מאז הגיע רבינו לארץ ישראל התאחד עם הוריו ובני משפחתו הנוספים שכבר נולדו בארץ ישראל. שנה לאחר מכן בשנת תש"ז, עברו מירושלים להתגורר בבני ברק בשכונת זכרון מאיר החדשה בו התקבל אביו מרן פוסק הדור כרב השכונה עפ"י הוראתו של מרן החזון איש זי"ע. מאז בואו ארצה היה רבינו כבבת עינו כשאביו הגדול משלים עמו באופן פרטי את כל הלימודים שחיסר בעודו בארץ נכריה.
רבינו נשם לתוככי נשמתו את אווירת הבית הגדול שמגדלים בו תורה והוראה, כשלנגד עיניו רואה כל העת כדוגמא חיה את דמותו של אביו המתייגע בעמל התורה יומם ולילה, כפי שרבינו התבטא לימים: "אאמו׳׳ר זצ׳׳ל מאז יומו הראשון – הבינו ליבו ונשאתו דעתו לעבוד את ה' בכל לבו ונפשו, ולרכוש ידיעות נרחבות בתוה"ק. לא התעניין בהוויות העולם, נפשו נמשכה מינקות להוויות אביי ורבא, בתמימות גדולה ומתוך רצון לקנות בקיאות וידיעה בכל חלקי התורה.
"מילדותי ינקתי בבית אבא אהבת תורה במידה גדושה, שאין לתאר את היקפיה ואין מידה לעמקותה. בשעות המוקדמות של הלילה הייתי רואה את אאמו"ר משכים קום לתלמודו. מסכת אחר מסכת גמע אאמו"ר זצ׳׳ל, בשקדנות ללא גבול".
הנער הצעיר שתה בצמא את מימיו הנובעים של אביו הגדול ושאר מרביצי התורה שלמדו עמו, ועד מהרה השלים את לימודיו, הוא עשה אוזנו כאפרכסת בכדי שלא לאבד כמלוא נימה, וצעד בדרכו של אביו עד שבהגיעו למצוות כבר היה עלם חמודות, כשהכל מודים ומהללים להשי"ת על אוד מוצל מאש התופת הנאצית שבע"ה ימשיך את מסורת בית אבות ויתעבד לאילנא רבבא בכרם בית ישראל. כל ימי הבחרות גדל ולמד בצילו של אביו הגדול ולא זזה ידו מתחת ידו, כשהאב גדול משפי ע עליו פי שניים ברוחו תורה ויראת שמים, כשלמרות טרדותיו הרבות כראש הישיבה, כמרא דאתרא, ופוסק הלכה השקיע שעות ארוכות להכניסו חדר לפנים מחדר במכמני התורה ההלכה והיראה, עד שנודע שמו כאחד מהאריות שבחבורה בישיבת חכמי לובלין המעטירה.
בצילם של גדולי הדור
עוד בהיותו צעיר לימים רבינו השלים עצמו במידה מרובה וינק מבארם של גדולי הדור וקברניטי היהדות החרדית זצוק"ל. באותה שנה מאז הגיע רבינו לירושלים ועד שעברו לבני ברק, כבר נלווה לאביו בביקוריו אצל גדולי ירושלים. לימים תיאר רבינו ביקור אחד מני רבות אצל הגאון הנודע רבי זעליג ראובן בענגיס זצוק"ל.
"זכרוני מעשה שהיה בימי שבתנו בעיר הקודש ירושלים ת"ו, הלך פעם אחת מרן אאמו"ר זצוק"ל לבקר בבית הגאון הנודע רבי זעליג ראובן בענגיס זצוק"ל – רבה של ירושלים, שכבר היה באותה עת זקן מופלג וכהו מאור עיניו קצת, ואנוכי זכיתי להתלוות אליו בדרך הילוכו, נכנסנו אל ביתו ומצאנוהו יושב שקוע כולו בספר שלפניו עד שלא הבחין כלל בכניסתנו – ובעיני חזיתי הכרת תואר פני קדשו של הגאון את רוב התענוג והשמחה ודביקותו בתורת הקדושה, אאמו"ר זצוק"ל הכ"מ לא אבה להפריעו מעיונו והתיישב בשופי על יד השולחן הגדול, וכעבור זמן מה הרים הגאון את עיניו מן הספר והנה רואה את אאמו"ר זצוק"ל הכ"מ יושב ממולו, מיד פנה אליו בהארת פנים ואמר לו בתמיה למה לא אמרתם כי באתם הנה והייתי מקבל פניכם בכל הכבוד הראוי, והוסיף ואמר, אין לכם מושג איזה תענוג רוחני יש לאדם זקן כשרואה מה שעשה בימי ינקותו ובימי העמידה ואיך מסר את נפשו ללימוד התורה״.
