את הדחיפה הגדולה קיבלתי כשהשתתפתי בסיום הש"ס הגדול של 'דרשו'. חזרתי הביתה מלא התרגשות, והחלטתי שאני רוצה להשקיע יותר. כבר סיימתי את הש"ס עוד קודם לכן, אבל החלטתי שהפעם אני מעלה את הקצב, וב"ה בשנתיים האחרונות אני מצליח לסיים גם את הש"ס הירושלמי בכל שנה, ולצד אלו אני גם משקיע בעיסוקי כמורה הוראה וכעת גם השלמתי את לימודי הדיינות בסייעתא דשמיא

יעקב א. לוסטיגמן

הג"ר יעקב שרגא רוזנבך שליט"א, מחשובי חסידי ביאלא ומרבני ביתר עילית, התעטר באחרונה בכתר הדיינות ובכך היה לדיין הצעיר ביותר בארץ, בעודו בן 32 שנים בלבד. זאת לאחר שזכה להתעטר זה מכבר בכתר ההוראה, ומאז הוא משמש כמורה צדק בבית ההוראה ב'לשכת הפוסקים' בביתר עילית בנשיאותו של מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי שליט"א.

לאוזנינו גונבה השמועה שהרב רוזנבך תולה את עיקר ההצלחה שלו בהישגים האדירים שלו בלימוד מקצועות התורה, במבחנים שערך ב'דרשו', במסגרת תכנית 'קנין ש"ס' ותכניות נוספות של הארגון.

ביקשנו לשוחח עמו ולשמוע מפיו אודות סדרי הלימוד שלו, אלא שאז התברר לנו שקשה מאוד להשיגו בטלפון בשל העובדה שזמנו מוקדש באופן מוחלט לעסק התורה, ורק בזמנים קצובים ומוגדרים מראש ניתן לנהל עמו שיחה.

תוך כדי בירור נודע לנו שמעבר להשתתפותו בתכנית 'קנין ש"ס' ב'דרשו', מסיים הרב רוזנבך מדי שנה את הש"ס הבבלי ואת הש"ס הירושלמי, וכי בסיום הגדול של 'הדף היומי' שייערך בקרוב, הוא יסיים את הש"ס בפעם העשירית בחייו.

"לאחר נישואיי נכנסתי ללמוד בישיבת בריסק, אצל מרן ראש הישיבה הגאון רבי אברהם יהושע סולובייצ'יק שליט"א", הוא מספר, "בבוקר למדתי סוגיות בעיון בבריסק, ואחה"צ למדתי עם חברותא מקצועות שונים בהלכה.

"במשך הזמן הפנמתי את העובדה שכדי ללמוד הלכה בצורה יסודית צריך בכל פעם לפתוח את כל הסוגיות שמהן נגזרת ההלכה, ללמוד אותן בצורה יסודית עם הראשונים והאחרונים, ורק לאחר מכן אפשר להבין את ההלכה לעומקה, לדעת מה הן המחלוקות בין הפוסקים וכיצד כל אחד מהם למד את הפשט בגמרא. החלטתי להשקיע בלימוד הש"ס כולו. בתחילה למדתי בקצב של שישה דפים ליום. זה היה מאוד מלחיץ, הייתי מחויב להספקים גבוהים מאוד, אבל לאט לאט התחלתי להתרגל, לנצל כל רגע ללימוד וחזרה, וכך הצלחתי גם להגדיל את הקצב בהדרגה. כיום אני לומד תשעה דפים ליום, כדי לסיים בכל שנה את הש"ס בט"ו באב, ובמקביל אני גם לומד לפי סדר 'הדף היומי' כדי לסיים את הש"ס פעם נוספת אחת לשבע שנים".

20 דקות לדף עם תוס'

• האם מראש חשבתם שתוכלו להצליח ללמוד בכאלו הספקים גדולים?

