יעקב א. לוסטיגמן
שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ (דברים טז, יח)
ידוע מה שמביא רבינו החיד"א מרבי חיים ויטאל זצוק"ל, על מה שנאמר בתורה "שוטרים ושופטים תתן לך בכל שעריך", שהכוונה היא שהאדם צריך לשים שומרים בכל השערים של גופו, בשערי השמע שהם האוזניים, שערי הראות שהם העיניים, שער הדיבור, הריח וכן הלאה. ולכן גם כתבה התורה את הציווי הזה בלשון יחיד, כי החיוב הוא לא רק על הכלל שישימו שוטרים ושופטים בכל עיר ועיר, אלא גם על היחיד שישים שופטים ושוטרים בכל שער ושער לגוף שלו. והדברים מקבלים משנה תוקף וחיזוק במיוחד כשאנו ניצבים בתחילת חודש אלול, שזה הזמן בו צריך האדם לשים לבו ביתר שאת וביתר עוז לכל פעולותיו ומעשיו הגשמיים, אם הם על פי ההלכה ואם הם לרצונו של הבורא ברוך הוא.
• • •
בראש חודש אלול התחלנו לומר '"לדוד ה' אורי וישעי", ובתוך הפרק הזה אנו אומרים גם את תפילת דוד המלך ע"ה: "אחת שאלתי מאת ה'… שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו". הפסוק הזה אומר דרשני. מצד אחד מבקש דוד המלך לשבת בבית ה' כל ימי חייו בקביעות וללא הפוגה, ורגע לאחר מכן הוא בעצם מסתפק רק "לבקר בהיכלו", בביקורים קצרים או ארוכים מדי פעם. הכיצד ייתכן כדבר הזה?
ידוע בשם מרנא החפץ חיים שאמר על מה שכתוב "אחת שאלתי", שדוד המלך עבר כידוע הרבה תהפוכות בחייו. הוא היה רועה צאן, אחיו נידו אותו, לאחר מכן היה בבית שאול המלך, בהמשך נרדף על ידו, התחבא ונדד בדרכים ושוב עלה לגדולה ונהיה מלך על ישראל, אלא שאז באו עליו קשיים חדשים בדמות אבשלום בנו, מעשה אמנון, תוכחת נתן הנביא, אדוניה בן חגית ועוד ועוד.
טבע העולם הוא שאנשים משתוקקים בכל פעם למשהו אחר. כשאדם רועה צאן הוא מתפלל שמלאכתו תבוא לו בקלות, כשהוא מלך הוא מבקש להצליח במלכותו, ואולי גם לכבוש ארצות נוספות, כשאדם מכהן כשר צבא הוא מתפלל שיצליח במלחמותיו, וכשהוא מגדל ילדים הוא מתפלל שהם יעלו מעלה מעלה בתורה וביראה. אבל לדוד המלך היתה בקשה אחת מרכזית שאותה הוא ביקש כל ימיו חייו: "לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו", כך מבאר מרנא החפץ חיים, ודבריו רק מעצימים את השאלה, הרי מדובר כאן לכאורה בשתי בקשות, פעם הוא מבקש לשבת בקביעות בבית ה', ופעם הוא מסתפק רק בביקורים לסירוגין? ועל אלו מקדים דוד המלך ואומר "אחת שאלתי", כלומר שזו בקשה אחת…
שמעתי מאחד שסיפר על רבי יעקב יחיאל וינברג, בעל ה'שרידי אש', שכשהוא הגיע לסלבודקא בתור נער צעיר, הוא עבר את מבחן הקבלה לישיבה, ואז לקח אותו הסבא מסלבודקא, תפס בידו והוליך אותו למזרח של בית המדרש. הצביע לו הסבא על בחור שיישב בצד ימין של קיר המזרח ואמר לו: "אתה רואה יקירי, זהו עילוי שלם". לאחר מכן הצביע על הבחור שישב לצדו ואמר "זהו חצי עילוי", "ההוא שם הוא שלושת רבעי עילוי, וזה על ידו רק רבע עילוי".
