מה נהדר הוא המראה, כמה נאצל הוא המחזה, כה גדול הוא היום בו חוזרים רבבות הצורבים הצעירים אל הגמרא והסטנדר.
בלב מלא התרגשות, בהגבהת קומה ונחישות הרוח, רוכס עלם החמודות את מזוודתו, נפרד לשלום מהוריו הנרגשים, ופונה בצעדים בוטחים אל תחנת האוטובוס הקרובה, משם יוצא הוא למסע של שלושה חודשים נוספים, בהם יזכה להסתופף בבית ה', ולבקר בהיכלו.
והם, ההורים, עומדים הם ומביטים אל עבר דמותו המתרחקת, מזווית העין זולגת לה דמעה של שמחה מהולה בתפילה נרגשת: וזכני, שיהא בני צדיק, חכם ונבון, ויאיר את העולם כולו בתורה ובמעשים טובים, ובכל מלאכת עבודת הבורא.
עם הגמרא אותה הם נושאים בחביבות כה רבה בחיקם, ייכנסו הבחורים היקרים אל בית המדרש, וכמו דג שזוכה לשוב אל הים הגדול, ימהרו לצלול בהוויות אביי ורבא.
עוד נכונו להם קשיים ואתגרים, עוד ארוכה הדרך לפניהם, לנגד כל עתידם היא משתרעת, וכל עוד חי האדם עלי אדמות, אין היא מגיעה אל סופה. אבל היום הוא היום בו הם מושיטים רגל קדימה ופוסעים פסיעה אחת גדולה בדרך אל היעד הנכסף, וכבר העידו בעלי התוספות ברוח קדשם, "דרך הוא בהולך ללמוד שנעשה אדם גדול".
***
"תחילת 'זמן אלול' היא זמן של התחדשות כללית", אומר הרה"ג ר' ישראל ליוש, ר"מ בישיבת 'אהבת אהרן' וראש פרויקט שיבוץ בני הישיבות ב'אחינו'. "אנחנו ב'אחינו' זכינו ללוות שלושה סוגי התחלות בתחילת הזמן הנוכחי, אחרי חודשים ארוכים של עמל ויגיעה.
"בחודשים הללו פעלנו רבות בנושא של שיבוץ תלמידים בישיבות. יש את החלק של שיבוץ בחורי ישיבה או תלמידי חיידרים שעולים לישיבה קטנה, בישיבה המתאימה להם. לפעמים מדובר בבחור העולה מישיבה קטנה לישיבה גדולה ולפעמים מדובר בבחור מצוין שמשום מה נכנס לישיבה שאינה מתאימה לו מסיבות כאלו ואחרות, ולכן נדרשה ההתערבות שלנו כדי לסייע לו במעבר לישיבה אחרת, שתהיה תואמת יותר את תוכנותיו ואת סגנון הלימוד שבו הוא יכול להצליח בצורה הטובה ביותר.
"כך ליווינו שני סוגים של 'מתחילים'. הסוג הראשון מורכב מבחורים שמתחילים ללמוד בישיבה לאחר שעד כה למדו בחיידר או בחורים שמתחילים ללמוד בישיבה גדולה לאחר שלמדו עד כה בישיבה קטנה.
"הסוג השני מורכב מבחורים שלא הסתדרו בישיבה הראשונה או השניה אליה הלכו. לפעמים זה עניינים של מה בכך, בעייתו חברתיות או פשוט חוסר התאמה. אחרי שהם עוברים למקום מתאים יותר, הבחורים הללו פשוט פורחים. זה מאוד מרגש לראות אותם באים עם חשש כל כך גדול, לאחר שכבר נכשלו בפעם הראשונה, אבל גם עם המון המון תקווה, ועם הרבה קבלות טובות ושאיפות גדולות שסיגלו לעצמם, בתקווה שבאמת יצליחו. אנחנו עומדים לצדם, מלווים אותם בתקופה הראשונה עד שהם עומדים על הרגליים, ובאמת יכולים להתקדם בכוחות עצמם.
"אבל בחסדי שמים זכינו ללוות סוג שלישי של 'מתחילים'. אלו תלמידי החמד מבתי הספר התורניים בערי השדה. תלמידים למשפחות שאינן מתנהלות כמו בית חרדי רגיל. בדרך כלל אלו אנשים שעשו צעדים ענקיים של התקרבות ליהדות ושילמו מחירים כבדים כדי לשמור תורה ומצוות, אבל לא ידעו איך להעניק לילדיהם חינוך חרדי מלא. הילדים לומדים בבתי הספר של החינוך העצמאי או של רשת מעיין החינוך התורני, הם קיבלו הרבה מאוד ידע וחינוך יהודי, אבל הם רחוקים מלהתאים לישיבה רגילה.
