אני מרוויח אולי פי ארבעה מכם ואני לא מסתדר. מה הסוד?

בשבוע שעבר הצטופפנו לנו מספר אברכים ברכב, עם נהג נחמד וטוב לב, שהסיע אותנו לחתונת בנו של מכר משותף. "אתם מוכנים להסביר לי בבקשה איך אתם מסתדרים?", שאל הנהג.

"לא כל כך צפוף פה. הכל בסדר, ברוך השם"…

"לא, אני בכלל לא מתכוון לנסיעה הזאת. אני מתכוון בחיים", הבהיר הנהג, "אתם לומדים בכולל ומקבלים  בקושי אלף חמש מאות-אלפיים שקל. עוד קצת מבחנים, עוד קצת כולל ערב וכולל שישי. אולי עוד עבודה תורנית כל שהיא. האישה עובדת, ברוך ד'. כמה היא מרוויחה כבר, הא?"

"אתה ממס הכנסה?"… צחק האברך שישב לידי.

"ממש לא. אבל אני רוצה להבין אחת ולתמיד איך האברכים חיים, עם משפחה עם כל כך הרבה ילדים, בלי עין הרע. אני מרוויח אולי פי ארבעה מכם ואני לא מסתדר. מה הסוד? יש לכם חברים בבנק העולמי?"…

"אני אספר לך סיפור" – השיב לו אחד האברכים – "לפני כחודשיים ערכנו בס"ד ברית לבננו נרו יאיר. הברית נערכה בבית הכנסת לדרמן, כשמרן שר התורה הגר"ח קניבסקי שליט"א משמש כסנדק, ומטבע הדברים הזמנו אולם בבני ברק. לא היה לי בדיוק מהיכן לשלם על הברית והתכוונתי ליטול הלוואה לטווח קצר מהגמ"ח שבכולל. הברית עלתה 3380 ₪ והוספתי 150 ₪ כ'טיפ' למלצרים. בסך הכל שילמתי 3530 ₪. כשהגענו הביתה, פתחנו את המעטפות של הצ'יקים והאמת היא שהופתענו, כי אנו משפחה אברכית ובדרך כלל אנו לא מקבלים כמעט צ'יקים, או שהצ'יקים הם קטנים וסימליים. בדרך כלל קרובי המשפחה שלנו, משני הצדדים, קונים בגד לתינוק או משחק לאחיו הגדולים וכדומה, כפי הנהוג והנורמלי במשפחות של אברכים. הפעם בחרו רוב האורחים לתת לנו צ'יקים. ואז ההפתעה היתה גדולה שבעתיים. סכום הצ'יקים הכולל היה… 3530 ₪. בדיוק הסכום ששילמנו על הברית, לא פחות ולא יותר. והנה הקב"ה הראה לנו בחוש שלא אנחנו מפרנסים ומכלכלים. נולד ילד נוסף במשפחה? אמרו חז"ל (נדה לא, ב) 'בא זכר בעולם, בא ככרו בידו'. יש אבא עשיר בשמיים שדואג לו באופן ישיר".

האברך שישב מימיני סיפר: "בדרך כלל אנחנו משתכרים סכום מסויים. לפני חודשיים הרווחנו פחות 1300 שקל בערך ואני הצטערתי על כך, כי 1300 שקל הוא מרכיב בסיסי במשכורת החודשית שלנו. באותו שבוע קיבלתי מכתב מהביטוח הלאומי, בו מודיעים לי שהם גילו טעות והם חייבים לי 1333 ₪… עד לרגע זה אין לי מושג איזו טעות הייתה שם, שבזכותה הושלמה הכנסתנו, כמעט 'על השקל'. בחודש ניסן אחד לא ידענו כיצד נשלם את הוצאות הפסח. חזרתי מ'ישיבת בין הזמנים', הלכתי ברחוב וראיתי מודעה שמחפשים דירה למכירה. בדיוק עלה לי רעיון, הרמתי כמה טלפונים וכעבור מספר ימים קיבלתי דמי תיווך לדירה"…