"כמובן שזה היה נראה מאוד קשה, ולא חשבתי שאצליח לעמוד בזה לאורך שנים. את הדחיפה הגדולה קיבלתי כשהשתתפתי בסיום הש"ס הגדול של 'דרשו' בסיומו של מחזור 'הדף היומי' הקודם. חזרתי הביתה מלא התרגשות, והחלטתי שאני רוצה להשקיע יותר. כבר סיימתי את הש"ס עוד קודם לכן, אבל החלטתי שהפעם אני מעלה את הקצב, וב"ה זכיתי לעמוד במשימה ואף להוסיף עליה גם לימודים נוספים. בשנתיים האחרונות אני מצליח לסיים גם את הש"ס הירושלמי בכל שנה, ולצד אלו אני גם משקיע בעיסוקי כמורה הוראה, וכעת גם השלמתי את לימודי הדיינות בסייעתא דשמיא.

"מה גם שאחרי שלומדים את הש"ס כמה פעמים בצורה יסודית הלימוד נהיה קל יותר, כי המושגים מוכרים וידועים, וכמובן שאין בית מדרש בלא חידוש ותמיד לומדים דברים חדשים, אבל עדיין זה שונה לחלוטין מלפתוח סוגיה לא מוכרת שזה כמובן לוקח הרבה יותר זמן. היום כדי לחזור על תשעה דפי גמרא עם התוס' אני צריך להקדיש שלוש שעות, מה שפעם היה לוקח לי יום שלם ואפילו יותר מיום".

• האם לדעתך כל אחד מסוגל להגיע לדרגות כאלו של הספקים גבוהים כל כך?

"לא ביום אחד. צריך לזה השקעה ומחויבות גבוהה מאוד. מי שמוכן להיות מספיק עקשן יכול להגיע לזה אחרי כמה שנים. חברים שואלים אותי מה אני אומר, אם אני ממליץ להם להצטרף לתכנית 'קנין ש"ס' של 'דרשו'. זה מאוד משתנה מאדם לאדם, אני חושב שהתכנית מתאימה יותר למי שלמדו את הש"ס פעם אחת ברוגע מקצה לקצה ועכשיו רוצים לחזור עליו בקצב מהיר יותר".

• האם לדעתכם הלימוד עם מתן דגש אינטנסיבי על ההספק הגדול לא פוגע בלימוד בעיון?

"אדרבה, עיון אמתי בא מתוך בקיאות. גם כשלמדתי בבריסק, הג"ר אברהם יהושע היה מאוד נהנה כששאלתי שאלות מגמרות אחרות, והוא עודד אותי להמשיך בדרך זו. עד היום כשאני בא אליו לביקורים הוא מדבר אתי על גמרות מכל מיני מסכתות, כי הוא זוכר אותי לטובה כתלמיד שהיה לומד גם חלקים אחרים בש"ס.

"אני גם רואה את זה בקרב מורי הוראה, יש רבנים גאונים שלמדו את השו"ע והטור על נושאי כליהם בצורה יסודית מאוד, אבל הם לא בקיאים בש"ס ולא מכירים את הסוגיות שמהן משתלשלת ההלכה. אפשר לראות את זה כשהם עונים תשובות. זה לא אותו הדבר כמו רבנים שיש להם ידע נרחב בש"ס, הם מכירים את הסוגיות, וממילא כשהם לומדים טור ושו"ע הם מבינים במה מדובר, הם יודעים את שורש המחלוקת בין הפוסק הזה לפוסק אחר, ולכן גם יכולים לענות תשובה מדויקת ומעמיקה יותר.

"כמובן שאסור לעשות הנחות בהבנה, ומי שמוותר על ההבנה הבסיסית כדי להספיק יותר דפים לא נוהג בצורה הנכונה, אבל השאיפה המרכזית צריכה להיות להגיע לידיעת התורה, על כל חלקי התורה, אבל שהידיעה תהיה יסודית ולא רק משהו חיצוני של לימוד 'מלמעלה' בלבד חלילה".

• מתי בעצם התחלתם לעסוק בלימוד הש"ס כולו בצורה אינטנסיבית כל כך?