כך זכה להסתופף בצילו של מרנא החזון איש זי״ע כשאביו הגדול לקחו עמו בביקוריו התכופים בביתו. רבינו בעצמו היה שליח להולכה ולקבלה להעביר פתקים עם שליחויות שונות ממרן החזו"א לאביו וחוזר חלילה, כפי שסיפר לימים:
"עם בואו לשכון בבני ברק התקרב אל המאור הגדול מרן החזון איש, וזכה ממנו לחיבה יתרה, בהשראתו ובפקודתו יסד את הישיבה והחל להרביץ בה תורה לתלמידים. התקרבותו אל החזון איש וחיבת הקודש שגילה כלפיו היתה לו לטללי נוחם וכמים חיים ע ל נפש עייפה, שיטת חייו ותכונות נפשו הטהורה של המאור הגדול גרמו לאאמו״ר זצוק״ל הכ״מ נחת רוח ותענוג עילאי מרומם, עד שאוכל להעיד בזאת, שלאורך כל ימי חייו בכל התקופות הקדומות והמאוחרות יותר לא ראיתי שתהא לו לאאמו״ר זצוק״ל שמחת הנפש וחדוות חיים כמו שהיתה לו באותה תקופה בצל מרן החזון איש זצוק״ל.
בימים ההם הרבה להתכתב עמו ואני זכיתי כמה וכמה פעמים להעביר את הכתבים מאאמו״ר אל החזון איש ולקבל את התשובות כתובות. ״סמוך להתמנותו, עבר החזו״א להתגורר בקצה שכונת 'זכרון מאיר', היכן שממוקם רחוב חזו״א כהיום. בכל יום היה יוצא החזו״א לטייל, לצרכי בריאותו, בפרדס ברמן, עד לקצה בית העלמין, כשאאמו״ר מתלווה אליו, ומלבן עמו הלכות חמורות. באותן שנים נקשרה נפש אאמו״ר בנפש מרן החזו״א, והיה יושב הרבה ודן עמו בענייני הלכה. והיה מגדיר את החזו״א כרבו!
״בתור תושב השכונה, היה החזו״א עולה לבית אאמו״ר ומוכר אצלו את חמצו. ערב פרוס שמיטת תשי״ב, עלה החזו״א במפתיע לבית אאמו״ר המרא דאתרא, שהיה צעיר ממנו בעשרות שנים, על מנת לערוך בפני ו את הפרוזבול. ״ארון הספרים בבית החזו״א היה דל, היו ברשותו מתי מעט ספרים בלבד. ואאמו״ר היה מפליא תדיר את העובדה, שמעולם לא הכיר גדול בישראל שהיה לו מיעוט ספרים, ואעפ״כ ידע את כל התורה כולה!
כשנזקק החזו״א לספר כלשהו, היה שואל מספרייתו של אאמו״ר זצ״ל. ״החזו״א היה מאושר מבואו של אאמו״ר לב״ב . וזוכרני כאשר ביקר בביתנו התבטא באורח נדיר: 'הבית הזה מריח מטהרה!'״ כך סיפר רבינו בהתרגשות. כך היה רבינו הולך רגלית בליל שבת מבני ברק לתל אביב בכדי להשתתף בעריכת השולחן הטהור של הרה״ק מהר״א מבעלזא זי״ע, שכאמור כבר ראה אותו לראשונה בהיותו ילד קט בבודפשט.
דביקותו בהרה״ ק מבעלזא היתה מופלאה. הוא שאף לזכות לשמש בעצמו את הרה״ק אך היה זה כבר בערוב ימיו והוא לא זכה בכך. מסופר כי בעת מסע הלוויה עמד ליד המיטה ומחמת הצפיפות הרבה ארון הקודש כמעט ונפל על הרצפה, כשרבינו הבחין בכך נשכב על הרצפה והניחו עליו את המיטה.
לאחר הלוויה סיפר כי בכך זכה לשמש ולפחות לאחר הסתלקותו. רבינו גם הסתופף בצל הרה״ק ה'אמרי חיים' מויז'ניץ זי״ע. כך גם חסה בצילו של הרה״ק ה'בית ישראל' מגור זי״ע, שהיה בידידות איתנה עם אביו פוסק הדור, והיה מגיע לבקר בישיבה וכן בביתם, כפי שסיפר רבינו לימים תחת אחת השיחים: ״זכורני שפעם הודיעו לאאמו״ר כי הרה״ק ה'בית ישראל' מגור זצ״ל, מתעתד לבוא לבקרו בשעה שמונה בערב. רבע שעה קודם לשעה היעודה, הופתע אאמו״ר לראות כי הרבי מגור הקדים ובא אל מעונו. אאמו״ר התנצל כי רצה להגיש כיבוד, ועתה הקדימוהו בטרם הספיק להכין הדברים ע ל השולחן. אלא שהרבי נענה : 'בכוונה הקדמתי, שלא להפריע אותך מלימוד התורה הק'!'״
בהגיעו לפרקו בא בקשרי שידוכין עם נוו״ב הרבנית הצדקנית תחי' בת הגאון הצדיק הירושלמי הנודע לוחם מלחמת ה' רבי אברהם אליהו מייזעס זצ״ל ראש ישיבת 'תורה ויראה' ובעמח״ס 'בן אברהם'. בשמחת נישואיו השתתפו רבני בני ברק לצד גדולי ירושלים של מעלה, והשמחה הייתה גדולה ועצומה עד למאוד. ראש הישיבה הנערץ לאחר נישואיו המשיך לשקוד על דלתות התורה בצילו של אביו הגדול ועלה ונתעלה כהנה וכהנה בכל מכמני התורה. עד מהרה ביקשו אביו לעמוד לימינו ולסייע לו בהנהגת הישיבה ומינה אותו לשמש כמגיד שיעור לפני תלמידים מקשיבים בשיעור ג' בישיבה.
