"אפילו עכשיו, בשעה שתיים וחצי לפנות בוקר, הם לומדים?"

הרה"ג ר' שמואל ברוך גנוט שליט"א

זאת התורה, אדם כי ימות באוהל

לפני כמעט עשרים שנה, עם נישואיי, עזבתי את היכל הישיבה אל כולל האברכים. בשנים האחרונות, בימים אלו של הרישום והבחינות לישיבות הגדולות, אני תר מעט בארץ ומגיע לישיבות הקדושות, לתהות על קנקנן וסגנונן, כדי להכניס את תלמידי היקרים, בני שיעור ג' בישיבה לצעירים, לישיבות הגדולות.

דמעות. רק דמעות יוכלו להכיל את המחזה שנגלה לעיני.

שתיים ורבע בצהרים היא שעה רשמית של מנוחה בישיבות. אך בכמה ישיבות, בהן ביקרתי בימים האחרונים, יושבים ולומדים בהיכל הישיבה עשרות בחורים, כותבים, מסכמים, לומדים בחברותות.

שעות אחה"צ בימי שישי,  מוקדשות להכנות לשבת, אך ישנם אין ספור בחורים, כפי שראיתי בעיני בערב שבת האחרון, שהתכוננו בזריזות לשבת והם בבית המדרש, לומדים תורה. כמובן שבסדרים עצמם ההיכל מלא מפה לפה. הבחורים שקועים רק בדבר אחד: הסוגיה הנלמדת, וזהו!

בשנים האחרונות קראתי במספר מקומות את הסיפור האמיתי הבא, אותו גם קראתי בספרו של הרה"ג רבי שלום מאיר וולך שליט"א, המספרו כך: בנו של אברך חלה, ואושפז בבית החולים בילינסון. במיטה הסמוכה שכב ילד חילוני ולצידו אביו. בשעת לילה מאוחרת נרדמו הילדים, התפתחה שיחה בין האבות, וכמו תמיד עלתה השאלה של בני הישיבות, למה אינם משרתים בצבא, לפחות חודשיים שלושה בשנה. ענה האברך: "התורה תובעת את כל ישותו של הלומד, את כל כולו, רק כך יצמחו גדולי תורה". הקריא לבן שיחו את רשימת 'קנייני התורה' שבסוף מסכת אבות: מיעוט שיחה, מיעוט שינה, מיעוט תענוג. עיניו של הלה נפקחו בתימהון: "אתה רוצה לומר לי שהם ממעטים בשינה? אפילו עכשיו, למשל (השעה היתה שתיים וחצי לפנות בוקר), גם עתה הם לומדים? אתה יודע מה?! אני מוכן לנסוע איתך לישיבה כדי להיווכח בכך במו עיני". ואכן כן עשו. מה נדהם האיש כשנכנסו לישיבת פוניבז', ומצאו בה למעלה מחמישים בחורים היושבים ולומדים תורה בהתמדה ובחשק, בשלוש לפנות בוקר.

המחזה השפיע עמוקות על האיש והלה החל להתעניין, נרשם לסמינר, וכל המשפחה שינתה אורחותיה והוא קובע עיתים לתורה, כמה שעות ביום.

■ ■ ■

בתקופה האחרונה עסוקים נציגי הציבור היקרים, בהצעת החוק להסדר מעמדם של בני הישיבות הקדושות ואי גיוסם לצבא, לאחר ש'מקום המשפט שמה הרשע' פסל את החוק שנחקק בכנסת ברוב קולות דמוקרטי. בשבוע שעבר התבקשתי להסביר לגורמים חילוניים ידועים, מדוע כה חשוב לנו לשבת כל היום וללמוד תורה.

הבהרתי להם שבעצם אינני יכול להסביר להם את מה שפשוט וברור אצלי. כמעט בלתי אפשרי, מבחינתי, לשכנע ישראלי חילוני בכך שבנו צריך להתגייס על פי חוק לצבא, ולעיתים לחרף את גופו למען המדינה, בעוד שבני שלי יושב לו ולומד בשקט בישיבה.

