בשיחה שמסר הגאון הגדול רבי משה הלל הירש שליט״א ראש ישיבת סלבודקא, לאלפי אברכי כולל בקו 'בי מדרשא', הרחיב בדברי הדרכה על דרכי החינוך בתקופה זו, ובפרט לאור המצב שרבים מבני הישיבות נמצאים בביתם. (הדברים נערכו ועובדו מתוך תמליל השיחה שהובא ב'קובץ גיליונות).
כנגד שלושה בנים
בתחילת דבריו הביא הגרמ"ה הירש שליט"א את מה שנאמר כבר ע"י דברי גדולי ישראל כי בימינו אברך מחוייב להקריב מזמנו בלימוד עבור הבן. אמנם יש לדעת מהי הדרך ובאיזה אופן לעשות זאת, כי ישנם מצבים שונים אצל בחורים, לא הרי זה כהרי זה, ובכל מצב יש לנהוג אחרת.
בתחילה הרחיב הגרמ"ה שליט"א על אופן הלימוד עם בחור הנמצא במצב אופטימלי ב"ה, שהוא חפץ בעצמו ללמוד. ובזאת יש להאיר את עיני האב בכמה דברים חשובים:
א. על האב לבוא ללימוד כשאינו במצב של עייפות. כי לעתים הבן שואל שוב ושוב והאב יכול לאבד סבלנותו מכך.
ב. עליו להכיר החומר היטב לפני הלימוד. כי אם אינו מכיר, אזי עד שיבין את הנלמד הבן מאבד את החשק בלימוד. וכן לעתים הבן ישאל שאלה טובה ואמיתית, והאבא ינסה להידחק ולתרץ ויהיו ויכוחים ביניהם, וכל התועלת של הלימוד המשותף לא תבא למימוש.
ג. חנוך לנער ע"פ דרכו הלימודית. לא להחדיר לבן ללמוד כפי שהאב מבין, אלא שילמד כמו הבנת הבן. כי לעתים יש שוני ביניהם, וכל אב ילמד לפי סוג כשרונותיו של הבן.
'עשה טוב' ואחר כך 'סור מרע'
ומכאן עבר הגרמ"ה שליט"א לדבר על מצב אחר, כאשר "לדאבוננו הרבה פעמים הבן מנותק מעט מהלימוד, ומתעניין במשחקים, ב׳נייעס׳ וחדשות, וכפי שכתב לי אחד האבות לאחרונה, שכשבנו שב מהישיבה כל מה שמעניין אותו זה רק 'נייעס' ואף גרוע יותר, והוא מנותק מהלימוד. אבל עדיין היחס שלו לאביו תקין, כי יש אהבה והערכה".
על מצב כזה אמר הגרמ"ה שליט"א: "נדמה, שהדרך להתנהג עם הבן היא, שאין הדרך ללכת עמו בצורת ׳סור מרע ועשה טוב׳ לפי סדר זה, דהיינו להפציר בו שיפסיק את ה'נייעס' והמשחקים ולבקשו ללמוד, כי לא זו הדרך.
"ואספר על כך מעשה רב ממרן החזו״א זצוק״ל, אודות בן ישיבה שהיו לו קשרים עם ארגון שלא הקפידו דיים בענייני השקפה והתנהגות, ורצו שמרן החזו״א ישכנעו לצאת מהארגון. הוא בא למרן החזו״א ולמד עמו שעה שלימה, ואלו שהביאוהו רק חיכו שידבר עמו כבר על כך, אך כשגמר מרן החזו״א ללמוד עמו בירכו לשלום ושלחו. הם התפלאו, ונוכח פליאתם השיב מרן, שראה כי לבחור יש הנאה מהלימוד, וראה לנכון שאם יתן לו הנאה במקום הזה, זה יגרום לו לצאת מהמקומות האחרים.
"וניתן להוסיף, שעצם הקדושה של התורה והכח שלה יכולים להוסיף לכך. לכן חשוב גם בזמננו למצוא זמנים ודברים שיעשו לבנים את הגישמאק בלימוד, ולא להקפיד אם זוהי הדרך האמיתית ללמוד כך או לאו. והמטרה בלימוד צריכה להיות אחת – שהבחור יהנה מהלימוד עצמו, וכך יתחבר לגישמאק בלימוד וקדושת התורה, ואחרי קצת זמן שהוא בתוך הלימוד ונהנה מהלימוד, ניתן להוריד חלק מהדברים האחרים שהוא עושה, ובד בבד להתפלל עליו, כי בהרבה תפילות בס״ד ניתן להביא את הבן לדרך הישר".
"הבן צריך להרגיש שאבא אוהב אותו"
לאחר מכן הזכיר הגרמ"ה שליט"א מצב שלישי: "אמנם, עיקר הבעיה המצויה בזמננו, בזמן שיש ניתוק ויחסים לא טובים עם האבא, וכבר היו ויכוחים וכעסים ומילים קשות שעברו ביניהם, שאז לבן אין רצון ללמוד ולהיות בקשר עם אביו מולידו, וזה קורה בבתים רבים.