מאז אותו יום החלה מסכת של הרבצת תורה שנמשכה מזה כשישים שנה. במשך כל השנים זכה להעמיד לגיונות של תלמידים ששתו בצמא את דברותיו, וראו באור תורתו כמי שיכול להעמיד עדרים של תלמידים בהבנה וידיעת התורה, כשלצד זאת דמותו המיוחדת המאירה לכל אדם השפיעה עליהם רבות לקבל ממנו מלוא חופניים בכל מכמני העלייה. שיעוריו היו בנויים לתלפיות כשהוא בוחר בדרך העיון ו'הלומדות' בכדי להאהיב את התורה על התלמידים .
רבינו היה נכנס לשיעור ופותח ב'קושיה' חמורה בסוגיא הנלמדת, ובונה על כך מערכה אחר מערכה עד שלאחר עמל ויגיעה הגיע להבנת הסוגיא והדברים היו בהירים ושמחים כנתינתן מסיני. במהלך אמירת השיעור היה מעמיק וצולל בנבכי הסוגיות בבקיאות מדהימה וחריפות עצומה. במהלך השיעור היה עומד בקצרה על כל נקודה ונקודה בסוגיה שהיתה טעונה ביאור והבנה ובמילים קצרות ותמציתיות היה מבאר ומיישב ברוחב דעתו.
כל סוגיה בוארה באר היטב עד אשר מחוורת היתה כשמלה וכל נקודה הבהיקה יקרות. כמו כן היו כל הספקות והשאלות המתהווים מבוררים הלכה למעשה וכל השומעים ידעו מהו באו המעשה אותו יעשון ללא ספקות וקושיות. אך רבינו לא שימש רק כמגיד שיעור הבא לומר את שיעורו ולשוב לתלמידיו. במשך כל שעות הסדר ישב בהיכל הישיבה בכדי לעמוד מקרוב אחר שקידתם של תלמידי הישיבה, ופעמים רבות ניגש בעצמו בכדי לשאת ולתת עם תלמידי הישיבה במלחמתה של תורה.
לעיתים תכופות כשראה שבחור יושב ללא חברותא התיישב בעצמו על ידו בכדי ללמוד עמו בצוותא בכדי שלא יבוא חלילה לידי רפיון. כמלאך הממונה ע ל כל עשב ואומר לו גדל, עמד הוא על טיפוחו של כל תלמיד ותלמיד. ואכן אלפי התלמידים הפזורים בכל כנפי תבל, ובראשם רבנים, ראשי ישיבות, מורי הוראה בישראל, וראשי עם קודש, מעידים על האילן רב הפארות ממנו יצאו, כשלצד היותם תלמידיו של אביו הגדול מרן פוסק הדור זצוק״ל, הרבה תורה וחכמה קנו הם ממנו באופן אישי.
בד בבד עם טיפוח הכישרונות והעליה המתמדת של בני הישיבה בלומדות, עמד בראש דאגותיו של רבינו חינוכם ליראת שמים ומדות טובות, והנהגה כללית ראויה בין אדם לחברו, בנימוס ובכבוד, ובשמירת הניקיון והסדר, באופן שיהא שם שמים מתאהב על ידם. הקפיד תמיד על שמירת ודיוק בזמני ובסדרי הישיבה, ובבחורים שאיחרו היה סונט ואומר כי נאמר בהקרב ת קרבן פסח: ״כת שלישית מעולם לא הגיע לאהבתי כי ישמע ה'״, כי אי אפשר להגיע לאהבת ה' באם מאחרים לתפילה או לסדרי הלימוד. בחורי הישיבה ראו בו דוגמא אישית להתמדה ולשקידת התורה, ולשמחת התורה שאפפה אותו כשהגיע לידי הבנה בסוגיא קשה.
מספר אחד מתלמידיו כשפעם שעות אחדות לפני חופת אחד מצאצאיו הגיע ללמוד בהיכל הישיבה, הבחורים תמהו והפליאו זאת, כשהבחין זאת אמר רבינו: אל תחשבו כי אני עד כדי כך מנותק מכל הסובב אותי, והא ראיה, יתכן ומחר בבוקר לא אשכים קום מחמת עייפות. אלא דעו לכם כי אי אפשר לשמוח בכל הלב אלא רק על ידי שמחת התורה, ולכן באתי הנה בכדי לחדש איזה דברי תורה, ובשמחת תורה זו אוכל בע״ה לשמוח בחתונה !!!
