"תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל" (כח, מז)
מן הפסוק הזה אנו למדים על חובת השמחה בקיום המצוות. מצינו להרמב"ם שכתב (יו"ט ו, כ) לגבי חובת השמחה בחג: "כשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל – לא ימשך ביין ובשחוק וקלות ראש, ויאמר שכל מי שיוסיף בזה ירבה במצוות שמחה. שהשכרות והשחוק הרבה וקלות הראש, אינה שמחה אלא הוללות וסכלות, ולא נצטווינו על ההוללות והסכלות, אלא על השמחה שיש בה עבודת יוצר הכל, שנאמר: 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל', הא למדת שהעבודה בשמחה!"
לפנינו כמה ועבדות לגבי 'שמחה של מצוה' מהי. אספרה נא עובדה אחת, ששמעתי מפי מחותני הרב הצדיק הישיש רבי ועלוויל אייזנבאך זצ"ל מעיר הקודש ירושלים, תבנה ותכונן, שיש בה לימוד מוסר נפלא על חשיבות עבודת השם יתברך מתוך שמחה.
וכה סיפר: לפני שנים רבות היו שני חברים קרובים, שעברו יחדיו חלק גדול מחייהם הצעירים. הם למדו יחד בילדותם אצל אותו מלמד, וכן בימי הבחרות המשיכו גם כן יחד לימודם בשווה, ואף לאחר מכן בשנות העמידה.
ברבות הימים נעשה אחד מהם לצדיק גדול, רבי מפורסם לחסידים רבים, מגדולי תלמידי הבעל שם טוב הקדוש ומקברניטי הדור, ויצא שמו כעובד השם יתברך במסירות נפש, ופועל ישועות בקרב הארץ, שרבים משכימים לפתחו ונושעים אצלו. החבר השני נתמנה לרב באחת הערים. אמנם היה רב גדול ותלמיד חכם חשוב, אבל לא זכה למדרגות העצומות של חברו, הרבי הקדוש.
אותו חבר שנעשה לרב עיר, התפלא מאוד על כך, ורצה להבין פשר דבר, מדוע לא זכה גם הוא להתרומם ולהתעלות כחברו? הרי שניהם למדו יחדיו בשווה אצל אותם מלמדים, לשניהם היו כישרונות דומים, ושניהם התמידו בתורה בשווה – כיצד זה נעשה החבר רבי גדול בעל רוח הקודש ובעל המופת, ואילו הוא לא זכה לכך כלל? כך היה מרבה לחשוב ולתהות בדבר בינו לבין עצמו.
הוא הגה רעיון, כיצד יוכל להתחקות מקרוב אחר הנהגתו של הרבי: בהיותו עוסק לפרנסתו במסחר יין שרף [בימים ההם היו רבנים רבים צריכים להתעסק גם בסחורה, כשלא היה סיפק ביד בני קהילתם להחזיקם כראוי], יצא בדרכו לעירו של ידידו הרבי הצדיק, בתואנה שצריך הוא לשהות שם כמה ימים לרגל מסחרו. כך עלה בידו לערוך נסיעה אל הרבי, כדי לחסות בצל קודשו, ולהתחקות מקרוב אחר תהלוכותיו בקודש, אולי ימצא את הפתרון לפליאתו המציקה לו זה עידן ועידנים.
בהגיעו פנה הישר לבית הרבי, לראות האם יוכל להתארח מספר ימים שם בביתו נאווה קודש. הרבי הקדוש שמח מאוד לקראת האורח החשוב, ידיד נעוריו, וקבלו בסבר פנים יפות ובכבוד גדול. הרב האורח פנה אל הצדיק כשבקשתו בפיו: "הרי מכירני הרבי מימי קדם בלומדנו יחד בנעורינו, והנה הגעתי כעת לעיר זו לרגל מסחרי, אשאלה מכם אולי ניתן להתארח כאן בבית ידיד נעורי לכמה ימים?"
