וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם (ל"ג י"ח)
שלם בגופו… שלם בממונו… שלם בתורתו, שלא שכח תלמודו בבית לבן. (רש"י)
טוענים שהדור שלנו חלש לעומת הדורות הקודמים, והיום כבר הכל אחרת מבחינת המושגים של ידיעת התורה. האם נכון?
'כן ולא'.
'ואסביר את הכוונה: כיום, ראשית כל המותרות וריבוי התפנוקים הם במידת מה בעוכרינו. כי הכלל הוא, שככל שיש יותר תפנוקים ומותרות, יורד הערך של התורה. יש לכך גם הסבר טבעי ופשוט. כי אם אתה יודע שיש לך לצפות בסך הכל למעט מים קרים מהמקרר, מה כבר יפריע לך ללמוד. אבל אם אתה מצפה גם לאכול טוב, וגם לישון מצוין, וגם שהמצעים במיטה יהיו במקסימום, זה מאבד הרבה ותופס את הראש והלב, באופן טבעי.
'בנוסף לכך ישנה חולשה מסוימת מכאיבה. ולא שהדור חלש במובן הפשוט. כי זה לא מפריע. מרן החזו"א היה תמיד חלש פיזית, וראו נא להיכן הגיע. ולא לחולשה זו כוונתי. כי אין דבר כזה ואין תירוץ כזה.
'הדור הצעיר לא מקבל על עצמו אחריות ועול, והבעיה הזו רק מחריפה והולכת. כששואל צעיר מטריח את גדול הדור בשאלה אם לקנות דירה בצד זה או בצד אחר, על פי רוב באמת זה לא בא מ'אמונת חכמים' יתירה, אלא שאפילו בעניינים גשמיים פעוטים הוא רוצה שאחר יקח את האחריות ואת ההחלטה….
'אם קשה לך ליטול על עצמך משימות ואחריות, כיצד אתה רוצה לקבל על עצמך עול תורה ולדעת ללמוד?
'תלמיד חכם מבני משפחתי הקרובה, היה 'בעל בשר', ביום בהיר אחד עבר עליו 'אירוע לבבי'. הרופא אמר לו: 'אתה חייב להוריד במשקל'. תוך שלושה חודשים הוא הוריד ארבעים ק"ג, עד שהרופא נבהל – 'רגע, זה כבר יותר מדי'… הוא השיב לרופא: 'אין בעיה, רק תאמר לי מה מוטל עלי לעשות ואעשה'. מה כוונתי בסיפורי סרק הללו? כביכול, משמעות הדבר שכאשר היה ברור לו, לאותו תלמיד חכם, שעליו ליטול משימה ועול, הוא עשה. וזה המינימום של מי שמעוניין לצמוח תלמיד חכם. היה אברך מבני המשפחה ששאל אותי: כיצד ההוא הוריד כל כך מהר במשקל, למרות רגילותו לאכול וכו' גם אני רוצה להוריד.
הגבתי לו בשאלה: האם אתה אומר 'תיקון ליל שבועות'? הוא לא הבין מה אני חותר בשאלה, והשיב: 'לא כל שנה אני מצליח לסיים את הכל. לפעמים רוב, וקורה שאני אומר רק חצי', אמרתי לו: 'תיקון ליל שבועות' אתה לא יכול לקבל על עצמך, אז להוריד ארבעים ק"ג תוכל?!'
השאלה הקובעת, לכל בן תורה, צעיר ומבוגר וירא שמים, בכל תחום רוחני: האם אתה יכול להחליט ולבצע את החלטותיך. עד כמה הנך אחראי להחליט ולעשות מה שהחלטת…
'כאשר הספדתי את הגאון רבי חיים פנחס שיינברג זצ"ל, ראש ישיבת 'תורה אור', אמרתי לתלמידיו הגדולים שישבו שם: אתם הרי מכירים אותו כפליים ממני. כמו כן, כדי להכירו, צריך להיות כמותו. אבל אומר לכם יסוד חשוב שלמדתי ממנו.
'הוא, רבי חיים פנחס זצ"ל, עמד לפני העמוד ג' תפילות ביום ערב ובוקר וצהרים, גם בר"ה ויום כיפור. וכך עד גיל מאה.
'תשמעו, אינני יודע מדוע עשה כך, מה הסיבה שלו. אבל מה שברור, כי כאשר החליט להתנהג כך, יצא לדרך ולא זז מההחלטה ימין או שמאל. וכך בהנהגת לבישת ציציותיו בקודש, אינני יודע למה ומדוע לבש כל כך הרבה ציציות, אבל, כאשר החליט שהענין חשוב לו למהלך עבודת ה' שלו, עשה על פי ההחלטה ובמאת האחוזים עמד בהחלטתו.
'רבותי, לא מבקשים מאתנו בקשות שהן 'בשמים', אלא שאם ב'כל נדרי' החלטנו החלטה מסוימת, שנעמוד בה! כי בדרך כלל לא החלטתם משהו שלא מתאים לכם. קיבלתם משהו שבעיקרון אתם מסוגלים להתנהג על פיו. אם כן, תקיימו ותתקדמו. שיהיה לכם מינימום של קבלת עול!