להשיב לשואליו דבר ה' זו הלכה
בד בבד לתפקידו הרם בישיבה הכשיר אותו אבין מרן פוסק הדור לשמש כמורא הוראה מובהק ולהשיב לשואליו דבר ה' זו הלכה. רבינו הירבה לשוחח עם אביו ביסודות ההלכה, וכמי שהיה רב רבנן שהריץ תשובותיו לכל קצוות תבל בכל מקצועות ההלכה, בתשובות מאלפות דבר דבור על מכונו, עומד לימינו ופעמים רבות התייעץ עמו כמו שהועידו להיות ממשיך דרכו בהלכה.
גם כשרבינו עבר לכהן ברבנות בלונדון המשיך אביו הגדול לשאת ולתת עמו בענייני הלכה והוראה, ותשובות רבות נדפסו בשו״ת 'שבט הלוי' בהם ניתן לראות את ההערכה העצומה שחש אליו אביו הגדול. ואכן במשך כל השנים ביתו של רבינו היה פתוח לרווחה לכל מבקש ושואל, והרבה מתושבי השכונה ותושבי העיר היו מריצים את שאלותיהם בפניו, ורבינו היה משיב להם בשפה ברורה נעימה בסבלנות ובמאור פנים, כשהוא מדגיש להם מה דעתו של אביו פוסק הדור בעניין זה.
בית דין צדק
במהלך השנים כאשר התרבו דיני התורה בבית דינא רבה דזכרון מאיר בראשותו של הגאב״ד מרן פוסק הדור, וחברי הבד״ץ דאז הגרי״ש אונגר זצוק״ל, הגר״נ גשטטנר זצוק״ל, והגרי״צ ברנפלד זצוק״ל, היה צורך חיוני להקים הרכב נוסף לבית הדין. מרן פוסק הדור הסמיך את בנו רבינו שיעמוד בראש אותו הרכב בכדי לדון כדתה של תורה.
במהלך שבתו על כס הדיינות נתגלתה דמותו כעשוי ללא חת אשר בד בבד עם עדינותו ואצילותו קיים פעם אחר פעם את הציווי 'לא תגורו' במלואו ללא כל כחל וסרק. במהלך שבתו על מדין נוכחו סובביו שוב ושוב בגדלותו העצומה הן בתחום התורני ביכולתו להכריע ולפסוק דינים סבוכים ומורכבים והן מעצם יכולתו לעמוד על האמת ולהבחין בנקודות שונות שמתחילה נראו שוליות ובחכמתו התגלו כנקודות מפתח מהן נסללה הדרך לפתרון הענין.
כל אימת שנזקק לנהוג במטה עז התגלתה דמותו כלוחם עשוי לבלי חת. הוא ידע לנהוג בתקיפות ובנחישות מפתיעות כשהוא אינו חת ואינו נרתע משום אדם או גורם. הדבר היחיד שניצב מול עיניו היה דיני התורה הקדושה ושום שיקול או ענין לא יכלו לעכב בעדו או להוות מכשול בדרכו מהעמדת הדת על תילה. היושבים בבית הדין והמתדיינים בפניו זכו לחזות תדיר בדמותו של רב בישראל שאין לו בעולמו אלא כבוד ה' ותורתו. ברגע שהיה נתקל בעוולה כלשהי היה משנס מתניו ונאבק בכל כחו למיגורה בלא להתחשב בקושי ומורכבות המשימה.
הוא לא נח ולא שקט עד אשר תיקן את העוולה והציל עשוק מיד עושקו. יחד עם זאת, באין ספור מקרים ומצבים באה לידי ביטוי אצלו מידת 'רך כקנה' וכאשר ראה אפשרות לפעול בדרכי נועם ובשפה רכה העדיף דרך זו על פני הנהגת 'קשה כארז'. עד מהרה יצא שמו של ההרכב החדש בכל עבר וציבור רחב של מתדיינים החל פוקד את שעריו. עם הזמן נוספו עוד ועוד דיינים חשובים והרכבים רבים ונכבדים הדנים דין צדק בין איש ובין אחיו. רבינו היה בקשר בדוק עם כל אדמור"י ורבני העיר שתמיד הפליגו בהערכה כלפיו.
קשר אמיץ ומיוחד היה לו עם מרן הגרא"מ שך זצוק"ל בע ל 'אבי עזרי'. משכין שלום חלק בלתי נפרד מעבודת הקודש בו ראה רבינו באותם ימים חוב קדוש, הוא השכנת שלום בית. בלתי אפשרי לעלות על גבי הכתב את מסירות נפשו עבור עניין זה, ולמרות שזמנו היה מחושב וקצוב משעה שהשכים בבוקר עד השעות הקטנות של הלילה, הרי שלעניין חשוב זה היה משקיע את כל זמנו היקר כשגדול י ישראל היו סומכים ידיהם עליהם שיצליח במשימתו. כחות רבים וזמן זמנים טובא השקיע בכדי להציל בתים מגורל רע ומר ר"ל.
