"בַּאֲשֶׁר ד' אִתּוֹ" (בראשית ל"ט, כ"ג)
"אני נוסע רבות ברחבי העולם לקדש שם שמים", אמר פעם במהלך אחת השיחות, "ולפעמים קורה שאני ממתין למטוס או לסדר כרטיס מסע וכיו"ב. שעות אלו מבוזבזות, שהרי יכולתי להיות כעת בניו-יורק או בארץ ישראל ולפעול גדולות ונצורות למען הפצת התורה הק', ובמקום זה אני סתם יושב בפריז במשך שעה ומעיין בספר"…
אבל האמת היא, שאותן חמש דקות שאדם יכול לשבת ולהקדיש למען עצמו על ידי לימוד גמרא ומוסר, תפילה או אמירת פרקי תהילים, זהו הקידוש ה' הגדול והמובחר ביותר".
ממילא, סיפור דרכיו של רבינו הוא סיפור של תורה וקדושה ואהבת חסד ללא גבול ושל שאר המעלות הטובות שבהן נתעטר האדם הגדול הזה, שהוא ומעלותיו חד הם, בלתי ניתנים לפירוד וניתוק. גם לא במשעולי טרחת הדרכים ונתיבי אוויר בשעות לא שעות ובימים שאינם ימים.
תיאורה של טיסה לארצות הברית
הנה לשם דוגמא, תיאור של שעות טיסה שעשה פעם בן ישיבה במחיצתו, ורשמיה נצרבו במוחו כמכוות אש-תמיד שלא תכבה:
היה זה חודש ניסן לפני כשלושים שנה. בעל המעשה שכיום צמח וגדל לת"ח מרביץ תורה, היה אז בחור צעיר שנמנה על תלמידי אחת הישיבות בארץ הקודש, ולקראת חג הפסח הממשמש ובא עשה את דרכו בטיסה לבית הוריו שבארצות הברית. ההשגחה העליונה זימנה אותו לשבת ליד איש של צורה, שעד אז לא הכירו כי אם מפי השמועה, והרושם הרב שהותירה בו אותה אותה נסיעה במחיצתו לא נמחה מלבו עד היום הזה.
המשפטים הראשונים שהחליפו ביניהם היו, כאשר עם העלייה למטוס בשעת בוקר הניח הבחור תפילין והחל להתפלל. רבינו שהבחין כי הוא פתח באמירת "קרבנות", לא חדל מלהביע את התפעלותו בקול לנוכח עובדה זו שאינה רווחת בין בני הישיבות: "'ישיבה בחור' ליטאי, אומר קרבנות?!" אמר בהשתאות, כשהוא שואל שוב ושוב אם בטוח הוא שאינו ממוצא חסידי… מאז, ובמשך עשרות השנים שחלפו – מעיד בעל המעשה – 'גם אם היה לי אי פעם ניסיון להפסיק לומר 'קרבנות', הרי אותן מילות שבח חמות הדפו בהצלחה את כל הניסיונות'.
לאחר מכן התפתחה ביניהם שיחת היכרות, כשרבינו בלבביותו מעניק לו הרגשה נוחה לשאול אותו לשמו. "פינקוס", השיב, ובן שיחו נזכר ששמע כבר את השם הזה, וכשהוא מנסה לברר האומנם כן, אתם… הרב מ…, רבי שמשון משלים תיכף: מאופקים.
התשובה הלבישה את הבחור ביראת כבוד, כי הנה הוא זוכה לישב במחיצתו של גברא רבא. השיחה קלחה בנעימות, ורבי שמשון במענה לשאלתו אודות מטרת נסיעתו, מספר כי הוא נוסע לאסוף כסף עבור ישיבה פלונית, בניגוד למנהגו בדרך כלל שלא להתערב בענייני כספים בישיבות שבהן שימש בתפקיד.
"אני דווקא שמח מאוד בנסיעה הזאת", אומר הרב לשכנו לספסל, "משתי סיבות. האחת, שהיום הלא ראש חודש ניסן, ואילו נשארתי בבית היו מוטלות עלי כמה טרדות, אבל בעקבות הנסיעה אוכל ללמוד בכל הזמן הפנוי שלא אעסוק בו למען מטרת נסיעתי".
הנה, מציין לעצמו הבחור בהתפעלות, התייחסות של יהודי החי עם ריבונו של עולם בתמידות. אצלו, זמן של נסיעה הרחק מן הבית לא מעורר חשש של חוסר יישוב הדעת וביטול תורה מחמתה. הוא שקוע בלימודו בכל עת. הסיבה השנייה שאותה מנה באוזניו לפשר שמחתו, היתה אף היא בלתי שגרתית: "הרי לעתיד לבוא", הטעים באוזני הבחור בפשטות, "תהיה מסתמא מחלקה מיוחדת בגן עדן עבור כל ראשי הישיבות שסבלו בושות בשביל התורה הקדושה (- בחזרם אחר פתחי נדיבים), כעת בעז"ה גם לי יהיה שם חלק"…!