הסבא הסביר לו שהבחורים היותר חשובים ויותר מוצלחים עוברים קדימה לשבת על יד המזרח, ואז לקח אותו לקיר המערבי של בית המדרש, הושיב אותו בשורה האחרונה ואמר לו: "אתה יקיר, שב כאן בשורה האחרונה, אבל השאיפה שלך צריכה להיות להגיע לשם, לשורה הראשונה". ואז הוסיף הסבא מסלבודקא ואמר לו: "דע לך, חייל שמתגייס לצבא מתוך שאיפה להפוך לגנרל גדול ואפילו להיות הרמטכ"ל, הוא בוודאי יהיה טוראי טוב, וישרת נאמנה את הצבא ואת המלך מתפקידו כחייל זוטר. אבל אם הוא ירצה להיות טוראי טוב, ויסתפק בלהיות חייל זוטר – אני מסופק מאוד אם יצליח בכך…".
לפי דברים אלו אפשר להבין גם את דברי דוד המלך: "אחת שאלתי… שבתי בבית ה' כל ימי חיי"- אני רוצה לשבת בבית ה' בקביעות, וכך אזכה לפחות "לבקר בהיכלו", להיות מבקר קבוע. אבל אם אשאף להיות מבקר קבוע בבית המדרש, גם את זה לא אצליח להשיג. זה הפשט גם בפסוק אחר שאמר דוד המלך ע"ה בפרק קי"ט בתהילים: "אז לא אבוש בהביטי אל כל מצוותיך". מתי לא אבוש? "בהביטי אל כל מצוותיך", אם היעד שלי יהיה להספיק הכל, לא אבוש גם אם אשיג פחות מכך, אבל אם לא אביט אל כל המצוות, אם לא ארצה להשיג את הכל, מי יודע אם אצליח להשיג אפילו מעט שבמעט…
כל בחור שנכנס לישיבה בתחילת זמן אלול, צריך לבוא לישיבה עם רצון ל"שבתי בבית ה' כל ימי חיי", הוא צריך לשאוף גבוה, להיות גנרל גדול, כי השאיפות לגדולות הן הבסיס ההכרחי והחיוני כדי להגיע להישגים הבסיסיים ביותר. והשאיפות הללו נכונות לא רק לבחורי ישיבה, אלא גם לאנשים בוגרים ואפילו לקשישים, שהרי בעבודת ה' אף פעם לא מאוחר מדי.
• • •
הגאון רבי חיים שמואלביץ, מביא בשם החסיד יעב"ץ, שהיה מגולי ספרד וחיבר ספרים רבים, אמרה נפלאה שחשובה גם היא לבחורי הישיבות ולכל אחד. כתוב בנביא שכשהיו ישראל עולים לבית ה' בירושלים, הנכנסים משער צפון היו יוצאים משער דרום והנכנסים משער דרום היו יוצאים משער צפון. ולכאורה יש להבין למה חשוב כל כך שלא יחזרו באותה הדרך ממנה נכנסו לבית המקדש? אלא אומר החסיד יעב"ץ, שבשלוש רגלים הם באו להיראות פני ה' ולהתעלות בעבודת ה', וכשעוסקים בעבודת ה' צריך לשמור על התחדשות כל הזמן. אם העולים בית ה' יחזרו דרך אותו השער ממנו באו, הרגשת ההתחדשות תפחת, "כבר היינו כאן", הם יאמרו לעצמם, ובעבודת ה' אסור לומר "כבר היינו כאן". בעבודת ה' חייבים להיות כל הזמן עם הרגשה של התחדשות, עם התרגשות חדשה.
ומכאן הסבר נוסף לדבריו של דוד המלך עליו השלום. "שבתי בבית ה' כל ימי חיי", אבל שהישיבה הזאת בבית ה', לא תהיה ישיבה עם הרגשה של "כל ימי חי", של דבר שאנחנו רגילים ומכירים אותו זה מכבר, אלא שבכל יום ובכל רגע תהיה תחושה של "לבקר בהיכלו", של התלהבות והתחדשות מהחידושים הנפלאים שרואות עיניו של מי שמבקר כאן פעם ראשונה.
וגם בהסבר זה יש לנו מסר חשוב מאוד לבני הישיבות ולכל מבקש ה'. מי שרוצה להצליח בתורה ובעבודת ה', צריך להתחדש, להתלהב, להתרגש ולשמוח עם כל דבר חדש שהוא לומד. לא לתת לשגרה ולהרגל לשחוק אותנו ולהפוך אותנו לאדישים חלילה אל התורה ואל מצוותיה.