הוא לא חסך כל מאמץ ויגיע ה בכדי להציל בתים ומשפחות מכליון ובחסדי שמים במקרים רבים העלו מאמציו הרבים ודיבוריו שיצאו מלבו הטהור פרי ופעלו את פעולתם. כשמלבד גאונותו העצומה נעזר רבות בפקחותו הגדולה ובעזרתה היה מצליח פעם אחר פעם לפתור בסיעתא דשמיא מופלאה שליוותה אותו תדיר בעיות סבוכות ומורכבות. כך גם רבים מאוד מבית ישראל נהנו ממנו עצה ותושיה כשהעריף אליהם טללי אמונה וחיזוק, על ידי ספרו 'ראה חיים' שהתקבל ברוב חיבת הקודש בקרב המוני בית ישראל בכל העולם, הספר יו"ל בעשרות מהדורות וממנו ומהם יתד, ומהם פינה עד היום הזה להקמת בית נאמן בישראל.
בעיר הבירה לונדון חלק בלתי נפרד ממסכת חייו של רבינו היו ח"י השנים בהם כיהן ברבנות כרב ואב"ד קהילת קדוש ה סאטמאר בלונדון. היה זה בשנת תנש"א כשראשי וטובי הקהילה הפצירו במרן פוסק הדור לשלוח אליהם את בנו לכהן ברבנות. הדברים עלו וירדו וההחלטה היתה קשה, אך בכל זאת לבסוף נעתר לבקשתם לנסוע מעבר לים ולהתעטר בכתר הרבנות בקהילה הגדולה ביותר בלונדון.
עובר לנסיעתו נערכה בהיכל הישיבה מסיבת פרידה נרגשת, בהם נשאר דברים אביו הגדול כשהוא מביע בקול נשנק שבח והודיה על כל הרחמים והחסדים שעשה עמהם עד הלום בהם גם הזכיר את הניסים והנפלאות שהיו עמו בצוק העיתים: "בני בכורי היקר הגאון רבי חיים… עניין חסדי השי"ת שהתחסד עמנו עדי סייענו למצוא את ילדנו… חסדים מופלאים וניסים מופלאים. הרבה דמעות ששפכתי ביושבי בירושלים עיר הקודש, שאזכה לראותו שוב, וברוך ה' שאכן עזרני וזכיתי לראותו, ואף לחנכו, לגדלו ולרוממו, כבן בכור, כתלמיד מובהק הנוחל הצלחה בלימודו, כמרביץ תורה ולבסוף כראש ישיבה בישיבתינו הקדושה"…
גם במקצועות ההלכה נודע כרב רבנן, כשכל הענינים החמורים הגיעו לפתחו ונחתכו על פי רוחב בינתו". דבר בואו של רבינו לכהן ברבנות בלונדון התקבלה בשמחה בעוז ותעצומות ע ל ידי כל רבדי היהדות החרדית בעיר, ולמרות שרבינו הגיע בכדי לכהן כרב קהילת סאטמאר, הרי שעד מהרה הפך לרב הבלתי מוכתר של כלל הציבור החרדי בלונדון וביתו הפך לאבן שואבת לכל תושבי העיר כשענייני הכלל והפרט באים לשולחנו.
תושבי העיר ראו בדמותו רב רבנן מדורות קודמים, המטביע חותם עמוק בפסיקותיו ובהכרעותיו הברורות, וניכר כמה היה גאון אדיר בכל מכמני התורה, ובד בבד אוהבן של ישראל המיצר בצרתם ושמח בשמחתם , שביתו היה פתוח לרווחה לכל עני ומדוכא, והשכיל ברוב חכמה ותבונה להיות מקובל ע ל פני כל החוגי ם והמגזרים ביהדות לונדון, כשכל מגמתו להגדיל תורה ולהאדירה בכל מקום. באישיותו הנדירה חברו יחדיו גאונות יוצאת דופן וכוח ההכרעה והפסק, לצד נעימות ופשטות מופלאה. המוני יהודים מכל החוגים היו דופקים על דלתות ביתו במשך כל שעות היום ועד השעות המאוחרות של הלילה, במחיצתו לא היה כלל המושג של שעות קבלת קהל, ולבקשתו כל מי שרצה להיכנס היה נכנס מיד והיו משיחים עמו בכל נושא וענין, מן השאלות הקטנות והפשוטות של אנשים פשוטים ובעלי מלאכה, ועד השאלות החמורות ביותר הנוגעות לכלל הציבור ולגדולי הדור. את כולם קיבל באהבה ובפשטות כידיד וכריע וכמחויב בדבר. הנכנסים לא היו מרגישים שום פחד ו הרגש של איום, כל מי שנכנס בין אם היה נער קטן, עני ומסכן, אברך צעיר שרוצה להציע לפניו חידושיו, או סתם אורח שבא לבקר ולקבל ברכתו, וכן עסקני הציבור ועוד, כולם נתקבלו בסבר פנים יפות אצלו ברוב ענוות חן וסבלנות ולמרות שאחת היתה שאיפתו לשקוד על התורה ללא הפרעה, בכל זאת כל זאת לא היה זה אף פעם
על חשבון אחרים.