מעניין, הרהר הלה למשמע הדברים, עד עתה ידע שהבושה היא דווקא סיבה לרתיעה ומונעת מלהתעסק בתחום זה, והנה גישה מהפכנית כזו, אדרבא, היא הנותנת.
בהמשך קיבל הבחור בשעת הארוחה מנה מיוחדת העונה לדרישת הכשרות בעוד הרב פינקוס לעומתו סעד את לבו באוכל שהביא עמו מהבית, ולשכנו לספסל העיר: "כדאי לך לכל הפחות לעשר מהאוכל המוגש כאן", ותוך כדי דיבור העלה שאלה: "אבל איך תחלל את המעשר שני?"
-"על מטבע", השיב הלה, כאילו ענין של מה בכך הוא.
-"אבל צריך מטבע היוצאת באותה מדינה", טען רבי שמשון, "ובאיזו מדינה אתה נמצא כעת?…"
שאל, וגם פשט את הספק: לדעתו, המטבע היוצאת כאן היא דולר ארה"ב. ואכן, חולל המעשר שני על מטבע של 'עשרה סנטים', שכמדומה מצוה נדירה היא זו בזמננו, שתהיה מטבע היוצאת בחו"ל קדושה בקדושת מעשר שני…
לאחר מכן החל לשוחח עמו בלימוד והגיד לו חידוש שעלה ברעיונו בביאור המשנה בברכות שלדעת רבי יוסי הגלילי יש חילוק בנוסח ברכת הזימון בין אם היא בעשרה, במאה, באלף או בריבוא, עיי"ש. הביאור התייחס להגדרה מה המייחד בכל מספר, שהוא המחייב גם מטבעות לשון שונים בשבחי ה' יתברך, ואז – מספר בעל המעשה – נוכחתי בכוחו להפשיט ולהגיש כשולחן הערוך דברים נסתרים שברומו של עולם בהגדרות למדניות וברורות. ממש, סולם שראשו מגיע השמימה ורגליו מוצבות ארצה.
בשלב מסוים בהמשך הטיסה הוציא כרך גמרא גדול (מסכת זבחים או חולין) ושקע בלימוד כאילו מצוי הוא בבית המדרש, ומשהתעוררה לו מעת לעת נקודה לעיון קם בפשטות והתהלך במעבר שבין טורי המושבים הלוך ושוב שקוע בעיונו. אין צורך בהתבוננות יתרה כדי להבין שהמראה הזה ביטא בחדות ביטול גמור של כל המציאות שמסביב.
שעה ארוכה המשיך ללמוד בקול נעים ובשקיעות, ולא זו בלבד אלא שתוך כדי כך הוציא מתיקו קלסר דפדפת גדול והעלה על גבי הכתב חידושי תורה. בין לבין נעמד שוב והחל מהלך אנה ואנה כדרך המעיין ומוטרד בלימודו, והצצה חפוזה אל ראש הדף גילתה לבחור את השורה הפותחת: "לכבוד מורי ורבי שליט"א…" פליאה היא בעיניו, כיצד מצליח הרב לרכז ולצמצם מחשבותיו בלימוד עד שמסוגל לכתוב השעה זו מכתב חידושי תורה לרבו.
ובעוד הרהורי הפליאה אודות השקיעות בלימוד בכל תנאי ומצב ממלאים את מוחו, נרדם הבחור על מושבו לשעה ארוכה. משהתעורר גילה שהמושב שלצדו ריק, ומבטו הסוקר את ירכתי המטוס גילה לפתע את רבינו העומד במרכז קבוצת אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות, ומבע פניהם מעיד על עיצומו של דיון עמוק, כשהרב בעיניו היוקדות מתווכח בלהט ומטעים באוזניהם יסודות ביהדות. בהוכיחו אגב אורחא כי גם אי שם על ספינת אוויר המפלסת לה נתיב בין שמים לארץ, ניתן לקיים "סמינר ליהדות". סמינר של איש אחד. שכן לא קיים זמן או מקום הפטורים מחובת היהודי בעולמו, ו'נפש שמשון' המלאה חמלה על מצבם הרוחני או הגשמי של הזולת, מצאה גם בירכתי המטוס במה המוכשרת לעורר על כבוד שמים.
(מתוך 'ואוהביו כצאת השמש בגבורתו')
1/154