הגאון רבי אהרון סלר שליט"א, נכנס עם חבריו לראש הישיבה, מרן הגרא"מ שך זצ"ל, והראו לו קטע מ"הגהות הגר"א" שלא הובן להם. "מה הפשט?" ביקשו הבחורים לדעת, והרב שך הצטער, "קשה לי לקרוא את האותיות", אמר. הבחורים נסוגו ורצו לצאת מהחדר, ואז השיג אותם קולו של רבינו הישיש הקדוש: "אין לכם מידות טובות!"
"מה??" התחלחלו הבחורים.
"יושב כאן יהודי זקן, שלא מצליח לקרוא את הגהות הגר"א, ואתם לא מוכנים להקריא לו את הדברים?!" התמרמר מרן זצ"ל, וישב עם הבחורים במשך שעה וחצי, עד שדברי הגר"א עלו יפה יפה.
—ופעם אחת בכה הרב שך. היה זה לאחר שעבר ניתוח קטרט בעינו. הרופאים ציוו בחוק בל יעבור, שראש הישיבה לא יעיין בשום ספר שהוא. העיון בספרים, ולו לרגע קט, יזיק לרב. אחד מנכדי מרן עמד ליד מיטתו והרב שך נרדם.
ויהי בחצי הלילה, התעורר הרב והתחיל "לחשוב בלימוד". במהלך המחשבות נצרך לספר הרשב"א ופנה לנכדו: "תביא לי בבקשה רשב"א מהארון, קשה לי לקום לבד". הנכד סירב בעדינות, הרופאים אסרו. הסב התעקש והנכד התעקש אף הוא.
"אנא, תביא רשב"א לרגע אחד!" התחנן הרב שך, ונתקל בחומה בצורה. אז לא עצר הרב שך ברוחו ופרץ בבכי סוער, מתחנן מבעד לדמעות לקבל רשב"א. הנכד הביא ועיניו של הרב אורו.
כולנו חייבים לנשום, ודף הרשב"א הוא אויר לנשימה!
— עוד עובדה מצמררת על רבינו בעל ה'אבי עזרי' זיע"א:
כאשר עיניו של הרב שך זצ"ל, חולות היו, ונזקקו לטיפול רפואי דחוף, הובהל לפניו פרופסור בכיר לרפואת עיניים, שציוה על רבינו זי"ע לקרוא עבורו טקסט כל שהוא, ה"קצות" נפתח קמיה מרן והוא החל לקרוא, בשצף קצף, ישר, ברור להפליא.
התפעלו הנוכחים מראייתו הצלולה של חכם הארזים, אך רופא העיניים המהולל הצטחק, הניף את ידו בתנועת ביטול מושלמת ופסק: "הרב קורא הכל מתוך הזכרון! הוא בכלל לא קורא מתוך הספר!"… לשולחן הובהל עיתון "יתד נאמן", ה"קצות" נסגר והעיתון נפתח, ומרן זצוק"ל, שלא ידע "יתד נאמן" על-פה, החל לקרוא לאט לאט, טיפין טיפין, בקושי גדול ובראיה לקויה וקשה…
•••
להעניק ליהודי פשוט את התחושה כי הינו ידידו הטוב ביותר!
דוגמת מופת לעידוד מבית מדרשו של הרב שך זצ"ל סיפר הרב מרדכי אוזבאנד: במשרד הישיבה, עבד יהודי קשיש ור' צבי שמו. זקן מופלג היה, לא רחוק מגילו של הרב שך. מידי יום ביום נפגשים היו למטה, ברחבת 'שערי יושר' שבכניסה לישיבת פוניבז'. לאחר סיום התפילה הרב שך יורד במדרגות, ושם כבר המתין לו ר' צבי, שתפקידו היה למסור לידיו את המכתבים האישיים שנשלחו מכל קצווי תבל. מכתבים ללא כתובת מוגדרת, שהגיעו מכל העולם כאשר הם ממוענים אל 'הרב שך – ישראל', הועברו בקביעות ע"י פקידי הדואר למשרדי הישיבה, ואחד מתפקידיו של ר' צבי היה למסור את המכתבים הללו לידיו של רבינו מידי יום ביומו.
