"אִם-יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי" (כ"ח ,כ')
מעשה שהיה עם הגאון רבי אפרים זלמן מרגליות זצ"ל, שהיה עשיר מופלג ובכניסה לביתו היתה מראה גדולה (שפיגל) כדרך העשירים, וזאת המראה היתה מאד חשובה בעיני הרבנית מרגליות.
פעם אחת נתארח אצלו אחד מאדמו"רי דורו יחד עם החסידים והגבאים, ותוך כדי הביקור נשברה אותה מראה [עד היום אין יודעים אם בכוונה או לא] והרבנית נצטערה מאד על היזק המראה, אך רבי אפרים זלמן לא ראו עליו שום צער, ותאמר לו אשתו, האם אינך שייך לבית הזה? איך אינך משתתף בצער נזק הבית? רבי אפרים זלמן ענה לו שאח"כ יסביר לה, וכך עברו שבוע ושבועיים, חודש וחודשיים. לאחר שוב שאל את הרבנית, האם עדיין את מצטערת על המראה שנשברה?
ענתה הרבנית: זה כבר לא כואב לי, כי ה' נתן ה' לקח. ויאמר הרב לאשתו, מה שלקח אצלך שנה שלמה, אצלי לקח פחות מדקה. תיכף ומיד נשברה המראה אמרתי ה' נתן ה' לקח, ולא הצטערתי אפי' רגע אחד.
* * * *
בענין זה רצוני לספר, אתמול התקשר אלי סופר סת"ם, כידוע שבתפילין ומזוזות צריך שיהיה כתוב כסדרן, אם כתב שורה שלא כסדר ואינו יכול למחוק ולכתוב כסדרן , כי כבר כתב שם ה', אזי צריך לגנוז כל המזוזה והתפילין, לפעמים סופר עובד כמה ימים ואח"כ מוצא איזו נגיעה שאי אפשר לתקנה, הכל הולך לגניזה. וכן ידוע שסופרי הסת"ם עומדים בניסיון קשה מאד.
וסיפר לי הסופר שבתחילה היה מאד מצטער על עגמת הנפש כשזה היה קורה לו, אח"כ התבונן בנפשו 'על מי אני כועס עכשיו?' נכון שהוא איש כשר ואינו מוציא מפיו טענות על הקב"ה, אבל על מי אני כועס בעצם, על אף אחד? כעס בלי כתובת?
החפץ חיים כותב שכשאדם כועס הוא מבטא טענות נגד מי שעושה את הכל. וממילא כל כעס שיוצא מלב האדם יש לו כתובת מיוחדת, והוא על הקב"ה שמנהיג הכל!
ואם אדם מאשים את עצמו זה כפירה ומינות ממש, כי אין אדם עושה כלום, הקב"ה ועושה ויעשה לכל המעשים, לא מדברים כעת על ענין החטאים שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, אלא מעשה שעשה בבית, לדוגמה אחד בונה כלי והבריג את הקורות לכיוון אחד ועבד על זה שעה שלמה, אח"כ רואה שהבריג את הקורות בכיוון ההפוך, על מי הוא כועס עכשיו כשיש לו עוגמת נפש כזו? הרי בכל העניינים האלה אין שום דרך ליישב את זה, רק עם האמונה הפשוטה שהקב"ה עשה ועושה ויעשה לכל המעשים.
וכשיתבונן היטב וישריש האמונה הזאת בלבו, אזי ייצא מבחינת 'על ה' יזעף לבו' ויאמין שהכל מאיתו יתברך לטובתו.
ובכל לילה לפני שהולכים לישון צריך כל אדם להתבונן על זה כי ניסיונות קטנים כאלה יש בכל יום ויום, בבחינת לרגעים תבחננו, שיבדוק היכן היתה לו עגמת נפש, שהאשים את עצמו ואת זולתו, ויחזיר הכל לאמונה הקדושה שהכל מאיתו יתברך לטובתו הנצחית, כי אין שום היתר להאשים את עצמו.
ואם יאמר הסופר שככה זה הולך, שמתוך עשרה תפילין הולך אחד לגניזה, שזה ממש איסור גמור לומר, 'מה אפשר למעבד', כאילו אין השגחה בעולם, אין כזה מושג שאחד מתוך עשרה נפסל, אלא הכל נעשה מהקב"ה שעשה ועושה ויעשה לכל המעשים, חוץ ממצוות ועבירות שהקב"ה השאיר לנו לבחור בטוב, אך כל שאר המעשים, הרווחים וההפסדים, אין מה לחשוב כלל להאשים את עצמו או את זולתו, כי הקב"ה עשה את הכל. נכון שכלפי העתיד יש להתבונן איך להתנהג מכאן והלאה, וללמוד מהעבר איך להתנהג בעתיד. אבל על מה שכבר היה אין שום היתר להאשים את עצמו, כי הקב"ה עשה ועושה ויעשה לכל המעשים והתנועות. לא ברגע אחד זוכים לאמונה השלמה, ובתחילה האדם עדיין רוטן ומצטער, עד שמתרגל לחזק את האמונה תיכף בזמן ניסיון ואיתא בספה"ק שאין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו, שכשעובר על אדם ניסיון קשה , ויצאה מפיו פליטת פה 'אוף', 'למה תמיד זה קורה לי' וכדו', כי הקב"ה מבין שהאדם מונח בכבלי הגוף, והכל מאיתו יתברך אם יאשים את עצמו או לא. אם יצטער כשאיחר את הבנק בדקה אחת, הרי שעדיין הוא מקטני אמנה, ועליו להתחזק מעתה להאמין בהשגחה פרטית יותר ויותר.
החפץ חיים אמר שאדם מחויב למשמש כל היום באמונה שלו, והמשיל משל נאה כמו שואב המים ששאב את המים מתוך הבאר שקפא בחורף, ואם לא יערבב המים בתוך הדלי שלא יקפאו, הרי הכל יהיה נעשה קרח ויצרך לעבוד קשה אח"כ. כך צריך אדם למשמש מפעם לפעם באמונה שלו אם לא נתקררה ונתקפאה, ואז יצטרך לעמול קשה ולחזור לאמונת אאע"ה. והשי"ת עוזר שנעשה עם האדם כל יום עניינים כאלה, שבודקים את האדם אם הוא מאשים את עצמו שהוא איחר וכדו', או מישהו אמר לי, ואני אמרתי וכו'.
ובספרי מוסר כתבו שצריך לבדוק את עצמו כמה זמן לוקח לו עד שהוא אומר שזה משמים, יש אחד שמאחר את הרכבת או את הבנק, הוא רוטן וכועס כמה שעות, וכמה מיני 'אוף' מנשבים מפיו ומחוטמו, אך לאחר כמה שעות הגז נגמר והוא נרגע ונזכר לומר שזה 'באשערט' וזה כפי הנראה היה משמיים… אך המאמין יותר, ייזכר אחר עשר דקות שזה משמים, וכמה שחי באמת באמונה הרי ייזכר תוך כדי דיבור שהכל לטובתו, ולא ייצא אפי' חצי 'אוף' מפיו, כי הקב"ה עשה ועושה ויעשה לכל המעשים. הוא ברא את העולם והוא ממשיך להנהיג את העולם תמיד בכל עת ובכל שעה.
(מתוך 'ממשקה ישראל 'חיי שרה תשע"ט)