ישראל וייס
השבוע אנו מביאים בעלון 'לקראת שבת', מאמר מופלא מפרי עטו של הסופר ברוך הכישרון הרב יהושע לייבזון, עם סיפור יוצא דופן על יהודי שביקש לקנות נורה והושפל בצורה מזעזעת קבל עם ועולם.
את הסיפור עצמו תוכלו לקרוא בעלון 'לקראת שבת' שיתפרסם השבוע בעז"ה, אבל כאן נספק הצצה לחלק שמגיע לאחר אותו סיפור רב רושם:
"…שאפתי אוויר ונזכרתי בסיפורים שמספרים הדרשנים, על הוויתור וההתגברות שפעלו ישועות. זאת עת רצון גדולה, ידעתי, אני אבקש עכשיו בקשה גדולה, מה שהכי חשוב לי, והקב"ה בוודאי ישמע את קול תחנוני", מספר היהודי שהושפל עד עפר.
"אני מוכן לוותר על העלבון, לסלוח למוכר שפשע כנגדי, אני מוחל לו בלב שלם, ומתפלל שבזמן הזה של ההתגברות הכי גדולה שלי בימי חיי עלי אדמות, אני מתפלל שהקב"ה ישלח לי ישועה בעניין פלוני בו אני זקוק לישועה.
"ניגבתי את הדמעות, שאפתי אוויר מלוא הריאות, ניערתי את ראשי כדי לסלק ממנו את המחשבות ולגרש את הכעס, ויצאתי לדרכי כבצעדי ריקוד עליזים. האירוע הסתיים, שלחתי ומחלתי על הכל! אין בלבי אפילו שמץ של טינה כלפי המוכר, כך לפחות אני מקווה ולכך אני שואף.
"עברו יומיים", מספר איש שיחי, היהודי שזכה להתגבר על עלבון חמור כל כך, "יומיים עברו, 48 שעות… שום דבר לא השתנה. התפילה שלי לא התקבלה. יום נוסף עבר ועוד יום, כבר שבוע שלם, ו… כלום. כך עבר חודש ועברו חודשיים, והתפילה שלי לא התקבלה.
"אתה שומע", הוא ממשיך, "חצי שנה כבר חלפה, ושום כלום, אין שום תזוזה בנושא שעליו התפללתי מעומק לבי…".
חשבתי שהסיפור נגמר. לא הבנתי למה האיש טרח לספר לי את כל הסיפור הארוך הזה, שבלי הסוף המשמח, בלי ה'הפי אנד' הסיפור כולו הופך להיות מיותר וחסר טעם…
אבל אז הבנתי שהסיפור רק התחיל…
"אתה חושב שמשהו זז באמונה שלי?", הוא שואג לעברי, "אה? תגיד! מה אתה אומר, אם התפילה שלי לא התקבלה מה זה אומר? שהוויתור כבר לא כזה חשוב לפני אדון כל? האם זה אומר שהוויתור שלי לא היה כזה גדול? זאת לא היתה שעת רצון אותה שעה שבה בלעתי את הדמעות וניערתי את הראש כדי לשכוח ולסלוח?
"בטח שכן! זאת היתה שעת רצון, והקב"ה בוודאי שמע את תפילתי והקשיב לה כמו כל תפילה של יהודי ואולי גם יותר, כי זאת עת רצון. אני בטוח שהוויתור שלי עשה רעש גדול בשמים, ובכל זאת הבקשה שלי לא התקבלה.
"למה? כי הקב"ה לא עובד אצלנו! כי החיים זה לא 'תוכנית כבקשתך', כי הקב"ה לפעמים משיב בשלילה על הבקשות שלנו, כי רק הוא יודע מה באמת טוב עבורנו, מה מגיע לנו ואיפה אנחנו אוחזים במאזן של החיובי מול השלילי.
"וכי יעלה על דעתו של אדם שהקב"ה הוא כמו כספומט? אתה מכניס כרטיס מקיש סיסמה או סגולה ומקבל את הסכום שהחלטת למשוך?
"חס וחלילה! זה לא עובד ככה. אנחנו עבדי ה' ואנחנו צריכים לעשות את רצונו. הייתי צריך לסלוח לאותו מוכר עצבני, כי זה התפקיד שלי. לסלוח, למחול, לא לנקום ולא לנטור, לאהוב כל יהודי גם אם חטא כנגדי. אני עשיתי את התפקיד שלי, והקב"ה עושה כטוב בעיניו".
אחרי ששמעתי את הדברים האלו, הבנתי שעיקר הסיפור הוא דווקא החלק האחרון, האופן בו היהודי הזה מקבל על עצמו באהבה גזירת שמים, האופן בו הוא מסוגל למחול ליהודי אחר על הפעולה הנוראה שעשה כנגדו, וגם אחרי שראה שהסגולה לא עובדת הוא עדיין נשאר במחילה גמורה ולא מחדש את הכעס שלו על אותו מוכר – זה סיפור יותר חזק מכל סיפורי המופת האחרים ששמעתי עד היום!".