"וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי" (בראשית מ"א, א')
יוסף הצדיק ממתין עשרים ושתיים שנה, כשנפשו יוצאת לראות את אביו. הוא עומד בנסיון עצום כשהוא פוגש את אחיו, הוא רוצה להתוודות אליהם ולגלות להם כי הוא יוסף אחיהם, ובכך יוכל להגיע לכלות נפשו לפגוש באביו, והוא מתגבר על עצמו ולא מתוודה, הכל כדי שיתכפר עוונם.
והנה ברגע שהוא שומע מיהודה כי גדול צערו של אביהם על בנו חביבו שנמכר לישמעאלים ומאז לא ראהו, נמס לבו והחליט מיד להתגלות לאחיו כדי שיוכל להפגש עם אביו. אבל אז קרה דבר משונה! במקום שיוסף יצעק מיד את הקריאה שהוא כה נכסף אליה 'אני יוסף העוד אבי חי'?! הוא עוצר בעצמו ומבקש "הוציאו כל איש מעלי" ומדוע? מביא רש"י דברי המדרש "שלא היה יכול יוסף לסבול שיהיו המצרים נצבים עליו ושומעים שאחיו מתביישים בהתוודעו אליהם"! נכון שהוא עומד בפני רגע מרגש במיוחד, כאשר המחשבות כולם נתונות לדבר אחד והוא ההתגלות לאחיו והכמיהה העצומה לראות את אביו, ובכל זאת יוסף עוצר את עצמו – אסור לגרום צער ובזיון לזולת! נחכה קצת, נמתין עוד זמן, העיקר שלא לגרום צער ובזיון לזולת!
ומביא רש"י את המשך דברי המדרש "א"ר רבי חמא בר חנינא, לא עשה יוסף כשורה [שהוציא כל איש מעליו ונשאר רק עם אחיו], שאילו בעט בו אחד מהן מיד מת". יוסף לקח על עצמו סיכון גדול, שהרי אחיו היו יכולין להרגו כשאין איש עמם מלבדו, ולא היה איש יודע מאיתו, ומדוע עשה כן?
מכאן אנו למדין, מבאר מרן הגאון רבי לייב חסמן בספרו אור יהל, כמה חמור הוא עניין כבוד הבריות, שלא לגרום צער ובזיון לזולת, עד כדי כך שיוסף הצדיק העמיד את חייו בסכנה! ולא רק את חייו, אלא גם את חיי אביו שיחשך עליו עולמו כשיבין שלא יזכה לראות יותר את בנו יוסף… והכל בשביל שלא לבייש את אחיו!!
בשנת תרפ"ג, נערכה הכנסיה הגדולה הראשונה של אגודת ישראל בוינה, ההתרגשות בכל תפוצות ישראל בהם הגיעה השמועה על התאספותם של כל זקני הדור למקום אחד היתה גדולה. כשהתקרב מועד הכנסיה הגדולה, התפרסמה השמועה כי זקן הדור הכהן הגדול מראדין, נתן הסכמתו והוא ישתתף במעמד הפתיחה, הדבר גרם לפרץ של התרגשות שלא תתואר, ורבים יחלו וניסו את מזלם לזכות להשתתף באירוע ההיסטורי ולזכות לחזות במלאכי עליון קדושי ארץ.
יהודים רבים שלא היה באפשרותם להשתתף במעמד עצמו, ניסו את מזלם באופן אחר, וביום המיועד, התאספו אלפי יהודים בתחנות הנסיעה לאורך מסלול הרכבת שבה נסע החפץ חיים לכנסיה הגדולה, כדי לזכות לחזות פני הכהן הגדול ועמו צדיקי הדור, כשהרכבת תעצור בתחנות.
כשהגיע הרכבת לאחת התחנות בפולין ליד העיר טשנסטוכוב, נאסף קהל עצום ורב בצפייה דרוכה להגעת הרכבת כדי שיוכלו לחזות בתואר פניו הקדושות של החפץ חיים, והנה הרכבת הגיעה, והקהל העצום הצטופף ליד קרונו של החפץ חיים, והמתין בחרדת קודש לראותו ולזכות לברכתו, אך דמותו הקדושה לא נראתה… בפנים הרכבת התחוללה מיני דרמה… משלחת של רבנים נגשה לחפץ חיים ובקשה ממנו שיצא אל הציבור הרב שממתין לראות את פניו, אך החפץ חיים סרב!
ניגש אליו הגאון רבי מאיר דן פלוצקי רבה של אוסטרובא ובקש שוב שהחפץ חיים יצא לקהל שממתין בדריכות עצומה, ואז אמר לו החפץ חיים "שהיות וכל ימיו ברח מן הכבוד, כיצד יתכן לדרוש ממנו שעכשיו יחפש כבוד? כבוד, הסביר החפץ חיים, הריהו נסיון מסוכן, והמשיך וציטט את דברי ר' יהודה החסיד, שתמורת כל התענוגים הגשמיים שאדם נהנה מהם בעולם הזה, אין מנכים לו מחלקו לעולם הבא, בעוד שעבור כבוד שהוא תענוג רוחני, כן מנכים".
הרב פלוצקי העיר מיד לחפץ חיים ואמר 'ראשית סבורני רבי, שכדאי אפילו להפסיד מקצת של עולם הבא, ובלבד לספק משאלתם של יהודים כה רבים שבודאי יצטערו באם לא תתמלא משאלתם', ושנית.. הוא ניסה לומר עוד טעם, ולא הניח לו החפץ חיים לסיים ואמר 'אין צורך להוסיף, בשבילי מספיק הטעם הראשון!'…
מיד קם החפץ חיים ונגש לחלון כדי להיראות לקהל, משנראתה דמות פניו הקדושות מעבר לחלון, זרם חשמל של התרגשות עבר בקהל העצום, וכולם החלו נדחקים כדי לזכות להושיט יד לברכת 'שלום עליכם'. בשביל החפץ חיים שהיה כבר ישיש וחלוש משמעותו של דבר היתה סכנת נפשות, ולכך הוא הרים את ידו וברך את כולם במילים 'שלום עליכם יהודים' [בהעירו אגב כי כתוב "שלום שלום לרחוק ולקרוב" ומכאן שאפשר לברך ב'שלום עליכם' גם מרחוק, ואין צורך דוקא להושיט את היד].
אירוע זה היה מאמץ גדול בשביל החפץ חיים והוא הרגיש חולשה, והחליט לבלי לצאת שוב אל הקהל בתחנות הנוספות, הוא בקש שיסגרו את הדלת והחלונות, כדי לאפשר לו מנוחה.
ופתאום, רעש גדול… אל הקרון נכנס במרוצה המבקר של הרכבת, בפקודה שכולם יעזבו מיד את הקרון ויעברו לקרון אחר! משום שבצד אחד של הקרון אחזה האש במוט האופן… מששמע החפץ חיים כי נאלצים לצאת מהקרון אמר: 'רואים מה כחם של רבים, מוכרחים לצאת'!
'כדאי להפסיד מקצת עולם הבא ובלבד לספק משאלתם של יהודים'!… פסק מרנא החפץ חיים! ואם על סיפוק משאלות כן, על אחת כמה וכמה שכדאי הוא כדי שלא לגרום בזיון וצער ליהודים!