דלתו היתה פתוחה בפני כל אחד ואחד, וליבו ואוזניו גם הם פתוחים היו לכל. כל מי שנצרך לעזרה מכל סוג שהוא ידע כי הוא יכול לנקוש ע ל דלת הבית בכל שעה, ואם רק היה הדבר אפשרי, היה מוכנס אחר כבוד ונכנס לשאול בדעת תורה בכל נושא וענין. מרן נתן עיניו וליבו להקשיב לצרתן של ישראל, לשאת יחד עמהם בעולם ולהקל מעליהם את משאם. מרי נפש וקשי יום רבים היו פוקדים בקביעות את ביתו, וברחמנותו הרבה היה יורד מרום מעלתו ומפסגות השגתו, ומקשיב היה ללבטיהם ומחיה את נפשותיהם כטל תחיה. הוא לא חס על כבודו ועל מעמדו מעודו.
רבינו היה ראש המדברים בכל כינוס ובכל מאורע, כמו״כ השתתף באסיפות רבני העיר בכדי לדון ולחזק את אומות התורה והדעת, ודעתו והכרעתו היו נחשבים אצל כל אחד. לצד זאת עמד רבינו בפיתוח ושגשוג ק״ק סאטמאר. רבינו היה כה אהוב ומקובל על בני הקהילה, כשלאחר הסתלקות כ״ק האדמו״ר ה'ברך משה' מסאטמאר זצוק״ל, והקהילה התחלקה לשניים, ביקשו שני הקהילות כי רבינו ימשיך לכהן ברבנות בשני הקהילות, ואכן חלק את זמנו ותפילותיו בין שניהם, כשכיהן ברבנות שני הקהילות בחכמה בתבונה ובדעת.
ארי עולה מבבל
רבינו נחל הצלחה מרובה בתפקידו הרם בלונדון ואף מצודתו היתה פרוסה מעבר ללונדון שמכל ערי המדינה היו מריצים לפניו שאלות ומבקשים הכרעתו בענייני הכלל והפרט. אולם ברבות הימים ביקש מרן פוסק הדור מבנו רבינו לשוב לארץ ישראל לעמוד ולסייע לו בעבודת הקודש. אולם ראשי הקהילות בלונדון עמדו והפצירו שלא יעזוב אותם כצאן ללא רועה, כך נמשכו הדברים במשך כמה וכמה תקופות, בפרט לאחר שמרן פוסק הדור עבר ניתוח מסובך בחודש אייר תשס״ט. היה זה ביום חמישי פרשת בהעלותך, י״ט סיון תשס״ט, לאחר שרבינו למד בשיעורי היומי בתנ״ך את הפסוק ״מה' מצעדי גבר ואדם מה יבין דרכו״ (משלי כ, כד).
ובשעה שחזר מבית המדרש לביתו שמע שארבעה שליחים בדרך ללונדון, בשליחות אביו פוסק הדור שהורה להם לחזור עמו תיכף למחרת בבוקר ולקבוע מקום מגוריו בארה״ק בסמוך אליו, ורצונו שיתלווה אליהם ויבוא להתגורר על ידו ולסייע לו בעבודת הקודש. השליחים היו – הגאון רבי משה שאול קליין (מטעם הבי״ד), הרה״ג ר' יהושע ליברמן (מטעם הישיבה), הרה״ח ר' יעקב מאיר שטייג (מטעם הקהילה), ומשמשו ויד ימינו הרה״ח ר' יהושע לווי, בצירוף מכתב מיוחד שיבוא תיכף ומיד, כי באופן כזה בוודאי לא יוכל להשיב פניו ריקם.
השליחים הגיעו ללונדון בשעות הערב, ובאו לבית רבינו והביאו עמם את מכתב הקודש. רבינו נשא מדברותיו ואמר מדברי הכתב סופר לבאר הא דכתיב ״כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך״, דמשמע שמתלווים לאדם ב' מלאכים בדרך, ומנגד בפר' משפטים כתיב ״הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך אל המקו ם אשר הכינותי״ ומשמע שמלאך אחד בלבד מלווהו. ומבאר הכת״ס דהא דאחז״ל ״כל הדרכים בחזקת סכנה"', אין הכוונה שהסכנה אורבת רק להולך בדרכים שיש בהם חיות רעות וליסטים, אלא אף בתוך ביתו צריך שמירה על נכסיו וחפציו שהניח שם, ולזה נצרך לב' מלאכים. אולם בפר' משפטים מיירי בבני ישראל שיצאו ממצרים והובטח להם ש״לא תוסיפו לראותם עד עולם״, על כן לא הוצרכו רק למלאך אחד.
וסיים רבינו כלפי עצמו, 'כבר גיליתי דעתי שכל כוחותיי והתורה שלמדתי מתייחסים לזכות אבי מורי וע״כ אין אצלי שום חסרון במה שאני חוזר להיות סמוך לאבי, למלאות בקשתו לבא לגור בסמוך אליו'. בערב הגיעו רבני העיר ובראשם המרא הגאון רבי אפרים פדווא שליט״א ועוד רבים אחרים כדי להפרד, כי שמועה זו הכתה בעיר כרעם ביום בהיר, בהיותו איש על העדה אשר כל בני העיר על כל שבטיה סמכו עליו בייעוצו והדרכתו ברוחניות ובגשמיות. וביום שישי השכם בבוקר יצאה רבינו יחד עם חברי המשלחת בדרכם לארה״ק.
