שכונה ערכית מבחינה רוחנית. כדי להצליח בכך משתלם לי למכור את הדירות כמעט ללא רווחים…"
בסופו של דבר, משום כבודו של הסטייפלר, אישרה העירייה לבנות שתי דירות מתחת לעמודי התמיכה של הבניין. האחת עבור הסטייפלר והשניה עבור בתו האלמנה הרבנית ברזם שתחי'.
הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א גר בדירה קטנה במיוחד, בת שני חדרים. ילדיו ישנו בצפיפות ובדוחק במיטות מתקפלות, בחדר שכל כתליו מכוסים בארונות ספרים. לאותו חדר ספרים דחוק, בו ישנו הילדים, היו מגיעים בכל לילה נערים תושבי הסביבה, שלמדו עם רבי חיים גמרא מהשעה שתים וחצי עד תפילת ותיקין, כאשר האור הדולק וקול הלימוד אינו מפריע למנוחת הילדים. וכך הם סיימו יחדיו בכל שנה את הש"ס.
באותה תקופה שימשתי כנאמן קרן של שני יתומים צעירים. הקרן הסתכמה בשישים אלף לירות. כשהגאון רבי ניסים פנה אלי בבקשה להשיג שישים אלף לירות עבור המגרש, נתתי לו את כספי הקרן וקיבלתי בתמורה את שתי הדירות שעמדו כנכס מניב פרות לטובת היתומים.
ידעתי שאמו של רבי חיים קשורה עד מאד לבנה יחידה, ושיערתי שהיא רוצה שיגור בקרבתה. כמו כן, ראיתי את הדוחק בדירתו של רבי חיים. אמרתי לרבנית בת-שבע ע"ה, שאני רוצה להעבירם לדירה עליה אני ממונה מתוקף תפקידי כנאמן הקרן, ויש לי נדיב שמוכן להשלים את הפרש המחיר בין שתי הדירות שמסתכם בשמונת אלפים לירות.
אך הרבנית הצדקת בת שבע סירבה והסבירה: "גובה הדירה שלנו הוא שלושה מטרים ורבע. הדירות החדשות נמוכות בצורה משמעותית. פה יש לבעלי אויר נפלא המעניק לו שלוות נפש בלימוד תורה, איני יודעת אם בדירה שאתה מציע יהיה אויר כזה נפלא, ואם יהיה לו קשה ללמוד כמו שהוא לומד היום, איני מוכנה!"
הלכתי לאמו של רבי חיים, והצעתי באזניה את הרעיון הנפלא, אך היא התחמקה ואמרה שאם יתנו לשם כך סכום גדול כזה, אולי יהיה זה על חשבון עניים אחרים. ניסיתי לשכנעה בדרכים מגוונות, ואף הצעתי להשיג לתורם הלואה נוחה, כדי שיוכל להחזיר מאה לירות בכל חודש, וכך אין חשש שיקפח אחרים. אולם הרבנית הוסיפה שזו לא עצה טובה עבור אותו תורם לתת סכום כה גדול לאדם אחד, כשהוא יכול לחלקו לנזקקים רבים.
לאחר כמה תירוצים, היא ענתה את תשובתה, שלמדה אותי בעליל עד כמה רגישותם ואהבתם של גדולי ישראל לכל אחד מישראל: "יש אברכים רבים שלהם אותו מספר ילדים כשל בני, והם גרים בדירה קטנה כמו רבי חיים, ובכל זאת הם מסתדרים! אם תהיה לרבי חיים דירה גדולה יותר, אולי דירתם של אותם אברכים תהיה לפתע צרה להם… אם כן, פו
מרגש ומחייב לראות, לאלו דרגות של עדינות הנפש אפשר להגיע. זוהי אהבת ישראל אמיתית! זהירות דקה מן הדקה שלא לגרום צער לזולת!
בימי הפורים נחדד את רגישותנו לזולת, נשפר את התנהגותנו, וננהג בעין טובה ובאחוה בחברינו, וכך נכניע את עמלק ונזכה לגאולה שלמה בקרוב.
(מתוך 'אריה שאג' – פורים / פסח)