פגישות הבוקר הקבועות הללו היו עלולות להיפסק, אילו היה ר' צבי, אשר גילו המתקדם כבר נתן כפי הנראה את אותותיו – מממש את כוונתו לפרוש מתפקידו. ידידיו, חברים לעבודה, ועוד רבים אחרים ניסו לשכנע אותו כי אין זה מומלץ לעזוב עבודת קבע עתירת סיפוק, לטובת שהות בין ארבעה כתלים שהגה לא נשמע ביניהם, אך האיש אטם אזנו מלשמוע. נראה היה כי הוא נחוש בדעתו לעזוב, ויהי מה.
כמעט ויצאה תכניתו של ר' צבי אל הפועל, אלמלא נכנס הרב שך עצמו בעובי הקורה. בחכמה ובתבונה פנה אליו באחד הימים כאשר נפגשו בקומת הכניסה. "מה שמעתי עליך, שאתה עומד לעזוב אותנו?" – פתח הרב שך, ומיד המשיך: "אומר לך את האמת… גם אני חשבתי לא פעם לעזוב… הרי גם אני כמוך, ישיש… גם כוחי אינו עמי כמו פעם… אבל אז חשבתי לעצמי: 'מה יהיה? מי יבקר אותי? בביתי אני אשב בודד, משועמם, בתוך בית ריק וחסר חברים… לא יהיה לי עם מי להחליף מילה, וזה יהיה מאוד לא נעים! במחשבה שניה, הבנתי שזו טעות. הבנתי שעלי להישאר בישיבה. ר' צבי, שמע לי: הישאר גם אתה בישיבה! כך יהיה לך טוב יותר, בדיוק כמוני!'"…
ואמנם, ר' צבי נשאר. בחכמתו עלה בידו של הרב שך להעביר לו שדר שכיבד אותו, רומם את קרנו בעיני עצמו, וגרם לו למרות הכל – לעשות את הדבר הנכון לעשותו. אילו היה הרב שך מסביר לו ישירות כי אדם כמותו עלול למצוא את עצמו חסר תעסוקה ומדוכדך לאחר שיעזוב את משרתו – סביר להניח שדבריו לא היו פועלים את פעולתם, אבל מאחר שכרך את עצמו עמו בחדא מחתא, ומאחר והסביר כי אינו מציג בפניו שיקולים כלאחר יד – אלא לאחר ששקל אותם היטב ביחס לעצמו – נפלו דבריו על אוזן קשבה, והשיגו את המטרה המיוחלת.
חשוב לציין כי בכל בוקר ובוקר, לאחר תפילת שחרית, כשר' צבי היה ממתין לרב שך במורד המדרגות בכדי למסור לו את חבילת המכתבים, שהגיעו בעבורו לתיבת הדואר של הישיבה על שמו – היה הרב שך נעצר להחליף עמו מספר מילים, ולעיתים היה מתבל את דבריו אף באיזו מילתא דבדיחותא קלה, והכל בכדי לרומם את רוחו של אותו יהודי יקר!
כך למדו כל בני הישיבה, כי אפילו מי שראשו בשמים, וכל מחשבותיו בתורה וביראת ה' – יכול למצוא לעצמו זמן ומקום גם עבור הדברים הפעוטים ביותר, כגון: להעניק ליהודי פשוט את התחושה כי הינו ידידו הטוב ביותר!
•••
"אני רוצה לספר לך משהו", אמר הרב שך לילדה הקטנה. "גם אני גר צדק"
דוגמה נוספת לאצילות המידות של הרב שך ניתן למצוא במעשה הבא:
מעשה היה במשפחה של גרי צדק, שעלו ארצה מאמריקה, מאחר ובתם סבלה רבות בבית הספר מהצקות חוזרות ונשנות בשל מוצאה. גם כאשר עלו לישראל התגלה סוד מוצאם, ושוב חזר המעשה על עצמו: בבית הספר, בין החברות – החלו לועגים לילדה, אשר יום אחד הודיעה נחרצות כי לא תשוב עוד לפקוד את בית הספר.
בשלב מסוים, הציע אי-מי להורים חסרי האונים כי יפנו עם בתם אל הרב שך. אולי יוכל לדבר על ליבה ולשדל אותה כי תשנה את החלטתה. ההצעה התקבלה על דעתם של ההורים, ולאחר שהתקבלה הסכמתו של הרב שך – הגיעו עם בתם אל ביתו.
