"טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת" (בראשית כ"ד, ט"ו)
אומר האוה"ח הקדוש: בסיפור שהתורה מספרת את דברי אליעזר כתוב, שהוא "טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת", לפני שסיים לדבר היא יוצאת וכדה על שכמה. כשהוא מספר את הסיפור ללבן ובתואל הוא אומר כך, המילה 'טרם' גם שם, "אני טרם אכלה לדבר אל ליבי", אך הוא הוסיף שתי מילים: "אל ליבי", אומר האוה"ח הקדוש: "הוסיף כדי שלא יחשדו בו, שאילו היה מדבר בקול רם יתכן שמישהו היה שומע, והיה רץ לומר שיש עשיר גדול עם עשרה גמלים, ומי שתגיד 'אשקה לגמליך'- תהיה לאשה ליצחק. אולי היא שמעה ממישהו את כל הסימן שאמר אליעזר? לכן אמר אליעזר ללבן ובתואל שהוא דיבר רק לליבו ואף אחד לא שמע".
והיכן יש עוד מקום שכתוב בנוסח כזה, שמדבר אל ליבו? – אצל חנה, בתפילת חנה כתוב כשהתפללה במשכן שילה "היא מדברת אל ליבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע", דיבור כזה שרק שפתיה נעות. לכן אמר להם את זה אליעזר, שיראו שיש השגחה פרטית, ואיך שמשמיים הכל מזדמן.
גם כשהגיע לבית לבן כתוב: "ויפתח הגמלים", פתח להם את הפה. הגיש להם לאכול. התורה מספרת פעמיים על גמלי אדוניו, שהם מיוחדים והולכים עם פה סגור. ושם כשנותנים להם בהסכמה וברשות – הוא פותח את פיהם, כדי לספר לנו כמה הזהירות של אליעזר בממון של אחרים.
מספרים על החפץ חיים שהיה נוסע הרבה מאוד נסיעות, להפיץ את הספרים ולומר שיחות מוסר בעיקר על לשוה"ר ועל שבת. עגלון אחד שאל את הח"ח: "למה יש לי צרות? הפרנסה קשה ולעיתים סוס מת, ועד שאני שוב אוסף כסף- קשה לי, לעיתים אני נופל בדרך, הרגליים כואבות שבוע שלם וכו'", אמר לו הח"ח: "האם אתה חושב שזה לחינם? האם אדם יכול לומר שהוא צדיק גמור? למשל עגלון שמזמינים אותו לעשות נסיעה, הוא פוסק שהמחיר כך וכך, הוא עולה על העגלה והסוס לא זז, זה לא לחינם, כנראה שהסוס מרגיש שצריך להוסיף עוד כמה קופיקות, עוד כמה רובלים…
"או שהעגלון נוסע, ובדרך עושים עצירה למנוחה, והוא רואה שיש בשדה ערימות של תבן וקש, עם השעורה ביחד, הוא רואה שאין שם אף אחד, ושם על העגלה כמה חבילות. לכן אדם צריך לשמוח שיש לו כפרה על העבירות, צריך לשמוח ולעשות תשובה על זה!". אמר העגלון: "רבי, רבי! אתה לא גונב מאף אחד ואתה לא עגלון, אז למה גנבו ממך את המעיל ברכבת וברחו? מדוע מגיע לך כך?", אמר לו הח"ח: "האם אתה חושב שאני נקי? אני מחבר ספרים, כורכים אותם ואני מוכר, לפני שאני מסכים שימכרו את הספר, אני אישית בודק ומדפדף בספר, לראות אם חסרים דפים בספר!".
