יעקב א. לוסטיגמן
"אני רוצה לפתוח בסיפור", אומר הרה"ג ר' מאיר שפרכר, מיד כשאנחנו מתחילים לשוחח. "אתה רוצה לדבר איתי על מסכת עירובין נכון?! אז הנה יש לי בשבילך סיפור. אחר כך תשאל אותי מה שאתה רוצה".
הקשבתי ברוב קשב, והנה הסיפור לפניכם, במלואו:
"זה היה לפני למעלה מעשור וחצי. הייתי אז בחור ישיבה, ולמדתי בישיבת 'נועם התורה', בראשותו של הדיין הנודע הגאון רבי מנחם מנדל שפרן שליט"א. כמו בכל ישיבה, גם אנחנו יצאנו ל'שבת התאחדות' מדי פעם, ובאחת הפעמים הגענו למקום שנקרא 'חוף הוואי', על שפת הכינרת.
"זה מתחם נופש, עם צימרים, חדר אוכל, וכמובן הרבה מאוד חוף.
"מה שלא היה שם, זה עירוב. עירוב חצרות, שמאפשר לטלטל חפצים מהצימרים לחדר האוכל וממנו למטבח וכין להיפך.
"אני זוכר שזכיתי אז לראות מחזה שהיה נראה לי לא מציאותי בעליל. ראש הישיבה, הגר"מ שפרן שליט"א, הסתובב שם עם כמה מהתלמידים שלקחו איתם סליל גדול של חוט, כמה כלים, עמודים מאולתרים ועוד, ולאחר סיור קצר הוא פשוט הקים במקום עירוב, מהרגע להרגע.
"כאן לא צריך לעשות כלום", אמר הגר"מ לתלמידים, "יש כאן סלע גבוה יותר מעשרה טפחים והוא משמש מחיצה טבעית. שם צריך להעמיד לחי, פה צריך להוסיף עוד עמוד, כך בשטח, בלי לעיין בספרים ובלי להתייעץ עם רבנים אחרים, הוא עמד והקים עירוב כשר למהדרין מן המהדרין.
"וזה בכלל לא התחום שבו הוא מפורסם וידוע", חשבתי לעצמי. "הוא בכלל רב של 'חושן משפט', הוא מפורסם בכל העולם כדיין בכיר וכבר סמכא שאין שני לו כמעט בכל הקשור לדיני ממונות, חושן משפט, אבל עירובין? מה הקשר?
"ובכן, מסתבר שלא צריך שיהיה קשר. זה חלק מהתורה, וכל יהודי תלמיד חכם, צריך לדעת את כל חלקי השולחן ערוך.
"עמדתי שם מהצד, והסיפור הזה חרש חריש עמוק בליבי", מספר הרב שפרכר. "אני זוכר שבאותו יום שישי, שעות אחדות לפני כניסת השבת, גמלה בליבי ההחלטה שגם אני רוצה לדעת את הלכות עירובין. אם לא באופן כל כך חד וחזק כמו הרב שפרן, לפחות ברמה הבסיסית ביותר. אני חייב לדעת לפחות את מושגי היסוד בחלק הזה של התורה. לא ייתכן שיש חלק שלם בתורה שלנו, תורת ישראל, שאנחנו פשוט לא מכירים אותו. משאירים אותו רק לרבנים המפורסמים והמומחים בנושא, וזהו.
"כשהתחלנו עכשיו ללמוד עירובין, במסגרת 'הדף היומי', שב הסיפור הזה והכה בי בעוצמה רבה. אני זוכר אותו בצורה כל כך מוחשית כאילו זה היה אתמול".
- אבל 'עירובין' נתפס כנושא שלא כל אחד מסוגל לדעת ולהבין, למה באמת?
"יש שלוש מסכתות שידועות כמסכתות קשות כביכול, שלא כל אחד יכול להבין אותן, אלא אם יתאמץ ויתייגע באופן יוצא דופן. מסכתות עי"ן: 'עירובין', 'יבמות' ו'נדה'.