"נדמה לי שצורת העבודה במקרה זה היא לבנות קשר בין הבן לאבא. הדבר הראשון הוא, שהאבא ישנה את דרכו כלפי הבן, לבוא ולבנות עמו קשר, והבן צריך להרגיש שהאבא אוהב אותו ואכפת לו ממנו.
"אני נזכר בסיפור מבן של ידיד שאמר לי: 'אני שונא את אבא שלי, כי הוא לא עושה בשבילי דבר'. ותמהתי, הרי הילד היה פרוע מגיל צעיר, ובחיידר ובישיבה היו עמו בעיות רבות ואף קראו למשטרה לעתים, והאבא כל העת שכר לו מלמדים והכניס אותו לישיבות טובות בקשריו, ודאג להוציא אותו מבעיות המשטרה, ועשה עבורו מעל ומעבר, ואיך הוא אומר שאינו עושה בשבילו דבר?
"וענה הבן: 'זה היה בשבילו, שיהיה לו בן שנקרא טוב. כשהיתה לי בעיה אישית, לא הרגשתי שיש לי עם מי לדבר'…
"זהו סיפור אמיתי שצריכים ללמוד ממנו, שהאבא צריך להתעניין בדברים הפעוטים ביותר של הבן, ולא רק לשאול 'איך למדת' ו'מה היה עם החברותות שלך'. אם הבן יצא לטיול, לא לשאול 'איפה התפללת מנחה', אלא 'מה ראית ונהנית', ו'מה היה הדבר המעניין שראית שם'. ואם היה באיזה משחק, יתעניין מי הצליח במשחק ואיך זה התנהל. שהבן יראה שלאבא שלו אכפת ממנו.
"וכשהבן ירגיש זאת, לא יקח זמן רב עד שיקבל ממנו, כי בתוככי לבו הוא רוצה לקבל, ואם יראה זאת מהאבא, יפרש שהאבא אוהב אותו, ואז יקבל ממנו גם הדרכה. שהבן יחוש שאבא אוחז ממנו, ויבין שגם אם עתה בתקופת ניסיון אינני לומד באותו מרץ כבעבר, אבל אבא אוחז שאני בחור מצוין, ורק עתה יש לי גלישה מסויימת, אך הוא מעריך אותי.
"אני אומר לכם הורים יקרים, זה דבר קשה מאד, כי אבא סוף-סוף מאוכזב מהבן שאינו עושה כפי ששאף כל ימיו, ויש לו צער מהבן, ואפילו אם לא יאמר בפה מלא, שפת הגוף מראה זאת. לכן צריך לעבוד על הפנימיות, להסתכל על הבן שבעצם הוא בחור טוב במהותו, והיו גורמים שהפריעו לו, ואם הוא יחוש שאבא אינו מאוכזב ואוחז ממנו, זה יצליח לחבר ביניהם. ואילו להיפך, זה הורס אותו.
"היה לי סיפור נורא שבחור התנהל בביתו כשכל העת אבא מבקר אותו בטענה זו וזו, עד שהגיע הבחור לייאוש מוחלט בחייו, ושלחנו אותו לשיחות עם פסיכולוג שהצליח בעמל ללמדו איך להתנער רגשית מאביו, עד שבהמשך נהיה קשר ביניהם, והוא בנה ב״ה בית יפה, והוא אברך חשוב שלומד כראוי.
"כשיתנהלו כך, תוך פרק זמן קצר יראו שהוא כבר מעריך את האבא, ואז היחסים בין האבא לבן משתנים, ואז יכול להתחיל מיד בלימוד גישמאק שמתאים לבן למדרגה שלו, ולאט לאט הוא חוזר יותר ללימוד ומתחבר יותר ללימוד והמאור שבה מחזירו אותו למוטב, וכך הוא משתפר בכל המעלות.
"רק חשוב לדעת שהחכמה היא ליצור בית עם שמחה ואהבה מהבן לאבא. בית כזה הוא השורש לגידול ראוי, וצריכים תפילות למעמקי הלב על הצלחת הילד שוב ושוב, והקב״ה ברחמנותו יענה לתפילות ההורים. וכולנו צריכים לחזק בדקי הבית, שכך יפסיק הקב״ה מעמנו המגפה הזאת".
כותרת לא נכונה
ראשית "ישר כח" על המאמרים הנפלאים והמאלפים!
הכתובים מידי יום ביומו בטוב טעם ודעת!
לענ"ד הכותרת של מאמר זה בראש הדף אומרת "אל תשאל את בנך: האם ואיפה התפללת מנחה בטיול? אלא: איך וממה נהנית בטיול.
נראה לי שהיה ראוי לדייק יותר, כי אכן הממשיך ומעיין בגוף הכתבה אכן יראה שצריך להתעניין על הכל! אבל אם בעה"ב, שרק מעיף מבט על הכותרת ולא יעיין בגוף הכתבה יכול להסיק מסקנא של לא לשאול את בנו רק על הנאות גשמיות בלבד…