אִם בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ… שתהיו עמלים בתורה
סיפר אחד מבניו של מרן הגרמ"ש שפירא זצ"ל: "באחד מן הפעמים בהם הסתגר אאמו"ר בחדרו כדרכו, שקוע בעיונו בסוגיה הנלמדת בישיבה, וזאת במשך למעלה מחמש שעות ברציפות, החליטו בני הבית, אשר מודעים היו לשקיעותו המופלגת, שלא להניח לאיש להפריעו עד אשר הגיעה אשה מרת נפש וביקשה להתקבל לשיחה עמו…
בני הבית כבר ידעו כי שיחות מעין אלו, מקפיד אאמו"ר שלא לדחותם, ולפיכך הכניסו את האשה אל חדרו, אשר ניתק לפתע משרעפיו השקועים בעומקה של הלכה, לסייע לאשה עלובה זו…
והנה, כפי הנראה זקוקה היתה האשה בדחיפות לעזרה כלכלית מסויימת, שכן לאחר מספר רגעים יצא מחדרו וביקש מאחד מתלמידיו כי ילווה לו חמישים שקלים. את הכסף מסר לאותה אשה אומללה, ליווה אותה אל מחוץ לביתו ומיהר לשוב אל חדרו, אל שקיעותו בלימודו.
אם סבורים אנו כי חוט ריכוזו ניתק בעקבות אותה 'הפרעה', אם סבורים אנו כי מעתה היה עליו לרכז את עצמו ולשוב ולהיזכר בפרטי הנושא אשר על ליבונו עמל – הרי שאיננו אלא טועים…
ההיפך הוא הנכון – גם באותם רגעים עצמם בהם עסק אאמו"ר באותה מצוה שאינה יכולה להיעשות ע"י אחרים, היה ראשו מגיע השמימה, ודעתו נתונה לעניינים העומדים ברומו של עולם…
הגיעו הדברים עד כדי כך שלאחר מעשה לא עלה בידו להיזכר מי הבחור ממנו לווה את סכום הכסף, עובדה אשר גרמה לו עוגמת נפש מרובה… באותו הערב, כאשר עלה אל היכל הישיבה, התעניין אצל התלמידים אודות זהותו של המלווה האלמוני, כאשר עלה בידו לאחר מאמצים מרובים לאתרו, אמר לבחורים שהתקבצו סביבו: "הנה, אתם רואים? כשלומדים – אי אפשר ללוות כסף… באמצע הלימוד לא ניתן לזכור מי המלווה, ועלולים להגיע למצב בו לא ידעו למי להשיב!"…
כן סיפר מקורבו הגר"צ פלנצ'ק שליט"א: "בתקופה מסויימת, בה היתה הישיבה דחוקה באופן משמעותי מבחינה כלכלית, היה על רבינו להשיב הלוואה אשר נטל למען הישיבה בסכום משמעותי מאוד. מאחר וקופת הישיבה היתה ריקה לחלוטין, ואפילו שקל אחד לא היה שם. הוחלט לערוך אסיפת נדיבים מידידי הישיבה בהשתתפות רבינו, כאשר בסיומה של אותה אסיפה ירים כל אחד מהנוכחים את תרומתו בעין יפה.
"ואכן, האסיפה התקיימה. רבינו נשא בה דברים. לאחר מכן נאספו התרומות והונחו אחר כבוד במעטפה סגורה אשר נמסרה לרבנו, אשר פנה ויצא לדרכו בחזרה אל ביתו.
"אותו מקורב, אשר ליווה את רבינו לאסיפה האמורה, משוכנע היה כי ימהר לפתוח את המעטפה ולעמוד על תוכנה כדי לברר האם יש בסכום שנאסף די בכדי לסלק את ההלוואה, אולם רבינו – דעת אחרת הייתה עמו, הכניס את המעטפה לכיסו, שקע בהרהוריו אשר עסקו בודאי בסוגיה הנלמדת עתה בישיבה, משהגיע אל פתח ביתו, פתח את הגמרא הגדולה וצלל לעומקה של הלכה…
"למחרת היום, הגיע אותו מקורב אל רבינו ומיהר לברר ולשאול: "האם רבינו כבר יודע כמה כסף נאסף באסיפה בליל אמש? האם יש בו די בכדי לכסות את החוב? "אולם לרבינו לא הייתה תשובה בעבורו… "טרם פתחתי את המעטפה!!" – גילה..
.
"על שום מה ולמה? מדוע מתעכב רבינו ואינו מברר את תוצאות האסיפה? האם אינו מוטרד מהחוב הרובץ על כתפיו? " – הקשה המקורב, ונענה בתשובה אשר יש בה כדי ללמד פרק נכבד וחשוב בהל' התמדה ו'ביטול תורה'… שכן בפשטות אופיינית, כאילו אין טבעי וברור מכך – הסביר לו רבנו כי לא פתח עדיין את המעטפה מאחר ולא היה לו זמן לכך!!
"בכדי לפתוח את המעטפה – נחוץ רגע. בכדי לספור את הכסף – נחוצות מספר דקות יקרות. המידע בדבר תכולתה של המעטפה והסכום שנאסף – אינו בעל משמעות מיידית, מאחר ואת הכסף אינני צריך להחזיר היום אלא מחר. ומעתה, מדוע יהיה מותר לי לבטל מספר דקות של לימוד לשם עניין שאינו נוגע למעשה?" – תמה, והוסיף: "מחר, לכשאצטרך לפרוע את החוב – אפתח את המעטפה, ואם יחסר סכום כסף – ישלימנו לי הקב"ה בוודאי!"…
ללא התפעלות
באחד הימים ישב החברותא של רבנו במקומו, ממתין לבואו לביהמ"ד. כשהגיע רבנו, היה ניכר עליו כי טרוד הוא, ופנה לחברותא ואמר לו, כי בשל חוב מחובות הישיבה עשויים להגיע היום בבוקר אנשי הוצאה לפועל, והינו מסתפק מה לעשות עתה, לנסות לגייס כספים, או לומר שיעור. "מה אתה אומר"? פנה לבחור. הבחור נבוך מתחילה, ומשהתעשת אמר, "אולי ללמוד", מיד קיבל רבנו את הדברים ושקע בלימוד והכנה לשיעור כשלא ניכרת עליו כל טרדה. רבינו אף החל באמירת השיעור, ובאמצע ראו הבחורים את אנשי ההוצאה לפועל נכנסים לבניין הישיבה.
לפתע נכנס איש אחד לביהמ"ד, פנה לרבינו "באמצע השיעור!" ואמר לו, כי יש בידו הלוואה לתת לרבינו. רבינו לקח את הכסף ושלחו ביד אחד הבחורים. והמשיך בשיעור, כשלא ניכרת עליו כל התפעלות מהפלא שהתרחש זה עתה לנגד עיני כולם.
כמו"כ סיפרה הרבנית תליט"א כי הרבה פעמים אירע שבבוקר עמד רבינו בספק, גיוס כספים לצורך דחוף או אמירת שיעור. ותמיד התחזק ואמר "הישיבה של הקב"ה והוא ידאג" ופנה ללימודיו ולאמירת השיעור. ובהרבה פעמים באה הישועה תוך כדי אמירת השיעור, עד שנסתפקה הרבנית אם לבשר לו ע"כ באמצע השיעור…
(מרשימות ה"ר אשר סגל שליט"א ,ישורון" אייר תשס"ז – המבשר תורני)