"האמת שזה נכון, המסכתות האלו באמת יש בהן קושי מיוחד, אבל יש סיבה לקושי הזה, ואם מבינים את הקושי הספציפי של כל אחת מהן, ולומדים איך לפתור אותו, הן לא יותר קשות או מורכבות מכל מסכת אחרת בש"ס. במקרה של עירובין הקושי נובע מזה שמדובר על דוגמאות שאמורות להיות מוחשיות. בניינים, רחובות, מבואות, שערים, עמודים, לחיים וכו'. הבעיה שאת רוב המושגים הללו אנחנו לא מכירים כיום, הם פשוט לא קיימים. אין בימינו רחוב אחד שעונה להגדרה ההלכתית של 'מבוי'.
"זה עולם מושגים שאמור להיות הכי פשוט, ובזמן שהאמוראים למדו את ההלכות האלו זה באמת היה פשוט, כי הם דיברו על צורת הבנייה והרחובות שהיו קיימים אז, אבל בימינו המציאות השתנתה, ולכן קשה לנו להבין על מה הגמרא מדברת.
"זה אכן קושי רציני מאוד. במשך הרבה מאוד שנים לא היה פתרון אמיתי לקושי הזה. תנאי הדפוס לא אפשרו להדפיס ציורים מפורטים, היו תרשימים מאוד בסיסיים וממש מועטים שרש"י שרטט, ושמפרשים אחרים שרטטו, אבל זה לא נתן תשובה הולמת.
"ב"ה אכשר דרא, ובשנים האחרונות יוצאות מהדורות מפוארות, כל אחת מתעלה על קודמותיה, עם תמונות וציורים מדהימים, בפירוט נפלא, ועם דיוק נמרץ של כל פרט ופרט, קשה מאוד למצוא טעויות בתמונות הללו, הן פשוט מלאכת מחשבת ויצירת אמונות של ממש. לא פחות מכך".
- הציורים האלו באמת עוזרים תוך כדי הלימוד?
"בוודאי!! בלי שום ספק. במחזור הקודם העברתי שיעור במסכת עירובין לקבוצה שהיתה מורכבת בעיקר מבעלי בתים. אחד מהם היה יהודי שחזר בתשובה זמן לא רב קודם לכן. הוא לא למד מימיו גמרא, והתחיל ללמוד רק בתחילת המחזור הקודם של 'הדף היומי'. הוא למד את מסכת ברכות, לאחר מכן את מסכת שבת, והמשיך במסכת עירובין.
"תחשבו על זה, יהודי שהתחיל ללמוד גמרא רק לפני חצי שנה. איזה סיכוי יש לו להבין את מסכת עירובין, שבה אפילו תלמידי חכמים ותיקים, ובוודאי רוב רובם של בוגרי הישיבות, אינם מוצאים בה ידיים ורגליים…
"אבל מה, למדנו עם ציורים. ואני כל השיעור הייתי צמוד לציורים. למדנו על 'מבוי עקום', במקום להתחיל להסביר, אמרתי להם שיסתכלו בציור ל"ג. כולם מסתכלים רגע אחד בתמונה, מבינים בדיוק על מה מדובר, וממשיכים. קלי קלות. ממש ככה! אז בעצם עקרנו את הקושי המיוחד של מסכת עירובין משורשו, ונשארנו עם מסכת קלה להבנה, נגישה, מובנת היטב, מתוקה מדבש!!! אח, איזו מסכת נפלאה זו מסכת עירובין".
- אז בעצם כל אחד יכול…
"בוודאי. כל אחד יכול!! זה היה נכון גם קודם, לפני שהיו הציורים המופלאים הללו, ועכשיו ביתר שאת. כל אחד יכול, ללא יוצא מן הכלל, ואפילו אין צורך להתאמץ בשביל זה יתר על המידה".
- השאלה אם לא איחרנו את הרכבת. זה כבר שבוע שני ללימוד המסכת, מי שיצטרף עכשיו, יפגר בעצם אחרי לומדי הדף היומי במשך שבועות ואולי אפילו חודשים ארוכים… אולי עדיף לחכות למסכת הבאה…
"יהודי צריך לדעת שתמיד מאוחר, ואף פעם לא מאוחר מדי.
