ניגון וריקוד אסורים כל ימי בין המצרים (משנ"ב תקנא ט"ז, מנח"י א קי"א, אג"מ או"ח א, כ"א), והאיסור אף לקטנים משהגיעו לחינוך, גיל 7–6 (אג"מ ד כ"א). אמנם ב'הליכות שלמה' (י"ג, ג) כתב שהאיסור ביסודו הוא במנגינות המביאות לידי ריקוד, ונכון להימנע גם מאחרות. מסיבת סיום – מותרת בסעודה ונאומים, ובשירה בפה בלבד.
היתרים מיוחדים:
- המתפרנסים מלימוד נגינה לתלמידים, אם יש הפסד ודבר האבד מצד התשלומים או איבוד זמן הלימוד – מותר (שו"ת זכר שמחה, שו"ת מהר"ם שיק יו"ד שס"ח, ושו"ת ציץ אליעזר), אבל התלמידים בינם לבין עצמם, בביתם אסור להם לעשות חזרות, כיון שבג' שבועות אין מצוי שייפגם כושר נגינתם (בצל החכמה ג, ס"א).
- הלחנה, עיבוד ועבודות אולפן לצורך מקצועי מותרים – עד ר"ח אב.
- מותרת נתינת קצב להתעמלות (לא למחול אירובי) ומותרת תרפיה במוזיקה. נהג עייף בדרכו מותר לשמוע נגינה שלא יירדם, אמנם דעת הגרא"ל שטיינמן זצ"ל שעדיף שיחנה (בזהירות) בשולי הדרך וינוח.
- לדעת רוב הפוסקים מותרת שירה בפה עד ר"ח אב, ובפרט שירי רגש המעוררים לעבודת הבורא. וכן מותרים שירים להרגעת תינוק, ומותר אף להשמיעם ממשחקים התלויים בעריסותיהם (מנהגי מהר"ש תלמיד המהרי"ל, תקכג).