הוא זעק לתוך הטלפון: "ואני אומר שלא כהרגלי, ודאי שמי שיתמוך בשעה זו בכוללים ינצל הוא ומשפחתו מהמגפה ולא יינזק בממונו – ואדרבה יזכה לכפליים וכפל כפליים" – –
כך, במשך דקות ארוכות הוא דיבר ודיבר – כאשר מהצד השני של הקו אף אחד בעצם לא מקשיב.
קוראים לו הרה"ג רבי מנדל גרוסמן שליט"א, והרקע לסיטואציה נעוץ באחד מתלמידיו שמתגורר בחו"ל. התלמיד למד אצלו בארץ-הקודש, אך גם לאחר שנישא וחזר לארה"ב הם ממשיכים לשמור על קשרי רב ותלמיד.
ומנהג יפה קבעו להם: פעם בשבוע הם משוחחים במשך עשר דקות בדברי תורה וחיזוק, דקות קצרות בכמות אך גבוהות באיכות. זמן בו מתנתק התלמיד מעסקיו, וחוזר להיות ישיבה-בחור צעיר… שיחת הטלפון קבועה לימי ראשון, יום השבתון הרשמי בארה"ב, המסוגל אצל יהודי חו"ל להתחזקות רוחנית.
*
יום ראשון, ד' ניסן תש"פ.
התלמיד לא יצר קשר והרב גרוסמן הקדים אותו. התקשר אך הגיע לתא-קולי. גם הניסיון הנוסף לא צלח, והוא החליט להשאיר לו הודעה. הודעת-חיזוק. בשונה מתמיד, חשב שהפעם לא ישאיר לו רק "חידוש" או "ווארט" אלא אף יצטט באוזניו דברים שאמר הגאון רבי דב לנדו שליט"א, בשבח החזקת התורה בתקופת הקורונה:
הוא ציטט בלשון הקודש, ותרגם לאנגלית, ציטט ותרגם:
"אני מבין את הקושי שיש לנדיבי עם מחזיקי תורה. גם יש קושי טבעי לתת, כי מי יודע מה יהיה… אבל במיוחד עכשיו שהמצב קשה בהחזקת התורה של האברכים, כיון שראשי הכוללים אינם יכולים להגיע לחו"ל, וגם נמצאים לפני פסח שיש הוצאות רבות – בפרט למשפחות אברכים – ואדרבה יש כאן גם ענין של קמחא דפסחא. וביותר שישנם אברכים שעקב המצב שהתרחש נשותיהם לא יקבלו את משכורתם, ודאי שכעת החובה היא גדולה לאין ערוך.
"ואני אומר שלא כהרגלי, ודאי שמי שיתמוך בשעה זו בכוללים ינצל הוא ומשפחתו מהמגיפה ולא ינזק בממונו ואדרבה יזכה לכפליים וכפל כפליים, ויהיה לו הצלחה גדולה בכל מה שעוסק, אני לא אומר כמה לתת אבל הקב"ה נותן מתנות ובשעה זו מי שנותן כביכול להקב"ה ומחזיק תורה ודאי שהקב"ה יתן לו מתנות וככל שנותן לקב"ה יותר, הקב"ה יתן לו מתנות עוד ועוד".
*
ביום ראשון, י"א ניסן תש"פ, לא הספיקו הרב והתלמיד לשוחח. שניהם היו טרודים בהכנות לחג, עם כל הסגר שהיה בארץ והתפשטות הקורונה בארה"ב.
ביום ראשון שאחר כך, ג' דחול המועד פסח, הבחין הרב גרוסמן בלא פחות מחמש שיחות שלא-נענו שהגיעו מתלמידו. ברגע הראשון נבהל והיה בטוח שקרה משהו. מי יודע, אולי קשור לקורונה שהשתוללה בארה"ב.
התקשר לתלמיד, שהרגיע אותו שהכל בסדר – ושאל: "הרב זוכר את הדברים שציטט לי בטלפון בשיחה האחרונה?" והמשיך לגשש: "יש לרב איזה כולל וכדומה שאליו התכוון שאתרום?"
"ממש לא" – השיב הרב גרוסמן – "אני לא קשור לתחום"…
והתלמיד סיפר:
"ברגע שפרצה הקורונה כל הצדקות נעצרו. הרב יודע, אי-וודאות. חשש מפני העתיד… כאשר שמעתי את ההודעה שהשארתם החלטתי שלמרות הכל השנה אני תורם לקראת פסח כפול ממה שאני רגיל. תרמתי והדבר פרח מזיכרוני.
"היום בבוקר אני יוצא לרחוב לקנות כמה מוצרים, ולפתע שומע קול מוכר קורא לי 'יצחק! יצחק!' [שם בדוי]. אני מסתובב ורואה את השווער שלי… קורא לי מעבר לכביש. רציתי להתקרב אליו לאחל לו 'גוט מועד' אך הוא סימן לי לא להתקרב מחמת הוירוס המשתולל.
"והוא זועק לי: 'א-גוט מועד! מה נשמע? נו, קיבלת את המתנה לחג?' –
"מתנה???" לא הבנתי למה הוא מתכוון. כבר התחלתי לחשוש שהוא השאיר משהו מאחורי הדלת, ואיזה כושי לקח… הייתי נבוך. לא רציתי לצער אותו ואז הוא הבהיר: 'בבנק, בבנק'…
"נרגעתי. אם זה הופקד בחשבון, אף כושי לא שם על כך את ידו. הודיתי לו מעומק הלב, למרות שלא היה לי מושג במה המדובר. כך או אחרת, זה היה מפתיע. מאז נישואי – לפני מעל עשר שנים – הוא מעולם לא הפקיד לי סכום בבנק (התלמיד לא התלונן אלא רק ציין עובדה. הוריו ברוך-השם אמידים).
"חזרתי הביתה. בדקתי בבנק וגיליתי שהוא אכן הפקיד לי לחג סכום כסף אגדי.
*
והדבר הכי חשוב: הסכום שהשווער הפקיד לי היה … פי ארבע בדיוק מהסכום הגבוה שתרמתי השנה לצדקה.
"איך היה הלשון שציטט הרב בטלפון? – 'ודאי שמי שיתמוך בשעה זו בכוללים… יזכה לכפליים, וכפל כפליים'- – –