"כן, מאוחר, נכון, בוודאי שכבר הפסדת הרבה אם עוד לא הצטרפת. הפסדת את כל מסכת ברכות ושבת, וכן את הדפים הראשונים של מסכת עירובין.
"אבל זה לא מאוחר מדי. גם עכשיו אפשר להצטרף. אפשר להתחיל מדף ז' או ח', יחד עם כולם ולהתקדם הלאה, ובהמשך להשלים את הדפים החסרים. אפשר גם להתחיל מתחילת המסכת ולנסות להדביק את הקצב בתוך שבוע או שבועיים. כל אחד צריך לעשות את הבחירה שלו, מה מתאים לו, איך הוא חושב שיש סיכוי שהוא יצליח יותר.
"יש לי גיס שעשה 'סיום הש"ס' בערך חצי שנה אחרי מאות אלפים מסיימי 'הדף היומי'. למה? כי הוא התחיל בפעם הקודמת באיחור של כמה חודשים, ובמשך שבע וחצי שנים הוא ניסה להדביק את הפער. הוא היה מאוד מאוד עקבי, אבל אף פעם לא הצליח להגיע ממש לדף שכולם לומדים. אז זה לקח לו כמה חודשים נוספים, והוא זכה לסיים את הש"ס. לא כל אחד מסוגל להחזיק מעמד ככה לבד לאורך שנים, בפיגור ניכר, אבל כל אחד צריך לעשות את החשבון שלו איך להדביק פערים ואיך להספיק בסייעתא דשמיא".
- נחזור לנושא העירובין. ההרגשה היא שכיום הנושא הזה קצת פחות נוגע לנו בחיי היום יום, ויש כאלו שקצת פחות נמשכים ללימוד המסכת הזאת בגלל זה.
"מה כן נוגע לנו בחיי היום יום? יש לך שור שנגח פעם את השור של השכן ממול? אתה מכיר מישהו שיש לו? חפרת פעם בור ליד החצר של השכן? מי מאתנו שחט לבד תרנגולת והיה צריך למלוח אותה או לקבוע אם הבהמה כשרה וכדו'?
"רוב המסכתות של הש"ס לא מעשיות כביכול בימינו. אנחנו אוכלים מאכלים עם הכשר, קונים ארבעה מינים עם הכשר, שומעים תקיעת שופר מבעל תוקע מומחה, מתפללים בבית כנסת שיש בו רב שממילא פוסק את כל ההלכות, למרבה הצער כל סדר 'קדשים' ורוב סדר 'טהרות' גם לא נוגעים לנו בכלל בזמן הזה. עם מה נשארנו?
"אבל האמת היא שההיפך הגמור הוא הנכון. עירובין לא נוגע למעשה? זאת מסכת מעשית מאוד לכל אחד שיוצא מהבית בשבת קודש. זה שההלכה נפסקת על ידי הרב, לא אומר שההלכות אינן מעשיות.
"מעבר לכך, לימוד תורת ה' הוא מצווה מעשית בפני עצמה, גם אם המצווה שאנחנו לומדים לא נוגעת לנו למעשה. זה חלק מתורת ה', ואנחנו צריכים ללמוד, ושמחים ללמוד!
"ובכלל, הלכות עירובין אולי לא מעשיות עבורנו בדרך כלל, אבל יש מקרים שבהם הן נעשות מעשיות מאוד. אם לא נדע את ההלכות, למרבה הצער אנחנו עלולים להיכשל בלי לדעת בכלל שעשינו משהו לא בסדר.
"התחלתי את השיחה שלנו בסיפור על הגר"מ שפרן. הנה ההמשך של הסיפור: אחרי שכבר עשו עירוב כשר ומהודר, הבחורים רצו ללכת למקווה והתחילו לחפש באזור. כמובן שחלק מהבחורים אמרו 'מה הבעיה? נטבול בכינרת', וכך עשו.