"זה מגיל צעיר, אבא שלי מאוד עודד אותנו להשקיע גם בלימודי הבקיאות. הוא הרגיל אותנו להקדיש כל יום שלוש שעות לחזרה על גמרות שלמדנו ולהספיק גמרות חדשות".

גרסא דינקותא, עד מתי?

• אם כך, אולי זה עניין של 'גרסא דינקותא'. ומה יעשו אנשים שכבר עברו את גיל הבחרות, האם בגיל 30 ו־40 אפשר גם להתרגל לצורת לימוד כזאת?

"על השאלה הזאת אני רוצה לענות ברשותכם בגמרא הידועה על רבי עקיבא שהיה בבית האסורים ותלמידו רבי יהושע הגרסי הביא לו ספל עם מים, אבל השומר שפך מחצית מהכמות כי הוא חשש שהוא רוצה לחתור חתירה כדי למלט את רבי עקיבא מבית האסורים. המים הספיקו רק לשתייה או לחלופין לנטילת ידיים, ורבי עקיבא השתמש בהם כדי ליטול ידיו תוך שהוא מוותר על מי השתייה שלו.

"רבי יהושע הגרסי תהה על התנהגותו ואמר לו, לא די בכך שאתה בבית האסורים כי נתפסת על דברי תורה, אתה מוסר את נפשך אפילו על נטילת ידיים שהיא מדרבנן? השיב לו רבי עקיבא מה אעשה, איך אעבור על דברי חבריי…

"הגמרא מסיימת את המעשה המופלא הזה בסיכום: 'אם בזקנותו כך, בילדותו על אחת כמה וכמה'.

"לכאורה אנחנו צריכים לתמוה, וכי חז"ל לא ידעו את מה שכתוב בגמרא במקום אחר שרבי עקיבא החל ללמוד תורה בגיל מבוגר? הרי ב'אבות דרבי נתן' כתוב שהוא היה בן 40 כשהתחתן ולאחר מכן היה יושב עם בנו אצל המלמד שלימד אותם את האלף בית. רבי עקיבא אמר בצעירותו 'מי ייתן לי תלמיד חכם ואשכנו כחמור', ברור אם כן שבילדותו הוא לא היה כל כך מוסר את נפשו שלא לעבור על דברי חבריו?

"אלא רואים מהגמרא הזאת שגם בגיל 40 אפשר להיות ילד… ילדותו של רבי עקיבא הייתה כשהיה בן למעלה מ־40 שנה, והתורה שלמד בשנים אלו הייתה ה'גרסא דינקותא' שלו. מוכח מכאן ש'גרסא דינקותא' זה לאו דווקא עניין של גיל, אלא כנראה זה יותר צורת הלימוד, וגם אנשים מבוגרים עדיין יכולים ללמוד את ה'גרסא דינקותא' שלהם".

• איך באמת מסגלים כזאת 'גרסא דינקותא'?

"את זה צריך לשאול את אבא שלי שחינך אותנו לכך. אבל אני יכול רק להעיד שאבא שלי אף פעם לא נזף בנו אם לא ידענו את הגמרא שלמדו בחיידר בצורה מושלמת. הוא אפילו לא היה מעיר לנו על כך, אבל ראיתי שכשאני לא יודע את הגמרא, באותו היום הוא לא הצליח לאכול… האוכל היה נתקע לו בגרון מרוב צער ועוגמת נפש על כך שהבן שלו לא זוכר גמרא שהוא אמור היה לזכור… זה חדר לי לעצמות, והיה לי 'מחייב' מאוד מאוד חזק להצליח בלימוד, כי לא יכולתי לגרום לאבא שלי כזה צער נורא ואיום. אני חושב שזה השפיע עלי הרבה יותר מכל נזיפה שהורים אחרים נזפו בילדים שלהם…

"ולסיום אני רוצה לנצל את הבמה הזאת כדי להודות מעומק לבי לארגון 'דרשו', שעליו אני יכול לומר 'שלי ושלכם שלו הוא'. זכיתי להתקדם הרבה מאוד בזכות 'דרשו'. המבחנים המחייבים, צורת הלימוד, ההספק המחייב וכל אלו עזרו לי מאוד מאוד. זה עזר לי גם בבקיאות וגם בעיון, לדעת לנצל את הזמן, לקבוע יעדים ולשנן את מה שלמדתי כדי שלא יאבד חלילה וחס בתהום השכחה. על כך אני מכיר טובה לארגון, ומאחל ל'דרשו' ולעומדים בראשו שיזכו להעמיד תלמידים הרבה, ולהרביץ תורה בישראל עוד רבות בשנים".

