שח הגר"י זילברשטיין שליט"א: את הסיפור הבא שמענו ממקור ראשון, מבעל המעשה, לאחר שזכה להשיא את בנו יקירו. אבי החתן הוא בנו של אחד מגדולי התורה היותר מפורסמים, ובעניינים שבהם הוא מתעסק, הוא מסייע לכל יהודי באשר הוא. ההכנות לחתונת הבן עמדו להסתיים, והנה-הנה מגיע יום החופה, והנה אף מגיעה השעה שבה צריכים לצאת לאולם השמחות בו תיערך החופה.
דקות ספורות לפני היציאה, שהן כידוע הדקות המרגשות ביותר בכל בית יהודי, שבהן מברכים האב והאם את בנם ברגש רב, נשמעות דפיקות בדלת. אחד הילדים הקטנים נשלח לפתוח, והוא חוזר לאביו ומספר ש"אדם מאוד מכובד" רוצה לדבר איתך, תוך שהוא מסביר: "הוא נראה אדם עשיר"…
אבי החתן לא ידע האם לגשת לדלת, אם לאו. מה שהיה ברור לו, שהאדם העומד במפתן הדלת אינו יודע שבבית זה מתכוננים או-טו-טו לצאת לחתונת הבן. יתכן שמדובר באדם שבא לאסוף עבור מוסד פלוני, ורק התלבש כגביר כדי שיתייחסו אליו באופן נאות.
בעל הבית מעולם לא השיב פניו של איש ריקם, וכל מי שדופק על דלת ביתו, נענה בחפץ לב; אבל בכל אופן, כך העלה בדעתו, הרי עכשיו זה לא הזמן לשבת עם איש כזה ולשמוע את סיפורו. וגם אם אגש לדלת ואתנצל, ואומר לו שאנחנו ביציאה לחתונה, הוא עלול להיפגע.
אבל בכל אופן הוא מחליט לגשת לדלת, בחושבו שאולי מדובר במצווה גדולה מאוד, שדווקא עכשיו זה הזמן המתאים ביותר לעשותה, כדי שהמלאכים הנבראים מן המצווה ימליצו טוב בעד בנו החתן.
ובדלת, אכן, נראה אדם מכובד, ענוב ומחוייט כדבעי. האורח מקדים ואומר לאבי החתן שהוא יודע שהם בדרך לחתונה, "ודווקא משום זה הגעתי", הוא מטעים בסוד, ומבקש לדבר עם בעל הבית "כמה שניות" בחדר הצדדי.
האבא כבר היה בטוח שהאיש רוצה לנצל את הדקות המרגשות הללו, ובא לבקש ממנו תרומה, ביודעו שהוא לא יסרב בשעה כזו לתת צדקה… אבל לא היתה לו כבר כל ברירה, והוא נאלץ להסתגר עם האיש באחד מחדרי הבית.
ההפתעה הגדולה המתינה לו כבר בתחילת השיחה עם האיש, השואל אותו בצורה הכי-ישירה: "תגיד לי, כמה חובות יש לך מהחתונה הזו"?…
בעל השמחה לא היה בטוח ששמע טוב, והאיש חזר על שאלתו, ותוך שהוא מקדים ואומר ש"ידוע לי שנכנסת לחובות מרובים, ואני רוצה לסייע לך", ביקש לדעת באיזה סכום מדובר.
בעל השמחה היה המום למשמע אוזניו, ובתחילה אף חשב שהאיש חומד עימו לצון, אבל מהר מאוד התברר לו שאין פני הדברים כך, ומי שעומד לפניו הוא אכן יהודי עשיר, שבשלב מאוחר יותר גם הציג את עצמו בשמו המלא, והוא מתכונן למלא את חסרונו.
הוא נוקב בסכום שעמד על כמה עשרות אלפי דולרים, והגביר – לא פחות ולא יותר – מוציא צ'ק מכיסו, ורושם את כל הסכום, עד האגורה האחרונה.
מה מתברר? הגביר ההוא הגיע כמה ימים לפני כן מחו"ל, וכששמע על המצב הכלכלי הקשה השורר בארץ הקודש, ובמיוחד אצל אברכים בני תורה, החליט לחפש משפחה תורנית המשיאה בימים אלה את אחד מילדיה, ולממן עבורה את כל הוצאות החתונה. האיש ביקר בביתו של מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל וניסה לברר שם, דרך בני הבית, על כתובתה של משפחה כזו. אחד המקורבים, שהיה מודע לעוני השורר בבית האברך ההוא, מסר את כתובתו, וכך הגיע הגביר לשם בדקות שלפני החתונה.
עכשיו נותר לברר מה היתה זכותו של אותו ת"ח, שזכה לכיסוי כל ההוצאות בדרך כה קלה. כששאלנו על כך את הת"ח בעצמו, סיפר, כי ימים ספורים לפני החתונה, עמד בניסיון קשה בענייני צדקה. הוא נחשב כאחד הנואמים הראשיים במגביות הצדקה המרובות הנערכות בשנים האחרונות בעיר התורה. בכל מגבית הוא עובר מבית כנסת אחד למשנהו ומלהיב את המתפללים להמשיך ולתרום.
גם במוצאי השבת שלפני החתונה, נערכה מגבית שכזו, והעסקנים שידעו שהוא עומד לפני חתונת בנו, החליטו הפעם לוותר עליו, ולהסתדר עם מצבת הנואמים האחרים העוברים בבתי הכנסיות. אבל, ברגע האחרון, כאשר נודע שכמה מהנואמים אינם נמצאים בעיר, הזעיקו אותו וביקשוהו שיישא מדברותיו כדי לאסוף את הכספים הנצרכים באותן מגביות.
"במוצש"ק ההוא עמדתי בניסיון קשה", הוא מספר. "הם קראו לי ממש ברגע האחרון, והרי כל אחד מבין שגם במקרה רגיל זה לא כל כך פשוט לבוא ולדרוש לפני הקהל, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בימים שלפני החתונה, כשהראש לא בדיוק נמצא במקום, וכל זאת בלא התראה מראש"… הניסיון היה קשה עוד יותר, "כי בקלות רבה הייתי יכול לפטור את עצמי מהמשימה הזו, ואף אחד לא היה בא אליי בטענות".
אבל, למרות הכל, החליט מיודענו זה להקדיש מזמנו גם באותו מוצש"ק. "חשבתי לעצמי, גם אני מתכונן בעז"ה להשיא את בני בעוד מספר ימים, וברוך השם לבני החתן יש אבא, עד מאה ועשרים, אבל ליתומים שעבורם עורכים את המגבית, אין אבא, ואם כן ברור שאני צריך להתחזק ולהשמיע מדברותיי, כדי לחזק את המגבית". וכך עשה. והשי"ת שילם לו באופן מיידי, על ידי הגביר שהגיע לביתו בדקות שלפני החתונה.
אבל בכך עוד לא נגמר הסיפור. הרי היה מי שתיווך ורקם את ה'שידוך' הזה (הלא הוא המקורב בבית מרן הגרי"ש), והביא את הגביר אל ביתו של הת"ח; ומה עם השכר המגיע לו? ובכן, גם הוא לא יצא ריקם. כמה חודשים לפני כן, 'תפרו' לו אינשי דלא מעלי תיק בבית המשפט, שלא באשמתו כלל וכלל. מיד לאחר שה'שידוך' ההוא יצא אל הפועל, הודיעו לו מבית המשפט שהתיק נסגר, והיה זה בדרך שאינה טבעית, ממש בניסי ניסים.
וכדאי הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך.
('ברכי נפשי', הובא באוצרות הפרשה חיי שרה תשע"ח)