"ואז עלתה שאלה, האם בשבת בבוקר לפני התפילה מותר לטבול בכינרת? כמובן ניגשו לגר"מ שפרן שמיד אמר שמותר לטבול, אבל הבעיה היא שביציאה מהכינרת, עד ההגעה לשטח המוקף עירוב, יש בעיה של טלטול המים שנספגים בשיער, אסור לטלטל אותם למרחק של יותר מארבע אמות משפת הכינרת. וכך בשבת בבוקר כולם הלכו לטבול, התלבשו ממש צמוד לכינרת, וחיכו בתוך הטווח של ארבע אמות משפת הכינרת, עד שהשיער התייבש, לפני שיכלו לחזור אל תוך השטח בו שבתנו.
"לפני כן, הייתה שאלה אם המקווה שבנוי ביישוב הסמוך נמצא בתוך תחום שבת. חשבנו לעשות 'עירוב תחומין', והיו לנו הרבה מאוד שאלות שנוגעות לדיני עירובין.
"זה היה מעשי מאוד. וזה מעשי גם בהרבה הזדמנויות אחרות, כשנוסעים לחו"ל, כשמתארחים בכל מיני מושבים ומקומות שבהם אין עירוב, או שיש עירוב ברמת הידור נמוכה יחסית, צריך לדעת לפחות את הבסיס של ההלכות, שנדע מתי לשאול רב, איך צריך לנהוג למעשה".
- אולי תספרו לנו בכמה מילים, על החידוש בשיעור שלכם ב'דרשו', עם התמונות והציורים?
"כמו שאמרתי קודם, הנושא של התמונות והציורים מאוד מאוד חשוב להבנת הסוגיות במסכת עירובין. לכן הוספנו ב'דרשו' ציורים בשיעור המצולם, תוך כדי השיעור מופיע על המסך גם הציור הרלוונטי לעניין, מה שמקל מאוד על הבנת הנלמד.
"אני חייב לציין לשבח את טובת העין שנהגו בנו בהוצאת 'מאורות הדף היומי', שבאמת אפשרו לנו להשתמש בתמונות שלהם, כדי לזכות את הרבים ומתוך רצון להגביר את לימוד התורה ואת ידיעת התורה. הקב"ה ישלם להם שכרם בכפל כפליים.
"התרומה הזאת של התמונות, היא עצומה, כי בלי תמונות, קשה מאוד להסביר. נסה בבקשה להסביר לעיוור איך נראה עץ… זה מאוד מאוד מורכב. יש לו גזע, שזה סוג של עץ כזה, רגע, הוא לא ראה עץ, בקיצור הגזע הזה מחוספס, ויוצאים ממנו ענפים, שזה כמו גזעים אבל יותר צרים ובמקום להיות מחוברים לאדמה, הם מחוברים לגזע, ומהענפים יוצאים ענפים עוד יותר דקים ומהם יוצאים עוד ענפים, דקים עוד יותר, ומהם יוצאים עלים, ירוקים כאלו, כמו של דשא, אבל יותר עגלגלים, ויותר ירוקים.
"הבנת? לא! אם לא ראית עץ, יהיה מאוד מאוד קשה להסביר לך איך הוא נראה. ואם ראית עץ, אין מה להסביר. זה פשוט מאוד.
"גם התמונות במסכת עירובין זה אותו הדבר. אם לא ראית תמונה, קשה להסביר לך ולפעמים כמעט בלתי אפשרי. אם ראית תמונה, אין מה להסביר. ממשיכים הלאה. זה קל, פשוט וברור כל כך שקשה להבין איך יכולת בעבר להסתבך שעות שלמות כדי להבין את הציור הזה איך הוא נראה".
- אולי תתנו לנו גם 'טיפ' קטן ללימוד מסכת עירובין?
"להשתדל לשמוע שיעור גם מאנשים אחרים, ולא רק ללמוד לבד בכוחות עצמך. ללמוד לבד זה נפלא, אבל לשמוע שיעור ממישהו אחר זה נותן ביטחון שאכן אתה בכיוון הנכון.