אינני סבור שאצליח להסביר לאם יהודיה מדוע היא לא ישנה בלילה, כשהבן שלה נמצא כעת בשמירה במוצב ליד עזה, ואילו הבן שלי יושב לבטח ולומד בישיבה.

אינני מסוגל להעביר את הידע ואת התחושות שלי, אל מול רבבות בחורים צעירים, שיושבים ולומדים תורה, וכך לאחר נישואיהם, מתוך ידיעה שהמילגה שיקבלו בכולל תהיה רחוקה מאוד משכר המינימום בישראל, רק כדי לעשות נחת רוח להקב"ה. קשה, קשה מאוד להעביר עולם שלם של ערכים, אותם ינקנו מדורי דורות, לאנשים שסולם ההצלחה שלהם נמדד במדדים שונים לגמרי.

ובכל זאת, ניסיתי להבהיר לישראלי המצוי, המסורתי והפשוט, שאני וילדיי לא משרתים בצבא מתוך אמונה, אידיאולוגיה ומשנת חיים סדורה.

רבבות חרדים מקדישים לפחות שעתיים ביום לתפילה, כי כך ציווה אותנו השי"ת. אנו תורמים עשרה שקלים לצדקה, מכל מאה שקלים שהרווחנו, כי יש בכך מצוות 'מעשר כספים', ואנו מכלכלים משפחה ברוכת ילדים במילגה זעומה. מקבלים בכולל הרבה פחות מ-20 שקל לשעה, אך ורק משום שאנו סבורים שלימוד התורה הוא הדבר החשוב ביותר בעולם.

"ותלמוד תורה כנגד כולם", כך נכתב במפורש במשנה ואנו מאמינים לחז"ל באמונה שלמה.

"אותם מקורות רבים בדברי חז"ל, שגרמו לי ולאלפי חברי להקדיש את רוב שעות היום שלנו ללימוד תורה, גרמו לי להבין שלימוד התורה מגן, שומר עלי, עליך ועל כל יושבי ארץ ישראל", הסברתי להם.

דוד המלך ע"ה, שלחם במלחמות רבות ויצא כשידו על העליונה, אמר: "עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים" (תהילים פרק קכב), וביארו חכמים (מכות י, א): "מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? שערי ירושלים – שהיו עוסקים בתורה". דוד המלך נלחם פיזית, אך מי גרם לו לנצח במלחמותיו? – לומדי התורה.

ביכולתכם לא להסכים, לא להבין, לא להשתכנע. אך אני וחברי מהציבור החרדי, חיים את חיינו לפי צו אמונתנו, לפי השקפת התוה"ק שקיבלנו מחז"ל ומהרבנים המנחים אותנו ואת אבותינו. כל אדם משכיל יוכל לקרא בספרות חז"ל ובספרות התורנית לדורותיה, שלימוד התורה שומר על היקום כולו, הרבה יותר מאחיזת רובה או טיסה במטוס קרב. כל חרדי מאמין באמונה שלמה, שככל שהוא ילמד יותר תורה, כך יינצלו יותר יהודים מירי רקטות בדרום, מקטיושות בצפון ומטילים מאיראן.

"לא אוכל לשכנע אתכם, לפחות לא בשיחה אחת, מה רבה היא זכות לימוד התורה הקדושה, ועד כמה כדאי לכם עצמכם שיהיו כמה שיותר לומדי תורה, בכל גיל ומעמד, אך אני מקווה שתבינו היטב שאם אני משתדל להקדיש את רוב שעותי ללימוד תורה ברצינות, ואני גם מחנך את ילדי ללמוד תורה ברצינות, ולא להתעסק בשום דבר חוץ מללמוד, תסכימו איתי שאני מאמין באמת ובתמים שדף הגמרא מגן על גיא בעזה, על יובל בנצרים ואפילו על שי, שיושב בקריה בתל אביב…

"מסתבר שלא תבינו מיד את עמדתי, אך לפחות תסכימו איתי שאני וחברי מאמינים בצדקת דרכנו, ופועלים בכנות על פיה. וכן, גם אם בסופו של דיאלוג לא תבינו אותי ואת רבבות חברי, אנחנו נמשיך לשמור על כולנו בזכות לימוד ועמל התורה!".