ברשות כבוד מרנן ורבנן גדולי תורה שליט"א, ברשות כבוד קדושת האדמורים שליט"א, ראשי ישיבות ורבנים חשובים, ברשות המסיימים, ברשות כל התלמידי חכמים, כל הקהל הקדוש הזה שנתאספו לכבודה של תורה. לתת כבוד לתורה בסיום הש"ס במחזור הי"ג של הדף היומי.
המעמד הגדול הזה, מעמד פתיחה לכל סיומי הש"ס שבעז"ה ית' יהיו כאן בארץ הקודש, ובכל העולם כולו. וכמובן יש שמחה מיוחדת להיות ראשית, חלק מהראשית של שמחת התורה הקדושה. ויהי רצון שמכח השמחה הזו שמתפרסת על כל העולם, יהי רצון שנרבה לומדי תורה, דורשי תורה, להרבות שיעורים לתורה, מבחנים ונבחנים בכל העולם.
אנחנו עומדים על פתח המחזור השלישי של מבחני 'דרשו', קנין תורה וקנין ש"ס, ומחזור השני של קנין חכמה. וראינו ב[אותם] מחזורים שהיתה מסירות נפש. דביקות גמורה בקביעות התורה. מדרגות גבוהות בלימוד התורה, בהתמדת התורה. מעלות ועמל התורה ויגיעה. עומדים בנסיון בדור שהוא מוקף נסיונות, ובכל זאת, בכל חודש נבחנים שלושים דף, מאה ועשרים דף, יש נבחנים על כל הש"ס, וגם חלק עם תוספות.
ומאיפה באה המסירות נפש הזו? מאיפה היא נובעת?
אני רגיל מדי פעם בפעם לשאול את הנבחנים: אתם האמנתם שיש לכם את הכשרונות האלה? האמנתם שתזכו להיבחן על ש"ס? חלמתם פעם שתוכתרו בכתר של ש"ס אידן?
וכולם עומדים, כולם עונים, כאיש אחד בלב אחד, לא האמנו. אף פעם בחיים לא האמנו שיש לנו כשרונות כאלה. אין לנו כשרונות כאלה. זה למעלה מהכשרונות שלנו, למעלה מההישגים שלנו, זה שלא כדרך הטבע.
ובכל זאת נבחנים, ויש בלי עין הרע אלפי נבחנים בכל העולם, גמרא, הלכה, מוסר, מאות אלפי יהודים נבחנים בכל רחבי העולם על חלקי התורה.
מאיפה זה?
בפרשת ויגש נאמר: "ויגש אליו יהודה", יהודה ניגש למלחמה. אומר המדרש: יהודה אמר ליוסף, אם אני מוציא את החרב מהתער, ממך אני מתחיל ובפרעה רבך אני מסיים.
נתבונן רגע. נכון, יהודה הוא גיבור חיל, אבל האם יש סיכוי? הוא אסור בארמון של המשנה למלך, סביב לו מיליוני מצרים, האומה החזקה בעולם, יש סיכוי שהוא יעמוד כנגד כולם?
ויותר מזה אומר המדרש בבראשית רבה: כאשר יוסף שמע את דבריו של יהודה, הוא קם מהאבן שהוא ישב עליה ובעט בה, והיא נהפכה לגל של צרורות. תמה יהודה ואמר: גיבור הוא ממני. ומיד החזיק בחרב שלו להוציאה מהתער.
מה הפירוש? הוא כבר רואה שיוסף גיבור ממנו, אז הוא הולך הלאה, למלחמה?! מה הפירוש של הדברים האלה?
אחרי מאתים ועשר שנים כלל ישראל עומדים על ים סוף. מצרים רודפים אחריהם, הים לפניהם, "ויצעקו אל ה'… למה תצעק אלי, דבר אל בני ישראל ויסעו…" – האם יש סיכוי? ובכל הם זאת קופצים לים, ויש קריעת ים סוף.
אנו נמצאים בימי החנוכה. החשמונאים היו מעטים נגד הרבים. פך שמן שמספיק רק ליום אחד. אין סיכוי. ובכל זאת נלחמים ומנצחים. והשמן דולק לשמונה ימים.
מהיכן בא הכח הזה, הכח של המסירות נפש, הכח להפוך את הטבע, לעמוד נגד הטבע ולשנות ולהפוך את הטבע – מאיפה זה בא? מה היסוד של הדברים?
כתוב בפרשת וישלח "ויותר יעקב לבדו". הוא נשאר לבד. הוא נשאר לבד על פכים קטנים. מה הפירוש של הדברים? יעקב אבינו נשאר לבד ומסכן את עצמו על פכים קטנים? הרי זו סכנת נפשות, מה הפירוש בזה?
אומר הדעת זקנים: אל תקרי לבדו אלא לכדו. הוא חזר לכד שלו. איזה כד? – אומר המגלה עמוקות: זה הכד של נס חנוכה. זה הכד של החשמונאים.