הרבי נענה בשמחה למצוות הכנסת אורחים שהזדמנה לידו, והכניסו אל ביתו בשמחה גדולה. ראשית הגיש לפניו סעודה טובה כדי להשביע רעבון ליבו, ולאחר מכן הציע לו את המיטה, כדי שינום את שנתו במנוחה נעימה מעמל הדרך.
בעלותו על ערש יצועו בלילה ההוא, לא עצם את עיניו, אלא עקב והביט כל העת במעשי הרבי – בהיות הדירה קטנה ומצומצמת הוצעה מיטתו סמוך לשלו – וכך בחן מקרוב את כל פרטי הנהגותיו; במשך כל ימי שהותו בעיר היה צמוד אל הצדיק בתפילותיו, בלימודיו ובעבודתו בקודש.
בתום ביקורו, טרם פנה בחזרה לביתו, ניסה לערוך לעצמו סיכום מכל מה שראו עיניו בחצר הקודש שבהנהגותיו של הרבי. והנה לא רק שלא מצא תשובה לשאלתו, אלא התעלומה עוד גדלה יותר בעיניו. הוא ישב וחישב לעצמו: הרי גם אנוכי מתנהג ממש כמו הרבי – הוא עורך תיקון חצות בבכייה על הארץ, וגם אני עושה כן… הרבי לומד אחר התיקון כל הלילה, ואף אני נוהג כן… תפילתי כתפילתו, לימודי כלימודו, ואכילתי כאכילתו… התברר שאף הרבי אינו מלאך, אלא איש ככל האנשים… לא ראיתי כאן שום שינוי והבדל בהנהגה ביני לבינו.
מעתה גדלה קושייתו בכפליים, כאשר ראה עתה מקרוב את הכבוד הגדול וההערצה העצומה שהחסידים רוחשים לרבם, ודבוקים בו כל כך בביטול גמור, ואילו הוא אינו זוכה ברבנותו אף לא בשמינית שבשמינית מהכבוד הזה… הפלא היה עתה, אפוא, גדול ביותר, איך זכה הרבי למדרגות רמות ונשגבות כאלו, ואילו אני נשארתי אדם רגיל, רק רב פשוט… כך היה הרב הופך בדעתו אנה אנה, ולא מצא פתרון לדבר.
לאחר שלא מצא שום פתרון לשאלתו שהציקה לו מאד, החליט בלית ברירה להציג את פליאתו בפני הרבי עצמו! הוא ניגש בפיק ברכיים לפני הרבי, וגילה לפניו את תמיהתו המציקה לו זה זמן רב, אולי יוכל הרבי עצמו לפשוט את קושייתו.
פתח הרבי את פיו בחכמה, ואמר: "אשאלך נא שאלה קטנה, תאמר נא, האם זכור לך מתי היה אצלך היום השמח ביותר בחייך?"
"בוודאי זוכר אני", ענה הרב, "היה זה באחד הימים הטובים של מסחר יין השרף שבבעלותי. בדרך כלל אין רווחי העסק גדולים במיוחד, אך ארע פעם אחת שהוצעה לפני עסקת ענק, מספר גדול של מחסנים רבים המלאים וגדושים בחביות רבות של יין שרף במחיר טוב, שמשום מה החלטתי לרכוש את כולם. לשמחתי הגדולה, יום אחד לאחר ביצוע אותה עסקה, העלה שר האוצר את מחיר יין השרף למחיר גבוהה ומפולפל ביותר. כך התעשרתי בבת אחת בעושר רב, ונהפכתי לעשיר גדול! באותה עת זכיתי לחוש היטב טעמה של שמחה גדולה בלב" – סיים הרב את מענהו.
גחן אליו הרבי ואמר: "עתה נהירים הדברים! תדע נאמנה שכאשר ניגש אני להניח התפילין בכל יום, מתמלא לבי שמחה עצומה ונעלה, הרבה יותר משמחת הממון הגשמי שלך שהרגשת באותו יום… וכן הוא בכל דבר מצוה, תורה ותפילה או גמילות חסדים, שמזכה אותי השם יתברך לעשות בעולמי, הרי מתמלא לבי שמחה עצומה בדבר. יתכן שמבחינת המעשים החיצוניים אין הבדל גדול בינינו, שנינו עושים בערך את אותם המעשים, אבל במבחן איכות פנימיות אלו המעשים, יש הבדל גדול מאד! וממילא גם התוצאות שונות, שכן עיקר תוצאת השפעת מעשי התורה והמצוות שאנו עושים, לעילה ולתתא, תלויה מאד באיכותם הפנימית, כי אחר כוונת הלב – הן הן הדברים" (ברכות טו:).