"בעבר בחורים אלו היו נכנסים למסגרות רגילות, אחוז מסוים מביניהם הצליחו להתאקלם ולרכוש את הסגנון הישיבתי שאנחנו מכירים, ואחוז אחר, אולי אפילו גדול יותר, נפלטו במוקדם או במאוחר ועברו לחינוך כללי במקרה הפחות גרוע, או שירדו לרחוב במקרה היותר גרוע.
"במשך השנים הקים 'אחינו' עשרות ישיבות המותאמות בדיוק לנערים הללו. חלק מהישיבות הללו עדיין מנוהלות עד היום על ידי 'אחינו', אבל את רובם העברנו לראשי ישיבות שלקחו פיקוד וקיבלו על עצמם את עול הניהול הכספי והטכני, ואנחנו רק מפנים אליהם תלמידים. מדובר בעבודה שיבוץ קשה ומפרכת, אנחנו עובדים עליה כבר מתחילת השנה, כשהילדים עולים לכתה ח', ובמיוחד בחודשי הקיץ, כשאנחנו מפנים כל בחור למקום המתאים ביותר עבורו, כדי שיוכל להצליח בלימוד בישיבה. רוב רובם עוברים בהמשך לישיבה גדולה רגילה, כולל הישיבות הטובות ביותר, ספרדיות ואשכנזיות, לאחר שבישיבה הקטנה השלימו את תהליך ההתאקלמות וההתאמה לסגנון הישיבתי"
הרב ליוש מתאר את ההתחלה של בחורים אלו עם כניסתם לראשונה לעולם הישיבות: "מדובר ברגעים מרגשים במיוחד. אתה רואה ילד שהמראה החיצוני שלו בכלל לא מזכיר דמות של בן ישיבה. חולצה צבעונית, מכנסי ג'ינס או מותגים כאלו ואחרים, מי שלא מכיר לא יכול להבין בכלל איך אפשר לנהל ישיבה כך. אבל הניסיון מלמד אותנו שבתוך חודשים אחדים הבחורים מיוזמתם כבר רוצים לקנות בגדים של בן ישיבה, הם שוקעים בלימוד ועושים חיל. מדהים לראות את התהליך הזה, ועליהם נאמר 'היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה'.
הרה"ג ר' יעקב סירוטה, שמנהל את המחלקה החסידית, ו'מוקד הישיבה' של 'אחינו', שופך אור על זווית פעילות נוספת של ארגון 'אחינו' – זרוע החיזוק של 'דרשו': "אנחנו המחלקה החסידית פעילים בתוככי הישיבות החסידיות עם מערך הולך ומתרחב של מאות חונכים המלווים בחורים בתוך הישיבות, לומדים איתם, משוחחים איתם, ומקדמים אותם רבות. ברוב המקרים מדובר בבחורים מצוינים, ולאחר שהצוות החינוכי בישיבה מזהה שיש להם פוטנציאל גבוה יותר שאינו ממומש, הם פונים אלינו ואנחנו מצמידים לכל בחור כזה חונך שמקדם אותו ומרומם אותו לפסגות שהוא עצמו לא האמין שהוא יכול להגיע אליהם.
מטבע הדברים בחודש אלול אנחנו עדיין לא עובדים עם הבחורים שזה עתה נכנסו לישיבות. הצוות הרוחני בישיבה עדיין 'לומד' את הבחורים, ורק בהמשך אנחנו מקבלים את הפניות ומצמידים חונכים. בשלב זה העבודה היא להתמקד באלה שעדיין לא שובצו, או שובצו בישיבה שאינה מתאימה להם. וכמובן הרבה עבודת המשך מהשנה שעברה.
הרב סירוטה מסביר, ששיטת העבודה שלנו מבוססת, על הכנסת 'גישמאק' ומתיקות התורה לתלמידים. ללא שהבחור ירגיש את מתיקות התורה הוא יתקשה להשתלב כראוי בישיבה.
הרב סירוטה מספר שבחלק מהמקרים הבחורים עצמם פונים ישירות לארגון 'אחינו' דרך 'מוקד הישיבה' ומבקשים עזרה, כפי שראו אצל חבריהם: "הם רואים את התועלת שהפיקו מכך התלמידים האחרים ורוצים גם הם.. לפעמים הפניות באות מצד ההורים. אנחנו מצדנו משתדלים להיענות לכל בקשה, בהתאם ליכולות שיש לנו. החונכים אצלינו עוברים הכשרה מיוחדת, ונבחרים לאחר סינון קפדני במיוחד, ואנחנו משתדלים כל הזמן להכשיר עוד ועוד חונכים, על מנת שנוכל לאפשר לבחורים רבים נוספים לעלות על דרך המלך, ולהתחיל לצבור הצלחות במקום כישלונות חלילה".