'העניין שייך גם לאנשים כמותנו. כי לא ביקשו ממך שתהיה חזון-איש, ולא שתהיה הסטייפלער. רק שבמה שאתה ומה שאתה – תעמוד ותעשה, ועל ידי כך תתקדם. זה הא-ב של כל גדול בישראל, אז והיום'.
הגר"מ זילבר שליט"א ממשיך עם דוגמאות מדהימות מגדולי ישראל ומהאדמו"ר הקדוש רבי אהרון מבעלזא זיע"א, שבדרגות שאחז בהם, כאשר החליט, גם אם כמעט אמר נואש ולא הצליח, התאמץ ולא ויתר עד שעמד במשימותיו, גם במנהגים קלים.
'לכל אחד שהגיע להיות גדול בתורה, הייתה לו קביעות ומטרה והוא יישם אותה .
'הרבי שלי, מרן הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל, התנצל פעם בפתיחת זמן, בפתיחת השיעור כללי, באומרו בזה הלשון: 'מעולם לא התחלתי לומר שיעורים על מסכתא לפני שלמדתי קודם לכן את כל המסכתא. ולא קרה לי מעולם מה שקורה לי כעת, שהגעתי רק עד דף ק', אך היום הכל אחרת, כיון שהרבנית חולה מאד והיו לי מפריעים, לכן לא הספקתי יותר'. ע"כ. המדובר היה אחרי שהגאון כבר למד את כל התורה וכבר הוציא 'חזון יחזקאל' וכו'. אך כיוון שהחליט – עמד בהחלטה שלו, בכל גיל ובכל מצב, והיה גם אמיתי עם עצמו לומר 'לא הספקתי'.
ישנם עצות נוספות להתקדם ולהתייעל בהצלחה בתורה ?
אם אתה מעוניין להצליח בתורה, שיהיה לך פה קדוש. מה המשמעות? לא מדברים לשון הרע ורכילות. גם לא פוליטיקה. ו…לומדים. ושמא תאמר אני לא יכול להיות רבי חיים קנייבסקי, אשיב לך: לא ביקשנו שיהיה לך פה קדוש כמותו, אבל לפחות תתחיל קצת להתקדש. וככל שתתקדם ותקדש עוד את הפה, תדע יותר, ותהיה לך סייעתא דשמיא, והרי אנחנו זקוקים לסייעתא דשמיא: "אדם מקדש עצמו מעט – מקדשים אותו הרבה, מקדש עצמו מלמטה- מקדשים אותו מלמעלה".
אבל קשה להתנתק מהעולם…
'לכן אסביר שוב: לא ביקשתי שתתנתק לחלוטין. אתה לא חייב לעיין בעיתון כל יום וגם אם אתה מעיין, מדוע אתה חושב שעליך לעיין בכל עשרות הדפים שנכתבו רק להמון העם – שיהיה להם מה לקרוא ולא ירעו בשדות אחרים, וכי עיתון צריך לקרוא מכריכה לכריכה?! אתה הלא בן תורה שחפץ להתעלות, וזה הרי מינימום של ההתנתקות שאתה יכול. וככל שתתנתק, תצליח להתנתק עוד. בפסוק נאמר "ויתנתקו רגלי הכהנים" – מדוע הם היו צריכים לנתק את הרגלים ולא שהארון ינתקם? כי עלינו מוטל לעשות פעולה של התנתקות, ואז הארון יגביה אותנו עוד למעלה למשכיל. הארון זו התורה.
'ודאי שאם זוכה להתנתק מיום עמדו על דעתו ולחלוטין – כמו רבי חיים קנייבסקי, נראים כמו שהוא נראה קדוש וטהור כמו החפץ חיים. אבל תעשה ככל שאתה יכול וראוי'.
'בימי עלומי, הסתובב בירושלים גאון נורא, שיש לו קונטרס … הגאונות שלו בשילוב הבקיאות הדהימה מאוד. ומימי תמהתי, מדוע הוא לא תופס מקום, ומלבד הקונטרס הגאוני שהוציא, לא יודעים ממנו ב'עולם התורה' כלום.
'הזדמן לי ונכנסתי בחנות לכלי קודש ב'מאה שערים', והמוכר פנה ולחש לי "אתה רואה את ההוא שם בצדי החנות, הוא הגאון הידוע…" הבטתי על מראהו, וגם שמעתי את שיחתו עם פלוני, ומיד הבנתי הכל. הוא לא מנקיי הדעת. למרות שלא ראיתי בו 'בעל עבירה', אבל התרשמתי כי הוא מגושם ורחוק מלהיות נקיי הדעת.