"יש לכל אברך עשרות עובדות שכאלה. שום אדם, שלוקח דף ועט ומנסה להבין את העובדות במספרים, לא יכול להסביר את התופעה הזאת. אין ספק שמצטמצמים, לא קונים כל דבר שהעין רואה והלב חומד. לא מבזבזים כספים על חופשות ורכבים, ביגוד יקר או מותרות מיותרות. משתדלים לקנות מה שאפשר במכירות מוזלות ומחפשים 'מבצעים'. אך עם כל חיי ההסתפקות במועט, עדיין כל חודש הוא נס, נס מופלא, שממשיך גם בחודש שלאחריו ובחודש שלאחר מכן. הפעם הקב"ה שולח שליח טוב כזה עם הזדמנות כזאת וכזאת, ופעם הקב"ה שולח שליח טוב אחר"…

"נו, אז מה הסוד?" – שאל הנהג – "אני ואחי רכשנו ביחד מכונת כביסה, לפני 12 שנה. אותה מכונה בדיוק. אני החלפתי מאז כבר שתי מכונות כביסה ואילו אחי האברך, המכונה הראשונה עובדת מצויין. אז מה, אתם חיים בניסים?"

"כן, בהחלט"… השבנו כמעט במקהלה…

"ומה ההסבר לניסים האלה?"

"לכל האברכים יש רמב"ם, שהוא מקור כל הניסים", השבתי לו. "הנה, תשאל את האברכים כאן לאיזה רמב"ם אני מתכוון ומיד כולם יענו לך"…

"ברור", השיבו כל האברכים שנסעו גם הם ברכב, "הרמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובל"…

וכך כותב הרמב"ם, בשתי ההלכות האחרונות שבהלכות שמיטה ויובל: "ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו? מפני שהובדל לעבוד את ד' לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים… לפיכך הובדלו מדרכי העולם. לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכח גופן, אלא הם חיל השם, שנאמר 'ברך ד' חילו', והוא ברוך הוא זוכה להם"…

"ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ד' לשרתו ולעובדו, לדעה את ד', והלך ישר כמו שעשהו הא-לוקים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה ד' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעה"ז דבר המספיק כמו שזכה לכהנים ללויים. הרי דוד עליו השלום אומר 'ד' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי'.

***

כששבתי הביתה עיינתי מעט במפרשי הרמב"ם. הרדב"ז והמעשה רוקח מבהירים שהרמב"ם אינו מתכוון שאנשים מרוממים אלו יתפרנסו מהצדקה או על חשבון הבריות. שהרי הרמב"ם עצמו (בהלכות תלמוד תורה פ"ג ה"י) התרעם על כך ביותר. אלא שכוונת הרמב"ם היא שמספיק לו, ללומד התורה, שיעשה השתדלות מועטת להשגת פרנסתו, והקב"ה ישלח ברכה במעשה ידיו ויוכל להתפרנס בכל מה שצריך לו.

מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א בספרו דרך אמונה, מוסיף על כך את הדברים הבאים: "ואמרו חז"ל (בספרי פרשת וזאת הברכה) אצל כהנים 'נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם' – זה זרעו של אהרן. מכאן אמרו רוב הכהנים עשירים הם, שנאמר 'ברך ד' חילו'. וגבי תלמידי חכמים אמרו (שבת קנב, ב) נקטינן צורבא מדרבנן לא מעני. ואף על גב שאנו רואים שיש תלמידי חכמים וכהנים שהם עניים ואביונים, זהו כשהקב"ה יודע שזה טובתם"…

ויתר ניסי "אוכלי המן" וההשגחה הפרטית המופלאה האופפת אותם בקביעות, הלא כתובים הם בדברי הימים של כל אברכי הכוללים ובני משפחותיהם.

(יתד נאמן)