הרב ישראל ליוש
"וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם לְךָ יִהְיוּ…" (בראשית מ"ח, ו')
רבינו הגדול, מרן ראש הישיבה זצוק"ל, מביא בספרו 'אילת השחר' שרש"י והרמב"ן נחלקו, האם מדברי יעקב אלו מוכרח שאכן יוולדו ליוסף עוד ילדים חוץ ממנשה ואפרים? רש"י מבאר שאין בזה הכרח שאכן יוולדו לו עוד ילדים, אלא יעקב רק אמר לו שאם יוולדו לו עוד ילדים, הם לא יהיו במניין בניו, אלא יהיו נכללים בתוך שבטי אפרים ומנשה. אבל הרמב"ן (פסוק ט"ו) אומר, שכיון שיעקב הוציא כך מפיו, אכן מוכרח שכך יהיה, ואכן כך היה וליוסף נולדו עוד ילדים, ומביא שכך מפורש גם בתרגום אונקלוס.
●●●
מרן בעל אילת השחר זצ"ל, מביא שם בספרו כמה סיפורים מפעימים על כוח פיו של מרן החפץ חיים זצ"ל:
"שמעתי" – כותב מרן זצ"ל – "שהגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל ביקש מהגאון רבי אלעזר מנחן מן שך זצ"ל, שיבקש מהחפץ חיים ברכה לזרע של קיימא עבור חתנו הגרי"מ, ואכן הברכה נתקיימה והם זכו להיפקד. אח"כ שאל הגרא"ז את הגרא"מ שך אם החפץ חיים בירך שיהיה לו 'בן' בלשון יחיד או בלשון רבים? השיבו הגרא"מ שהח"ח בירך בלשון רבים, אמר הגרא"ז: "אם כן, יהיו לו עוד ילדים", ואכן כך היה.
●●●
עדות נוספת לכך שדבריו של החפץ חיים היו מתקיימים, מביא מרן זצ"ל מספורו של הגר"ש גרוסברד זצ"ל, שהחפץ חיים שלח ברכה לנישואי אביו, וכתב: 'שיזכה לדורות ישרים', ולא כפי שנהוג לכתוב: 'שיראה דורות ישרים'. וסיפר הגר"ש שכך היה, אביו נפטר בצעירותו כשבנו הגדול היה רק בן חמש, הוא אכן זכה לדורות ישרים, אך לא זכה לראות אותם.
●●●
החפץ חיים כתב בצוואתו שנותן את זכות ספריו לחתנו הגר"מ זקס, והוסיף שאם בנו יינשא הוא יקבל חצי מהזכויות, ולא כתב כפי הרגילות שכאשר בנו יינשא יקבל חצי מהזכויות, "ואכן כך היה" – מספר מרן זצ"ל – "בן זה לא התחתן".
●●●
קבוצת בחורים עמדה לעבור מראדין למיר. הם נכנסו להיפרד מהחפץ חיים, והוא אמר להם: "אתם עוזבים את מקומכם ומפסידים אותו, אח"כ לא יהיה לכם מקום לשבת". לפלא היו דבריו בעיניהם, כי כוונתם הייתה לעקור לגמרי מראדין ולהשתקע במיר בקביעות, אך למעשה בסופו של דבר כל הקבוצה הזו לא הסתדרה במיר, ולאחר זמן קצר חזרו לראדין.
●●●
"מאדם נאמן שמעתי" – כותב מרן ראש הישיבה זצ"ל – "על קבוצה של עשרות בחורים, שבאו להתברך מפי מרן החפץ חיים שלא יתגייסו לצבא הרוסי. את כולם הוא בירך כפי שביקשו שלא יתגייסו לצבא, מלבד בחור אחד, שלו אמר החפץ חיים: 'וכי מה אם מתגייסים לצבא? גם שם אפשר לפעול בידישקייט'. למעשה, כל הבחורים המתברכים השתחררו מהצבא, ורק אותו בחור לא הצליח להשתחרר מהצבא ונשלח למקום מרוחק ברוסיה. בהגיעו לשם נוכח לראות שהמטבח כולו טריפה ואין לו מה לאכול. הוא פנה אל הרב המקומי והתלונן בפניו שאין לו מה לאכול. הרב אסף את עסקני העיר, הם סדרו שם מטבח כשר, ובזכות זה לא רק אותו בחור אכל אוכל כשר, אלא עוד ארבעים בחורים יהודים שהתגייסו לצבא, זכו לאכול אוכל כשר והתנזרו ממאכלות אסורות. או אז הבין הבחור את דברי החפץ חיים, כי גם שם בצבא אפשר לפעול בידישקייט, כי הנה בזכותו עוד יהודים ניצלו מאיסורי אכילה חמורים".