"גם אני, כמגיד שיעור בעצמי, משתדל מאוד לשמוע את הדף לפחות פעם אחת גם ממגידי שיעור אחרים, וזה לא משנה אם זה בבית הכנסת או שיעור מוקלט וכדו'. הרעיון הוא אותו רעיון, לקבל זווית הסתכלות נוספת על הדף, לקבל ביטחון, לשים לב לדברים ונקודות שלא שמת לב אליהם בעצמך".
- לסיום, איך הציבור מגיב ללימוד עירובין בכלל, ולציורים שנוספו בשיעורים המצולמים ב'דרשו' בפרט?
"התגובות מדהימות. בדרך כלל מקבלים תגובות בסוף מסכת. אנשים מתרגשים לסיים מסכת ויוצרים קשר עם המגיד שיעור להודות לו. זאת תופעה מאוד מוכרת וידועה. אבל בעירובין, מגיעות המון תגובות גם עכשיו, בתחילת המסכת.
"המכנה המשותף בין כל התגובות זו ההפתעה. אנשים פשוט מופתעים שהם מבינים את מסכת עירובין. רבים היו פשוט בטוחים שהם ייפלו מיד עם תחילת המסכת. כשהם רואים שכבר עברו ששה דפים והם עדיין אתנו, ומבינים מצוין, הם מתבלבלים, רגע, איפה הקושי שהבטיחו לנו? אולי הקושי הזה עוד מחכה לנו מעבר לפינה ויופיע רק מדף י' או מדף ט"ו והלאה?
"בדרך צחות אומרים, שה'עוילם' לומד את מסכת ברכות כי זאת המסכת הראשונה, אחר כך 'באה שבת באה מנוחה', רבים נופלים מהלימוד. 'עירובין' זה כבר ממש 'מחוץ לתחום', ומסכת 'פסחים' היא בבחינת 'בל יראה ובל יימצא' חלילה וחס…
"אני חושב שצריך לחדד את ההבנה שמסכת עירובין זה אחד המכשולים המשמעותיים ביותר בדרך לסיום הש"ס. מי שמצליח לעבור את המשוכה הזאת, וכמו שאמרנו כל אחד יכול, מובטח לו שהוא כבר בדרך לסיים את הש"ס כולו. כי אם שרדת את מסכת שבת שהיא מסכת ארוכה מאוד, הכי ארוכה בש"ס במספר המילים, ככה אומרים, ואת מסכת עירובין שהיא אחת משלושת המסכתות הקשות ביותר בש"ס, אז למה שלא תסיים את כל שאר המסכתות בסייעתא דשמיא".
- עוד 'לסיום' אחד קטן: עד כמה 'משבר הקורונה' השפיע על ההשתתפות בשיעורי 'הדף היומי'?
"כמובן שכמו כל דבר אחר גם שיעורי הדף היומי הושפעו, לטוב ולמוטב. הרי ידוע המעשה שמספרת הגמרא עם רבי עקיבא, שהיה בספינה שטבעה בים וניצל, ושאלו אותו איך הוא ניצל והשיב "דף של ספינה נזדמן לי, ועל כל גל וגל נעניתי לו בראשי".
"רבים כבר דרשו את הגמרא הזאת על לימוד 'הדף היומי' שזה ה'דף של ספינה', ובימינו כשאנחנו מוטלים בים הסוער של משבר הקורונה, ולא יודעים אילו גזרות חדשות ייפלו עלינו בעוד שעתיים, הדבר היחיד שנותן לנו יציבות של 'הדף של ספינה' הזה, שעל כל גל וגל, הן בגל הראשון של הקורונה והן בגל השני ואם חלילה יהיו גלים נוספים, אנחנו תמיד מחזיקים ב'דף היומי', מנענעים בראש וממשיכים הלאה, אל הדף הבא, אל המסכת הבאה. זה מה שתמיד ליווה אותנו, וזה מה שילווה אותנו גם עתה, בעז"ה".
(עוז והדר)