איך מצליחים ללמוד כל כך הרבה ולזכור הכל?

הרב רוזנבך נעתר לבקשתנו, והעניק לנו מניסיונו כמה עצות שלדעתו יכולות להועיל מאוד להצלחה בלימוד התורה הקדושה.

• לפני הכל – תפילה!

בלי תפילה שום דבר לא יכול להצליח. גם תפילת ההורים על ילדיהם וגם תפילתו של כל אחד על עצמו. אבא שלי היה שופך את נפשו בתפילה שהעבירות שלו לא יפגעו בלימוד התורה של ילדיו.

הגמרא אומרת "לאוקמי גרסא סייעתא היא מן שמיא". רש"י מסביר שהסייעתא דשמיא נצרכת למי שיגע ואינו מוצא, כי הרי למצוא בלי להתייגע אי אפשר, ואפילו תפילה לא תעזור למי שאינו מתייגע בתלמודו; אבל אחרי היגיעה צריך את הסייעתא דשמיא שבאה מכוח התפילה כמובן.

• להיכנס למסגרת של הספקים ומבחנים.

אני מרגיש בעצמי שההשתתפות שלי במסלולים השונים של 'דרשו' תרמה לי תרומה אדירה. יש 'מחייב', יש הספקים שחייבים לעמוד בהם, וחייבים לחזור על כל מה שלומדים שוב ושוב, כדי להצליח במבחן.

• סיכום מידי לאחר הלימוד.

צריך להתרגל לסכם באופן מידי כל מה שלומדים. מיד אחרי שקמים מהגמרא, מהשו"ע, או מכל ספר אחר, לעשות סיכום מה למדתי עכשיו, מה היו השאלות ומה הן התשובות, איך התשובות עונות על השאלות הללו, מתי אביי יודה לרבא, באיזה מצב רבא יודה לאביי, ובאילו מקרים יכול הלימוד של היום להגיע לכדי נפק"מ הלכה למעשה.

ידוע שה'חזון איש' זצוק"ל היה לומד בדרך זו, ואחרי שמתרגלים לסיכומים האלו אפשר לסכם בדקות בודדות סדר של שלוש וארבע שעות לימוד. אפשר לעשות את זה אפילו תוך כדי הליכה או נסיעה, וככל שמתרגלים יותר לסכם כך את הנלמד מפיקים מזה תועלת גדולה יותר.

חשוב שהסיכום הזה יהיה גם באופן של 'השמע לאוזנך'. ואם מתביישים שאנשים ברחוב יראו שאתה מדבר לעצמך, אפשר לשים אוזניה ולעשות את עצמך כאילו אתה מדבר בטלפון…

• גם סדרים קצרים!

חשוב מאוד לקבוע סדרי לימוד קצרים בשעות קבועות כל יום. כשיש לך סדר של שלוש שעות אתה עלול לפעמים קצת לאבד זמן כי אתה לא ממהר לשום מקום, וההרגשה היא כאילו יש לך זמן מיותר חלילה וחס. אבל אם קבעת לעצמך שבעשר הדקות הקרובות אתה חייב לחזור על דף גמרא שלם, אתה תלמד עם מחויבות ולא תבזבז אפילו שנייה אחת שלא לצורך.

כמובן שהלימוד הזה אינו בא על חשבון הסדרים הארוכים של הלימוד ביישוב הדעת, ולכן חשוב להדגיש שצריך גם סדרים קצרים, אבל רק כתוספת לסדרים ארוכים של לימוד מסודר ויסודי יותר.