מה הקשר בין הכד של יעקב אבינו? לכד של החשמונאים? מה הפירוש של הדברים?
בפרשת ויצא כתוב שיעקב אבינו ברח מעשו לקיים מצות אמו, כיבוד אם. הוא מסר נפשו לקבל את הברכות מיצחק, הוא שם את האבן תחת מראשותיו ונעשה נס ונהפכו לאבן אחת. והוא אמר "מה נורא המקום הזה". הוא רצה להתפלל בכל לב ובכל נפש. נשתייר לו כד של שמן, ומזה הוא משח את הנסכים, זה היה הנסכים של השמן על המצבה, ובנס נתמלא הכד. זה הכד של יעקב אבינו, והוא ראה שזה כד של נס.
עם המסירות נפש של יעקב אבינו והרצון לעבודת ה', יעקב אבינו תיקן תפילת ערבית. שם נוצר הכד של שמן שנתמלא. ועל זה הוא חזר, לפך, על תקרי לבדו אלא לכדו, לפך של השמן. הוא רצה להציל את הפך של שמן ולנסך את הנסכים על המצבה בבית אל. הוא רצה להציל את הפך שמן כדי להוריש אותו לכלל ישראל.
אומר השפתי כהן – זה הפך שמן שנמשח בו המשכן וכליו ובגדי הכהונה. זה הפך שמן של אליהו הנביא. זה הפך שמן של אלישע הנביא. זה הפך שמן של החשמונאים. על פכים קטנים. הפך של יעקב אבינו זה גם הפכים של עם ישראל, שהוא הוריש לעם ישראל.
ואולי זה עומק המלחמה של שרו של עשו, למנוע את הפך הזה מכלל ישראל. למנוע את האפשרות לעמוד נגד כל הנסיונות. למנוע את האפשרות של מסירות נפש, האפשרות לעמוד נגד הטבע ולהפוך את הטבע. בזה הוא נלחם עם יעקב ויעקב עמד נגדו, ועל כרחו קרא לו ישראל.
ואנחנו בני ישראל יורשים את הפך הזה. את הפך שמן, שעל ידו עם כל הרצון וכל המסירות נפש יכולים לעמוד נגד הנסיונות, נגד האויבים, ולהפוך את הטבע ולהפוך את הטמא לטהור.
והפך שמן יכול להתמלאות.
וגם בזמננו, בימים ההם בזמן הזה, הדגש בחנוכה – שאנחנו אומרים זאת פעם אחר פעם יותר מכל החגים, גם בברכה של ההדלקה, גם בהנרות הללו, ובעל הניסים פעמיים – בימים ההם בזמן הזה, ועשית תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה.
יש לנו את הכח הזה. זה הכח שירשנו אנחנו בני ישראל מיעקב אבינו. אנחנו בני ישראל, שאפילו שזה נראה שאין לנו כשרונות, אפילו שנראה שאין אפשרות – יש אפשרות! אנחנו לא יכולים? – אנחנו כן יכולים! זה יותר מדי קשה? – אנחנו כן יכולים להתגבר! זה הכח, זה הירושה שירשנו מיעקב אבינו, שבמצב שנראה שאין כח, יש כח!
קשה. זה נראה שאין כח, שנגמר הכח – אבל יש כח. יש לנו את הכח, יש בתוכנו את הכח להתגבר, לעמוד בנסיון, יש את הכח!
וזה הכח שהראיתם, להיבחן על הש"ס.
אבל מורי ורבותי. אנחנו חיים בחלום!
מי חלם אחרי השואה, שיהיו אלפי ש"ס יידן. מי חלם חלום כזה? אחרי השואה? בקושי, אולי ש"ס ייד אחד. אולי שנים בכל העולם כולו.
אלפי ש"ס יידן זה חלום!
זה חלום, אבל זה לעומת זאת אנחנו חיים בתקופה של רחמנא ליצלן ריבוי של שונאי ישראל, ריבוי של שונאי הדת, שונאי התורה. אולי בהיסטוריה של כל העולם כולו רח"ל לא היתה הכמות של הכופרים שיש בדור הזה.
אז האחריות שלנו, היא לצאת מהשמחה הזו בכל הרצון ובכל הכח, להרבות לומדי תורה, דורשי תורה, שיעורי תורה, מבחנים ונבחנים, להרים את קרן התורה, את כבוד התורה, כבוד הקב"ה. לצאת בכל הכח.
ובעזרת ה' יפתחו שערי שמים ורחמי ה', הרחמים של הקב"ה ינוחו עלינו, שתהיה לנו סייעתא דשמיא בכלל ובפרט, זרעא חיא וקיימא, עוסקים בתורה. שיהיו לנו רפואות וישועות ונחמות, ולכלל ישראל תהיה הנחמה הכי גדולה בהשראת השכינה וכבוד השכינה בביאת גואל במהרה בימינו אמן.