אני עצמי, יעקב בהגרצ"י, ראיתי את הספרים האלה אשר הח"ח כתב בהם בכתב ידו 'מוגה', שאלתי את אבא מה זה 'מוגה', ואמר לי ש'מוגה' הפירוש שהספר בדוק, אם הכורך כרך בדיוק ולא הכניס דף הפוך. אמר הח"ח: "לעתים אני עובד מהר, אדם הוא לא מלאך ולעתים נשאר דף אחד לא מוצלח בתוך הכריכה, וכל אחד משלם עבור ספר מתוקן, ויש אנשים שמתביישים לומר לי, הם חושבים שאני אדם מכובד, לפעמים בשביל ספר כזה מגיע לי עונש, ולכן מגיע לי שאת המעיל לקחו, כדי שתהיה לי כפרה"…
סיפר בנו של הח"ח שפעם אחת אשתו של הח"ח קנתה דג. לאחר שקנתה ראתה שהוא גדול מדי, שם לא היו מקררים ואם לא גומרים אותו היום הדג יתקלקל, זה היה בקיץ. בדיוק היא ראתה את השכנה, כשקנתה שאלה את השכנה שמאחר וקנתה דג גדול אולי יתחלקו בו, השכנה הסכימה. גם היא צריכה חצי דג. אשתו של הח"ח אמרה: "אני קניתי ולכן אנקה את הקשקשים, וכשתבואי אחתוך לך חצי". השכנה לא הגיעה. עברה שעה ועשתה אשתו של הח"ח חשבון, שאם היא לא תגיע לא יהיה לח"ח מה לאכול. חצתה את הדג, לקחה לעצמה את החלק הקטן יותר ובישלה לח"ח והגישה לו.
מספר הבן שכנראה היה שם, שהח"ח אוכל את הלחם, טובל במלח, אוכל גם ירק והדג נשאר מונח על השולחן. אשתו אמרה: "הגשתי לך דג", והוא אמר לה: "ראיתי". וכך ממשיך לאכול אבל את הדג לא אכל. כך סיים את הארוחה. הבן היה סקרן ושאל את האמא מאיפה יש לך את הדג? והיא ספרה לו את כל הסיפור. אמר הבן: "כעת אני רואה שהאבא הח"ח יש לו חוש הריח להרגיש דברים רוחניים. ישנה הלכה ששותפים שמתחלקים- אסור לשותף לעשות חלוקה שלא בנוכחות חברו, אלא בפני שלושה אנשים שיראו את השומה שתהיה צודקת. אם כן היא התחלקה שלא בנוכחות ג' אנשים, וכל פירור בדג שייך גם לשכנה, והח"ח הרגיש שזה לא שלנו". רואים את הצדיק הזה שכ"כ מפותחת אצלו הזהירות בממון לכן הוא הרגיש!
היה סיפור כזה אצל הרב מבריסק, הרב וולועלה. הוא נהג שאוכל שהיה תחת מיטה שאדם ישן עליה, שורה עליו רוח רעה ולא אוכלים אותו. כתוב גם שאם אחד אוכל ולא ידע, הדבר לא יזיק לו, אבל הבריסקר רב הקפיד בזה מאד. בקום המדינה היתה תקופת הצנע, ותפוחים היו דבר נדיר, רק הערבים גידלו תפוחים. והרופאים אמרו לרב מבריסק שהוא חייב לאכול תפוחים. הגיע מבלגיה באותו הזמן משלוח תפוחים, ואז ביתו של הרב מבריסק התגוררה בתל אביב. היא נסעה באוטובוס מתל אביב לירושלים ושמה את התפוחים בתרמיל, היא החזיקה על הברכיים את התרמיל, ונרדמה באוטובוס ושכבה בתרדמתה על השקית. היא החליטה שלא לספר לו, כי ההלכה שאם לא יודעים אין זה מזיק. וכן אולי זו שינה באוטובוס ולא שינה על מיטה, ואולי אין שום בעיה בזה.
כשהגיעה לירושלים הביאה לו את התפוח, הוא שמח ואמר "איזה תפוח גדול ועסיסי", שמה לו על השולחן וביקשה שיאכל. חיכתה וחיכתה והוא לא רצה לאכול מהתפוח. אז הבינה את הקדושה של אבא שלה, שאע"פ שלא סיפרה לו כלום, בעצמו הרגיש ולא אכל ממנו!
רואים את הצדיקים בעלי הדרגה כיצד החוש שלהם מפותח. אנו רואים בפרשת השבוע שכשמדייקים נמצאים כ"כ הרבה דברים כאלה שאפשר ללמוד מהם. כך אומר רש"י – 'שיחתן של עבדי אבות', הסיפור של אליעזר עבד אברהם, כ"כ הרבה הנהגות לומדים ממנה, ואם נרגיל את עצמנו באיזה דבר טוב, זה ייהפך אצלנו לטבע, ולא נוכל לנהוג אחרת, כן יה"ר ונאמר אמן.
(מתוך עלון 'גאון יעקב', פר' חיי שרה תשע"ז)