סיפר רבי יצחק זילברשטיין שליט"א: קבוצת בני תורה המתגוררים ביישוב קטן במרכז הארץ, עלו ובאו לביתו של רבי חיים קנייבסקי שליט"א, וסיפרו על המצוקה התורנית השוררת ביישובם, המתבטאת בעיקר בהיעדר תלמוד תורה.
בקרב תושבי המקום חל תהליך מרגש של התקרבות ליהדות וחזרה בתשובה שלימה, והם מעוניינים לחנך ולגדל ילדיהם במוסד תורני המושתת על דרך ישראל סבא. התושבים סיפרו על ניסיונות חוזרים ונשנים שנעשו ע"מ לשכנע גורמים בעירייה שיתמכו בפתיחת תלמוד תורה, אך כל הניסיונות לא עלו יפה. העירייה טענה שאין לה מגרש פנוי, ואף לא אמצעים כספיים לבניית מבנה.
העירייה דחתה את כל ההצעות שהועלו בפניה, וכעת הדרך היחידה העומדת בפניהם כדי לפתוח את החיידר היא, באמצעות הבאת קראוון באישון ליל, ו'הנחתתו' באחד המגרשים, כאשר למחרת בבוקר יובאו לשם גם הילדים הקטנים, שיתחילו מיד בלימודיהם. "החשש שלנו הוא שכאשר העירייה תבחין במעשה, היא תשגר מנוף שיסלק את הקראוון, ואף תקנוס אותנו בקנסות כבדים בגין מעשה זה", אמרו חברי הישוב, ושאלו את הגר"ח האם לנהוג בדרך זו אם לאו.
"האם עומדת בפניכם אפשרות אחרת?", שאל הגר"ח, משהשיבו בשלילה, ואמרו שכל הניסיונות בהם נקטו לא צלחו, השיב להם הרב כי הם יכולים להביא את הקראוון. "ומה עם העיריה?" – הקשו האנשים – "אף אחד לא יוכל לכם" – השיב הרב, וציטט בפני האורחים את דברי הגמ' (ב"ב כ"א.) "ברם זכור אותו האיש לטוב, ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל, עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן שיהיו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה, ובכל עיר ועיר". "אם כך תיקן רבי יהושע בן גמלא, מי יכול לקבוע ולתקן אחרת?!" – אמר הגר"ח בפסקנות.
אנשי היישוב יצאו מבית הרב מאוששים, והתחזקו בליבם בכך שאין חיים אלא תורה, וכל הנעשה בעולם – פועל אך ורק מכוח התורה. בלילה שלאחר מכן הזמינו את הקראוון, וזה 'הוצנח' לפנות בוקר במגרש העירוני. ויהי בבוקר, דיווחו גורמי העיריה על הנעשה, ואכן כפי שצפו הפעילים התורניים, כן היה. בעוד התלמידים לומדים בקראוון, הגיעו פקחי העיריה וציוו על המלמדים ותלמידיהם לצאת מהמקום, כאשר במקביל הובא מנוף גדול, שעשה את ההכנות האחרונות לעקירתו של הקראוון מהמגרש.
אנשי הת"ת מביטים בעיניים כלות כיצד המנוף מתחיל בפעולתו ובהרמת זרועו. גם ברגעים אלה התחזקו בכל כוחם באמונה ובביטחון באלוקים חיים, שברא את עולמו אך ורק למען התורה. מה שהתרחש בדקות הקרובות, היה בבחינת הלא-יאומן: זרועו הכבדה של המנוף קרסה תחתיה, ונשברה בקול רעש גדול.
אנשי צוות ההפעלה של המנוף היו המומים. מעולם לא קרה להם כדבר הזה! המנוף נמצא תמיד בתחזוקה מלאה, ונבדק גם לפני הפעולה הנוכחית. לא הייתה כל סיבה טבעית להתרחשות התקלה המוזרה. למרות המאורע, לא התייאשה העיריה מניסיונותיה להפסיק את הלימודים, ובתוך מחצית השעה הובא למקום מנוף נוסף, גדול מקודמו, כדי לעקור את הקראוון ממקומו.
והנה, המנוף מרים את זרועו, ו… נשבר אף הוא! כל האנשים שהיו במקום נתקפו בפיק-ברכיים. הם חשו כי מדובר באירוע על-טבעי. כאשר התקשר צוות המנוף אל הממונים עליו בעירייה והודיע על המתרחש, הורו לו אלה לעזוב מיד את השטח… גם בעירייה הבינו כי אסור להם להתערב יותר בעניין, והותירו את הקראוון על מקומו. בתוך זמן קצר הגיע שליח מהעירייה ובידו ההיתר הרשמי להפעלתו של ה'תלמוד תורה'…
(האמנתי ואדברה)
(מתוך עלונו של הרב חנניה צ'ולק שלט"א, בראשית תשפא)