בעיקר תלוי הדבר במידת החשק, השמחה והרצון שהאדם פועל ועושה בתורה, במצוות ובעבודת השם יתברך!
אחד מנקיי הדעת שבירושלים עיר הקודש, שעבד את השם יתברך בכל נפשו ובכל מאודו, היה הרב החסיד המפורסם רבי זלמן בריזל זצ"ל, מזקני וותיקי חסידי פינסק-קרלין.
בכל פעם שהזדמנה לפניו ברכת 'אשר יצר', היה מברכה בשמחה גדולה ובהתלהבות, והיה אומר לסובביו: "זיכני השם יתברך בעושר רב! שכן זכיה גדולה היא לומר לפניו יתברך 'ברכת אשר יצר' והיא חביבה ויקרה אצלי יותר מאשר אילו הרווחתי מיליון דולר!".
כיוצא בדבר, ראוי לכל בר ישראל להתבונן בכל דבר מצוה שנזדמן לפניו, שמצא עתה ממש שלל רב -ובזה יזכה לעבוד את השם מתוך שמחה פנימית של אמת, כי כל מצוה וכל ברכה תחשבנה בעיניו כזכייה גדולה שיש בה הון רב!
לאחר שעלה לארץ הקודש, זקני הגאון הקדוש המקובל רבי גמליאל הכהן רבינוביץ זצ"ל, מלפנים ראש ישיבת קעשנוב, הוא התגורר בעיר הקודש צפת, תבנה ותיכונן.
סיפר יהודי יקר מאנשי ירושלים, שנסע לבקר אצלו בביתו בצפת, ובהגיעו שמח זקני הקדוש מאוד באורח הנכבד שמירושלים קרתא דשופריא, ורצה להגיש לפניו כיבוד כראוי לו, אך להוותו לא מצא כלום בבית, כיון שהדלות והעניות בימים ההם היתה קשה ביותר, ואף פרוסת לחם יבש או מעט מיני תרגימא לא נמצאו בבית כלל.
עמד זקני הקדוש וחשב והתבונן: במה אוכל בכל זאת לכבד את האורח הנעלה? עד שעלה בלבו רעיון מקורי: אף כי הבית ריק מכל, ניתן לכבד את האורח בניגון חדש שיחבר לכבודו… בוודאי יהנה האורח ויתענג על ניגון יפה שנתחבר במיוחד עבורו!
וממחשבה למעשה; הוא הגה ברעיונו שיר בניגון חדש ומיוחד, לחן שהלחין בעצמו על תיבות שיר שחיבר על מצבו באותה השעה, שתוכנו מלמד על שמחת היהודי בעולם הזה, כשהוא זוכה לחסות בצל הביטחון בהנהגת ה' עמו, כשברור בליבו שהכל עושה הקב"ה עמו לטובתו השלמה. על כך גופא עליו להתמלא שמחה, גם בעתותי עניות ודלות גשמית, כשהוא פותח את כל ארונות ביתו, ואינו מוצא שם כלום [תיבות השיר על הלחן המיוחד, ידועות לבני המשפחה, ומושרות בפיהם עד היום].
הוסיף לי אותו יהודי, שלאחר אירוח מיוחד זה בבית זקני בצפת, עברו עליו בחייו תקופות קשות מאד. אך בכל פעם שנזכר באותו 'שיר הביטחון' שחיבר הצדיק לכבודו, שאב מזה חיזוק עצום להתעודד במידת הביטחון, ולעבור בעוז ותעצומות את כל גלי נחשולי החיים, ולהחזיק איתן בתורה ובעבודה בשמחה תמיד.
(מתוך הספר 'טיב המעשיות')
1/51