תיכף בהגעתם נסעו לבית מרן פוסק הדור, ולמרות שחולשה ניכרה על פניו, שמח לקראתם ואמר שלמרות שמרגיש חלש מלילך לביהמ״ד הגדול לתפילות שבת אבל לכבוד האורח יתאמץ לבא לביהמ״ד. ביום ח' תמוז חזר רבינו ללונדון לסדר את כל חפציו להעבירם לאר״י להשתקע שם – ובשב״ק פר' חקת – בלק שהה בלונדון ומסר שיעור ב'פרקי אבות' וערך 'סעודה שלישית' בבתי המדרש המרכזיים של סאטמאר.
ביום רביעי פרשת פנחס בשעות הערב התקיים מעמד פרידה ברוב עם בהשתתפות כל הקהילות בעיר ונשאו דברים רבני העיר ורבינו השמיע דברי התעוררות לכל הקהל. באווירה הורגשו דברי חכמינו ״יציאת צדיק מן המקום עושה רושם, פנה הודה פנה זיווה פנה הדרה״, במלוא המובן.
עומד לימינו בקודש
מאז שקבע שוב רבינו את מקום מגוריו בארה״ק עמד לימין אביו פוסק הדור בהנהגת הציבור בהנהגת הישיבה ובהנהגת הקהילה בכל צעד ושעל. והכל מתוך התבטלות שאין כמוה שלא ליטול תפקיד רשמי לצידו של אביו הגדול, בדרך כלל לא הסכים לדבר בציבור בפניו, רק לאחר הפצרות רבות מאוד בכדי לקיים מצוות כיבוד אב. הנהגה זו היתה לאות ולמופת בפני כולם.
אולם כמים פנים אל פנים אביו הגדול לא חסך מילים מלדבר בשבחו לעיתים תכופות, והפליג במעלותיו עד למאוד. במעמד לחיים מצומצם שנערך בחדרו לרגל הגיעו לשנת המאה, אמר פוסק הדור בהתרגשות כי מעתה מעביר היא לו את כוח הברכה לברך את ישראל !!
ממלא מקום אביו
בליל התקדש חג תשע״ה כבו המאורות ומרן פוסק הדור עלה ונתעלה לישיבה של מעלה. רבבות אלפי בית ישראל באו לאשכבתי דרבי במוצאי יו״ט ראשון, ובמהלך מסע הלוויה הכריז גאב״ד העדה החרדית בירושלים הגאון רבי יצחק טובי וייס שליט״א, כי עפ״י בקשתו של פוסק הדור מכתירים את רבינו לכהן תחתיו כממלא מקומו. רבינו הספיד בקול בכי ונהי ופתח ואמר כי עתה מלווים אנו מאה שנים של לימוד התורה הקדושה בקדושה וטהרה.
לאחר ימי הפסח ישב רבינו שבעה עם אחיו הרבנים הגאונים והצדיקים שליט״א ובכל אותם הימים הגיעו מרנן ורבנן גדולי ואדירי התורה והחסידות שליט״א לנחמו והאצילו מברכותיהם למען יאריך ימים על ממלכתו להמשיך את עבודת הקודש בהנהגת הכלל והפרט. במהלך ימי השלושים השמיע רבינו דברי מספד בפני אלפי ישראל שהתכנסו בכל מקומות מושבותיהם לבכות ולקונן את השבר הגדול. רבינו השמיע דברי התעוררות והעלה על נס ממקצת דרכיו של אביו הגדול
בין הדברים אמר: ״מי הוא אשר ישווה מעשיו למעשי צדיק מרן אאמו״ר זצוק״ל הכ״מ שהיה מופלא בעבודה קדושה זו בהפלגה נשגבה, כי מיום עמדו על דעתו עד ערוב ימיו ממש לא עבר עליו אשמורת הבוקר בשינה ולא איחר יום אחד מן הקימה סמוך לעלות השחר.
״אמנם היה זקן ושבע ימים אולם בשעה שעמד לעבוד את בוראו ית״ש או לעסוק בתורה, היה מתגבר כארי לישב בישיבה והתמיד בריתחא דאורייתא כבחור עול ימים מלא התלהבות וחיות הקודש, עד שכל רואיו היו עומדים מתפלאים ומתפעמים לנוכח להט הקדושה האופפת את כל עצמותו. ועל אף היותו חלש גוף וחדל כוח בגשמיות, לא שת לבו לזאת אלא התעצם בכוחות הנפש גדולים, ובאהבת התורה שבערה בלבו הטהור כיקוד אש להבת בלא גבול ומצרים התנשא בכל עת כלביא יקום למסור שיעורים בסוגיות הש״ס ובשולחן ערוך תמידין כסדרן בל יחסר המזג.
