"היה לי חבר, הגאון רבי משה יהושע לנדא זצ"ל. אינני יכול לתאר אותו כחברי, כי לא הגעתי אפי' לקרסולי קרסוליו, אבל היינו יחד אצל מרן החזו"א. אישיותו הייתה מדהימה. זכורני בשתי שנותיו האחרונות חלה נוראות וייסוריו גברו למאוד, עשרות פעמים זחל עם ספריו בידיו ללמוד עם להבלחט"א הגאון ר' מנדל אטיק שליט"א בחברותא. יום אחד הוא הלך לביתו של ר' מנדל ויום אחד בא ר' מנדל לביתו, כך נהגו לפי הסדר. באחד הימים הגיע ר' מנדל אלי לביתי, ותפס לפתע שהרי ר' משה יהושע צריך להגיע אליו עתה לביתו. רץ ר' מנדל לביתו, ואני רץ אחריו, ואילו לא הגענו אליו באותו שבריר שנייה כבר פרחה לו נשמתו…
"עד יומו האחרון התפלל כוותיקין. יש לי בביתי נוסח ודף שער לספר חידו"ת שלו שרשם בכתב ידו ביומו האחרון. אפשר לערוך ספר מיוחד על הנהגותיו עד הרגע האחרון שלו. ס' געווען משונדיג. בימיו האחרונים כשנתנו לו לשתות והוטב לו במקצת, פנה אלי ובקשני לשיר א ניגון. אני חשבתי לקרוא למניין יהודים שיעמדו הכן ל'שמע ישראל', והוא מבקש לנגן ניגון… ועוד טרם פצחתי פי בשיר החל הוא לשיר 'חסדי ה' כי לא תמנו', תוך כדי שהוא רוקד! כאלו וכאלו אפשר לספר עליו.
"בעיקר מה שברצוני לספר להרבי הוא, שבליל פטירתו כבר לא היה יכול לדבר ל"ע, והוא נעשה מאוד סהרורי ושבור. ראו עליו שהוא רוצה משהו ואינו יכול לבטאו. רצו לתת לו לשתות והראה שאינו רוצה מה שרצו להציע לו. עד שעלה בדעת אחד לשואלו אולי הוא רוצה לחדש את הלבנה, והראה בנענוע ראשו שאכן זוהי כוונתו. ממש לא יאומן כי יסופר איך שהוציאו אותו על גבי מיטתו והחל לחדש את הלבנה, אמר מהחל ועד סוף הברכה 'מחדש חודשים', וכשהכניסוהו לביתו פרחה נשמתו ונסתלק, כאילו רצה לקבל פני אביהם שבשמים"…
(מתוך שיחת הגר"ח ברים זצ"ל עם להבחל"ח כ"ק מרן אדמו"ר מסקווירא שליט"א – גיליון חצר הקודש פר' צו תשס"ב; הובא ב'המבשר תורני' ויקרא תשע"א במאמרו של י' הלר)