'וזה לעומת זה. כמה רבה נקיות הדעת של גדולי ישראל, כמו לדוגמא רבותינו שליט"א, כמו רבי חיים קנייבסקי – שלא יודע צורת מטבע. עירין קדישין. וכולו תורה ממש בקדושה וטהרה, אבל כאמור, לא ביקשתי שתהיה רבי חיים קנייבסקי, זה לא שייך. אבל מה שאתה יכול, לאט לאט תנקה את הדעת, אל תקרא את כל העיתונים, ובוודאי לא קווי 'נייעס' ולא סיפורי מריבות בין 'חצרות', אין בכך שום תועלת, לא לך ולא לאחרים. וגם אין שום נפק"מ בזה. תתנתק מכל אלו. בדוק ומנוסה שככל שתתנתק ותהיה יותר נקי דעת, כך תהיה בקיא הדעת, בממדים שלך, לאט לאט, ויסייעו לך משמים.
אתם מביאים כדוגמא להתמדה את מרן הגר"ח קנייסקי שליט"א, שלפי מה שמספרים אינו יודע אפילו כיצד מכינים קפה… אבל הגאון הרב זילבר שליט"א הצליח לדעת את הש"ס והתורה, למרות שיודע כיצד מכינים קפה… גם כך אפשר לנצל את הזמן…
'אני מתפלל ותיקין במשך ארבעים שנה, אולי הנכדים שלי חושבים שאני פרומער, לכן אני מקפיד על ותיקין. אבל האמת היא, שממש לא מחמת כך. אלא, הרבנית הייתה מורה בכירה בסמינר, וכל הילדים והיא, יצאו בבוקר ללימודים ונוכחתי לראות שאם לא אקום מוקדם, יקרה שהיא לא תאכל, או שהילד ההוא לא יספיק לאכול וכדומה, לכן קמתי ותיקין, והכנתי לכולם כריכי לחם ואוכל ושלחתי אותם לחיידר ולבתי ספר. זו הסיבה שהתרגלתי לתפילה בשעה הזו. וכך כל אברך (גם השקדן ביותר) יכול להספיק הכל. וזה ישתלם לו אח"כ בכפל כפליים.
'לסיכום: כל בחור וכל אברך, לא משנה באיזה גיל וזמן, יכול מרגע זה להתחיל קודם כל להתנתק קצת יותר, לקדש את הפה, קצת יותר להיות מסודר בלימודו, קצת יותר לסכם את מה שהוא לומד, ו'קובץ על יד ירבה', יזכור ויידע'.
(קטעים מתוך ראיון נרחב יתד נאמן סוכות תשע"ט)
הנושא של לקיחת אחריות ועול בדורנו, זועק לשמים, דרשני!
אכתוב סיפור שהיה בשנת תש"ב בהונגריה, עם סבתי החשובה [אם אמי] מרת חנה ורטהיימר ע"ה.
סבתי הייתה אז בת 12 ואחותה שהיה לה כבר משפחה עם ילדים עסקה לצורך פרנסתה בדברים שהממשלה שם אסרה אז לסחור.
באחד הימים נתפסה אחותה והוזמנה למשפט בבית המשפט, העונש על 'עבירה' כגון זאת היה יכול להיות כמה שנים בכלא.
אחותה, סבתי החשובה מרת חנה ע"ה לא נתנה לאחותה להגיע אל המשפט, אלא היא הלכה במקומה והציגה את עצמה בפני השופט כאחותה.
היא התאמצה להיראות מבוגרת יותר מהגיל שלה, השופט שאל אותה כמה פעמים האם את 'פאני' [שזה היה שמה של אחותה לפי שפת המקום] והיא ענתה כן ואז השתכנע השופט.
לאחר עוד כמה שאלות קרא לה השופט ודיבר איתה בשקט ואמר לה "אשתי ילדה עכשיו, אם תשיגי לי קפה טורקי ושוקולד [שהיה אז יקר ערך] אשחרר אותך".
כך עשתה, הלכה והשיגה את המוצרים הנ"ל, וכשחזרה לבית המשפט ומצאה את השופט, הביאה לו אותם. השופט חתם על ה'תיק' שהיא "נקיה מכל אשמה" וחזרה לביתה לחיים ולשלום…
הסיפור הזה מראה מה זה לקחת "אחריות" ולא רק בשביל עצמך אלא גם בשביל השני ומלמד את הדור שלנו שכ"כ חלש – חלש בלקחת אחריות ועול איך לוקחים אחריות ועול.
מה שמעניין מאוד עוד פרט המסמל "לקיחת אחריות ועול לעמוד בהחלטה",
סבתי שהתה בימי השואה במחנה עבודה של הנאצים הגרמנים ימ"ש, היה שם אצל אישה חשובה סידור תפילה בו התפללו כמה נשים בחשאיות גמורה, סבתי שראתה שיש תור מידי גדול על הסידור, שאלה את הסידור בלילות מהרבנית [שקראו לה במחנה "הרבנית ממונקאטש"] והעתיקה במיטתה בלילות קטעים חשובים של התפילה על ניירות שאותם הגניבה בסתר מהמפעל בו עבדה.
עד היום שמורים פנקסים אלו במשפחה.
בשנים האחרונות שלה כשסיפרה על כתיבת הסידור הזה שאל אותה הנכד שלה יבלחט"א, "מה היה העונש אם היית נתפסת כותבת "סידור תפילה" ע"י שומרי המחנה", ענתה: "יריה"!
גם הסיפור הזה מגיע מלהיות חזקה בלקיחת אחריות ועול!!!