כאשר נכנסה הילדה אל חדרו של רבינו, כולה נרגשת ונרעשת, פנה אליה ברוך ואמר לה: "בתי, היודעת את מי אני?", "כן!", השיבה הילדה קצרות. "הרב שך!", השיב גדול הדור: "נכון אמרת. אבל אני רוצה לספר לך משהו. דעי, כי גם אני גר!"
"אתם גרים?!" השתוממה הילדה, אולם הרב שך הנהן בראשו, מיהר לשלוף מן הארון חומש, והציג בפני הילדה את הפסוק (דברים י', י"ט): "ואהבתם את הגר, כי גרים הייתם בארץ מצרים". "רואה את?", הטעים הרב שך, "כל היהודים קרויים גרים, ואני בכללם!". הדברים פעלו הפשוטים את פעולתם הברוכה, והילדה ניאותה לשוב את ספסל הלימודים.
ומסר חשוב ניתן ללמוד מהאופן בו בחר הרב שך לעודד את רוחה של הילדה הקטנה: הוא לא ניסה להסביר לה כי עליה 'להתעלם' מההצקות החוזרות ונשנות, הוא גם לא ניסה להציג כביכול הקושי אינו קיים, הוא רק עשה דבר אחד: הוא רומם אותה! הוא החשיב אותה, ולימד אותה באמת כי מעלתה אינה פחותה ממעלתן של חברותיה!
•••
וכך סיפר תלמידו של רבינו, רבי אברהם יצחק קוק שליט"א, כי פעם פגש בעל 'יאכטה' [ספינה קטנה], באותה סביבה אליה נוהג היה רבינו בעת זקנתו להגיע מפעם בפעם בכדי לשאוף אויר צח לצורך בריאותו, ובה כיהן ברבנות הרב רוזנטל זצ"ל, חותנו של הרב קוק להבחל"ח.
לפליאתו של הרב קוק – דיבר אותו בעל 'יאכטה' בהערצה רבה על רבינו, וזאת חרף העובדה שלא ניתן היה למצוא כל בסיס לקשר או שייכות כלשהי בין אותו יורד ים לבין גדול הדור אשר ראשו בשמים.
האם הנך מכיר את הרב שך, שאתה שח אודותיו בהערצה רבה כל-כך?" – שאל רבי אברהם יצחק קוק, ובעל ה'יאכטה' הנהן בראשו בהתלהבות וציין: "ודאי שאני מכירו! הלא הוא היה ממש ידיד שלי!"…
"מה לך ולרב שך?" – הוסיף הרב קוק ושאל, ובעל ה'יאכטה' פתח וסיפר:
"באחד הימים, כאשר עבר כאן הרב שך – ניגשתי אליו וביקשתי את ברכתו. לשאלתו, סיפרתי כי אני בעל 'יאכטה' המפליג בים לעיתים קרובות, וכתגובה – נענה הרב שך ואמר לי:
"הפלא ופלא! הרי אתה נמצא הרבה בים – שהוא מקום טהור כל-כך, מעליך פרושים השמים הנהדרים ואתה מוקף כולך במים, בודאי יכול אתה להתפעל מיפי הבריאה בה ניתן לראות בחוש את קיומו של בורא לעולם!'…
"הקשבתי לדבריו של הרב שך, התבוננתי בהם, ומהר מאד הבנתי שהוא צודק לגמרי. מאז, בכל פעם בה אני מפליג את הים – אני מרגיש קרבה מיוחדת לה' אשר במציאותו ניתן להכיר ביתר שאת במרחבי הטבע האינסופיים, ואף זכיתי להתקרב לשמירת התורה והמצוות – כאשר כל זאת נזקף לזכות אותה שיחה שניהלתי עם הצדיק!"…
אכן כן. מי שרק פוקח את עיניו ומתבונן, מי שאינו מנסה בכח להתעלם מההוכחות הברורות לקיומו של מנהיג לבירה – אינו יכול שלא לראות אמונה בחוש על כל צעד ושעל, ואפילו בציוריהם של בעלי החיים המופיעים בסוך החומר או בהפלגה פשוטה בים הגדול…
(מתוך "אורחות חיים")