"רוצה עשר מכות"
מפקידה לפקידה היה מרן הסטייפלער זצ"ל מספר לבני הבית דברים מענינים ומשעשעים שאירעו עם הפוקדים את ביתו לצורך זה או אחר.
יום אחד סיפר, כי אחד כתב לו בפתק – שהוא רוצה עשר מכות…
הלה התכוון, שהוא מבקש לקנות עשרה עותקים מהספר 'קהלות יעקב' – על מסכת מכות.
"אחד שמדבר לעניין"
ענוותנותו הגדולה היתה לשם דבר. "היום היה מעשה" – קידם מרן הסטייפלר את מקורבו – "נכנסו אלי אב ובנו, והבן ניגש והראה לי את הפתק שבידו. מציעים לו את פלונית בת פלוני, והוא מבקש שאומר לו (ברוח הקודש) אם זה שידוך הגון אם לאו.
"השבתי לו שאינני יודע. שוב שאל, ושוב עניתי כי איני יודע.
"או אז תפס האב בבנו והוציאו, באמרו: ׳זה לא רבי זה!… הוא אינו יודע כלום!׳"
מרן כל כך רווה נחת מדברי האב, עד שהפטיר באזני מקורבו: "הנה אחד שמדבר לענין…".
"קוראים סיפורים על רוח הקודש ובאים אליי…"
בכל עת שהיו משמיעים לו מופת כזה או אחר שמספרים עליו, היה טורח וממציא כל דרך אפשרית לפרש, כי אין בזה מופת כלל וכלל. מסתבר, שביקש להמעיט מתוקף הדברים ולהקטין את הרושם העז אודות השפעת תפילותיו וברכותיו. וכל־שכן שביטל את הדיבורים הרווחים בעם, כאילו שכל הנעשה בעולמות העליונים גלוי ופרוש לפניו כשמלה.
מרגלא בפומיה: "אנשים קוראים סיפורים על רוח הקודש, ואחר כך באים אלי בציפייה ובדרישה שאראה להם רוח הקודש… מה אני אשם שהם קראו סיפורים?!…"
"הבן ילך לישיבה, ואני אתפלל עלייך"
תלמיד נשלח לישיבה לשנתיים. בתום השנתיים רצה להמשיך בישיבה קדושה, אבל ההורים שדאגו ל'תכלית' התנגדו בתוקף. לאחר שיחות ושכנועים התרכך האב, לא כך האם שהמשיכה להתנגד, וביקשה להסתייע בטענה, שאם הבן ילך לישיבה היא תקבל התקף לב… והיה אם הבן לא ילמד בישיבה תיכונית, הדבר יוריד אותה חיים שאולה.
רבו של התלמיד שטח את הבעיה בפני מרן, ששלח להגיד לאמא: "את חוששת שלימודי בנך בישיבה יפגעו בבריאותך. ובכן, נעשה הסכם: הבן ילך לישיבה קדושה, ואני אתפלל עלייך שלא יקרה לך שום דבר"…
האם נכנעה, והיום בנה תלמיד חכם מופלג, ראש כולל ובעל משפחה גדולה, כולם תלמידי חכמים, יראים ושלמים.
"אין שוטרים בבני־ברק"
פעם הסיע אותו אחד במכוניתו ברחובות בני־ברק, והבחין שנוהג במהירות מופרזת, והעיר לו בעדינות ובחכמה: "בבני־ברק לא מסתובבים שוטרים, לכן צריך לבד ליזהר…"
המעטפה נזרקה החוצה
איש צעיר מקנאי ירושלים הופיע בבית מרן על מנת להתווכח עמו בדבר השקפתו, דעת־תורה, בענין הבחירות לכנסת. מרן הסטייפלר הבחין במה מדובר, ותיכף הבהיר לו שאינו זקוק לעזרתו בהבנת הסוגיה, שעמדה אז על הפרק במלוא עוזה.
באותם ימים עוד סברו הקנאים שיוכלו להפוך את הכרעת גדולי ישראל אודות דרכי המערכה על קדשי ישראל. גם הירושלמי דנן לא אמר נואש, ובעוד מרן מוביל אותו אל דלת היציאה, הספיק להשליך על השולחן מכתב סגור, בו העלה את שורת טענותיו.
להפתעתו, עוד בטרם עזב את חצר הבית, ראה את המעטפה החתומה באה בעקבותיו… כך, לפי עדות עצמו, הבהיר לו מרן הסטייפלר שאפילו לרגע קט לא ישלה את עצמו כאילו יש בכוחו לשנות, או להשפיע, על דעתו של גדול הדור.
(נלקט מתוך מאמרו של הרב דב אליאך במוסף 'יתד השבוע' – כ"ו בשבט תש"פ)