על כס ההנהגה
לאחר ימי האבל החל רבינו למלאות את מקומו של אביו הגדול בכל תפקידיו הרבים ובהנהגתו התמזגו להן כמה תכונות והנהגות באמצעותן נהג ברמה, בהרבצת תורה עם הנהגה ציבורית ייחודית ומיוחדת. מחד גיסא היתה הנהגתו הנהגה נשגבה בכשל חד מקמאי החי בפסגות נישאות וכל שיחו ושיגו נעלה ומרומם. התורה הקדושה היתה תמצית חייו, למרות ייסוריו שאפפו אותו בכל עת לא פסק פומיה מגירסא , וניתן היה לראות בחוש כיצד אין לו בעולמו אלא ד' אמות של הלכה, וכל עתותיו היו קודש לתורה ועמלה.
מאידך גיסא התגלה ברוב רחמיו וחמלתו כמנהיג ישראל אמיתי רועה נאמן לעדתו. מחכמתו האיר לארץ ומטובו השפיע לכלל ולפרט. מעולם לא ננעלה דלתו בפני אדם מישראל – עשיר כרש, בר אוריין או מי שלא קרא מימיו, בר אבהן או בעל תשובה. כי בליבו יש מקום לכולם. טורח הוא מן הבוקר ועד הערב להשיב על מצוקותיהם. יושב ומאזין; משיב ועונה; חותך ומכריע, ללא הפוגה של מנוחה לרגע-קט. בית המדרש הגדול 'חכמי לובלין' היה לתל תלפיות ליהודים רבים שבאו לחסות בצילו. רוחב בינתו בהנהגה והדרכת הבאים בשערי ביתו ובית מדרשו. תפילותיו הלוהטות משכו אחריו את בעלי הנפש, תפילותיו הרטיטו לבבות, ורבים היו באים לשמוע אל הרינה ואל התפילה.
התמסרותו למען בני קהילת 'שבט הלוי' לא ידעה גבולות, התמסר באופן מופלא למען כל יחיד ויחיד, וינהגם וינטלם באהבה רחימאית אין קץ כאב רחמן לבנו יחידו, בהשקיעו שעות רבות לעזור ליחיד ששפך לפניו את סגור לבו, היה חותר במסירות רבה להמציא מזור לפתור את מצוקותיו של הפרט.
כל תשובה שהיה עונה לשואליו הרבים, היה משתדל להעניקה מתוך רוחב לב ונפש בהארת פנים נדירה, תוך שהוא מחדד את הנושא בארוכה, ומבהיר לשואליו את הדרך בה ילכו בנפתולי החיים, והעריף עליהם טללי חיים בהאירו להם את הדרך בה ילכו.
חסידא ופרישא
בסילוקו של האי צדיק נעקר מעולמנו חסידא ופרישא דמות מופת של רב האי גאון וצדיק, אור מופלא רום מעלה, עובד ה' מנעוריו בפרישות מופלאה, קדוש יאמר לו שמנעוריו ועד יומו האחרון נהג כל ימיו בגינוני קדושה מופלאים ביותר.
נודע כעובד ה' מופלג כחד מקמאי. הכל הביטו אחריו בהערצה אין קץ. תפילתו היתה כמונה מעות ממש. כשהיה עובר לפני התיבה היה מעורר את כל הקהל כשהוא משתפך כבן המתחטא לפני אביו שבשמים.
תלמידיו כבניו
לצד היותו עסוק בהנהגת כלל ישראל, שם עיניו על תלמידיו הרבים ונשא אותם על לוח ליבו הטהור כל הימים. תחת פיקוחו ונשיאתו הרמה התבססו ושגשגו קהילות הקודש "שבט הלוי" בכל רחבי העולם, ובתי המדרש בירושלים, אשדוד, ביתר, מודיעין עילית, בית שמש, אלעד, וכן בבורו פארק ובמאנסי. ייחודם של בתי מדרש אלו היה ההקפדה על קדושת בית הכנסת והקפדה יתירה וזהירות על דיבור בשעת התפילה וקריאת התורה, והתרחקות מכל ענין של מחלוקת ולשון הרע כפי שהיה רצונו ושאיפתו של אביו הגדול כל הימים.
דור ישרים מבורך
זכה רבינו שמיטתו שלימה והותיר אחריו דורות של ת"ח מופלגים מהם רבנים מורי הוראה וראשי ישיבות בכל רחבי העולם היהודי. בניו הרבנים הגאונים והצדיקים: ראש הישיבה רבי יוסף בנימין, רבי אברהם אליהו מרביץ תורה בבני ברק, רבי מרדכי זאב אב"ד 'מחזה אברהם' בפלטבוש, רבי שלום מחשובי מרביצי התורה במנצ'סטר, רבי משה שמעון רב שכונת שאטו פארק בלייקווד, רבי אהרן מו"צ בבית הדין נתיבות חיים וראש כולל שארית יוסף, רבי עקיבא דומ"ץ העדה החרדית בירושלים, רבי ישראל רב קהילת מינסק בבורו פארק. חתניו: כ"ק האדמו"ר מקוסוב שליט"א, רבי מרדכי גלבר רב קהילת מונקאטש בבני ברק, רבי שלום צבי אנגלנדר, ראש כולל דחסידי מכנובקה-בעלזא בלונדון, רבי אהרן שמעון טויב, בן כ"ק האדמו"ר מקאלוב, רבי בן ציון הירשלר מחשובי מרביצי התורה בבני ברק
(מערכת 'קובץ גליונות)