"אני מודיע לך דבר אחד" – אמר השכן נחרצות. "אם אתה תבנה, אני אשכב מתחת הגלגלים של הטרקטור. אתה פה לא תבנה!!!" – אמר ויצא מהבית. האברך היה נסער מאוד. הצדק בבירור עמו. האם להזמין את השכן המחוצף לדין תורה?

מספר אברך בעל המעשה, שהתגורר בדירה בת חדר וחצי. המשפחה גדלה, ולכן היה צריך לרכוש דירה גדולה יותר. לבסוף, בשל התקציב, שעמד לרשותו, התפשר על דירה בת שני חדרים וחצי שיש בה אופציה להרחבה, וכל הרישיונות והאישורים היו כבר מוכנים. כמובן, מחיר הדירה היה יקר יותר בגלל האישורים להרחבה. אבל היה שווה לשלם יותר, כדי שיוכל לבנות כשיתאפשר לו בעתיד.

בינתיים, השכן מהבניין ממול בנה, ופתח חלונות מול המקום שהאברך היה אמור לבנות בו. חלף זמן מה עד שהאברך השיג את הכספים לבניה. הוא בירר על קבלן טוב ואמין, הוכנה תוכנית, והעבודה עמדה להתחיל בשעה טובה.

והנה נקישות על דלתו. בפתח עמד השכן וטען כלפיו: "אם אתה תבנה, אתה תהרוס לי את הבית!", הוא טען בלהט. "אתה תאפיל לי את הבית, ובנוסף תוכל להסתכל לי בתוך הבית. בקיצור, אני לא מוכן שתבנה!".

אומר לו האברך: "יש לי רישיונות מהעירייה והיתר בניה להרחיב את הדירה. למעשה, קניתי את הדירה רק בגלל האפשרות להרחיב, אתה הוא זה שלא היית בסדר ופתחת חלונות שלא כדין".

"אני מודיע לך דבר אחד: אם אתה תבנה, אני אעמוד מול הטרקטור ואשכב מתחת הגלגלים ולא אתן לך לבנות. אתה פה לא תבנה!!!" – אמר השכן ויוצא מבית האברך.

האברך היה נסער מאוד וסיפר לאשתו את מה שאירע. "קח אותו לדין תורה", מייעצת האשה. אולם בעלה עונה לה: "אני לא מחפש לריב".

"מי מדבר על לריב? דיברתי על דין תורה, שם יפסקו עם מי הצדק".

"ראיתי עם מי יש לנו עסק, גם כשנלך לדין תורה, יהיו מריבות גדולות. אני לא רוצה לריב", הוא מסביר.

"אני לא מבינה אותך. צפוף וקשה לנו עכשיו, עברנו לדירה הזאת כדי להרחיב, ומה יהיה? הכול יישאר תקוע?".

הוא מתלבט: יש רישיונות מוכנים, המשפחה גדלה בינתיים. מה יהיה? איך נסתדר? מה לעשות, לבנות או לא לבנות?… האשה לוחצת ורוצה שכבר יתחיל את תהליך הבניה.

"אנחנו צודקים במיליון אחוז, אבל אולי נלך לפנים משורת הדין?".

ואשתו עונה לעומתו: "אל תהיה צדיק הרבה! אל תשכח שאתה צדיק על חשבוני ועל חשבון הילדים, צריך ללמד את השכן הזה לקח פעם אחת ולתמיד. ואדרבה – כבר דוד המלך ע"ה אמר: 'עם נבר תתברר ועם עקש תתפתלל!'"

לבסוף שכנע אותה להמתין עוד זמן מה, עד שיראו מה ילד יום.

חצי שנה חלפה והאברך המשיך ללמוד כרגיל בכולל. יום אחד הגיע יהודי מבוגר וביקש ללמוד תורה. הוא קבע חברותא עם האברך. לאחר מספר ימים, כאשר הרגישו עצמם כידידים, שאל החברותא את האברך: "כמה ילדים יש לך?".

"שישה ילדים, בלי עין הרע"

"וכמה חדרים יש לכם?" הקשה היהודי.

"שניים וחצי".

"איך אתם מסתדרים עם שישה ילדים בשני חדרים וחצי?".

"באמת קשה לנו. קניתי את הדירה במטרה להרחיב אותה ולבנות עוד חדרים, ויש לנו את כל האישורים, אבל השכן מהבניין ממול מתנגד".

"מה זה מפריע לו?"

"הוא פתח חלונות מול הדירה שלי, וטוען שהבניה תחסום לו את האור ותפגע בפרטיות שלו".

אמר החברותא: "אתה רואה שאני אדם מבוגר. את שנותי העברתי במסחר, והשנים שלי מעכשיו הן קודש לתורה ומצוות. הייתי סוחר, הרווחתי הרבה כסף, ואת הכסף שלי אני לא אקח לקבר, נכון?!".

האברך מביט בו בשתיקה ולא מבין את פשר ההשתפכות הפתאומית. החברותא מבחין בתמיהה שלו ומחייך: "אני מבקש ממך, שתלך ותקנה עכשיו דירה חדשה בת חמישה חדרים, יפה ומסודרת. תמכור את הדירה שלך ואת הפער בין שתי הדירות אני משלים".

"מה פתאום? מדובר בסכום ענק!!!"

"שמעת מה שאמרתי לך? עבדתי כל החיים שלי, ואני צריך להגיע עם משהו לעולם הבא. כל רגע שאתם תגורו בדירה החדשה, יהיה מצווה שלי"…

בסופו של דבר, האברך שמע לעצת החברותא. קנה דירה גדולה, מרווחת ויפה באזור מצוין, והכל בא על מקומו בשלום.

אין ספק, שהניסיון היה קשה ביותר. הוא ראה כיצד השכן מנצל את ליבו הטוב, ושתק. כיצד השכן הרשה לעצמו לעשות דין לעצמו ולבנות על חשבונו – ולמרות זאת לא רב אתו. כאשר יש שנאת חינם – יש חורבן, צער וסבל. כאשר חיים באמונה עם הקב"ה ומוותרים – זוכים להצלחה.

(פניני עין חמד)