בס"ד
כשהשוטרים, ע"פ ההנחיות של משרד הבריאות, נעלו את דלתות ציון הרשב"י במירון, לא היה כמעט אדם שלא דמע וחש צביטה בלב. ואין זו מליצה.
תושבי צפת המתגוררים בסמיכות, חשו את הכאב שבעתיים. לרבים מתושבי צפת, הזיקה לציון הקדוש של הרשב"י הינה יומיומית. זהו הבית השני שלהם. חלקם לומדים באחת ממסגרות הכוללים השונות במהלך שעות היממה; אחרים מגיעים לכאן כדי לשפוך שיח וצקון לחש ולהתחמם לאור האש הגדולה של בעל ה'זוהר הקדוש'.
למרבה שמחתם של באי המקום הקבועים, רק דלתות הציון עצמו ננעלו. החצר עודנה פתוחה. שערי ברזל שהונחו ליד הכניסה אינם באמת הדוקים. איש מירון, ר' נפתולי פרידמן, כך מספרים, בוודאי לא ייעדר מכאן, והוא מקיים מניינים בחלל הפתוח של החצר ובהתאם להוראות מי די יום ביומו – שחרית, מנחה וערבית.
לעם ישראל כולו – ובוודאי לתושבי צפת השכנה (מרחק 7 דקות נסיעה בלבד) – קשה מאוד לעכל את העובדה שהשנה הם לא יהיו שם, ביומו הגדול של התנא הקדוש שזיכך את העולם והבטיח שלא תשתכח תורה מישראל.
אבל הרבה לפני ל"ג בעומר, דרכי מירון שוממות מתמיד. יישוב מירון בתחתית ההר, אשר ביום שגרתי ובפרט בתקופה זו, עמוס ושוקק חיים, ילדי חמד משתובבים בחצרות הבתים והצימרים, הכל-הכל שומם.
הלב נחמץ למראה השיממון האוחז את הר מירון.
אשא עיני אל ההרים
ככל שמטפסים במעלה ההר והדרכים ריקות מאדם, תחושת הריקנות מתעצמת. איך יתכן לראות את מירון ללא אנשים? הביקור במקום נערך בשלהי 'בין הזמנים', ובשונה מהרגיל – לא נראה כאן אפילו בחור אחד לרפואה. אשא עיני אל ההרים, והם משיבים לי בצבע ירוק ובוהק ובמשב רוח מצנן.
בסמוך לציון, אהלי הדוכנים ריקים מאדם, התזמורת לא מנגנת, גם לא ווקאלית, זה לא הזמן לשיר. מראה עצוב וכואב.
באי החצר הקבועים (כמו – כמובן – הרה"ח ר' נחמן שניצר – איש אגודת 'אוהל הרשב"י, וכן איש מירון רבי דוד חזן הי"ו), מתעקשים להגיע גם בימים אלו, מפיחים רוח של תקווה ומשאירים מזכרת וחותם לימים שגרתיים כאן בציון. האש עודנה יוקדת. הם מתקשים להיפרד מרבי שימען לאורו הם חוסים דבר יום ביומו.
ר' נחמן שניצר, שנמצא כאן בחצר כמעט מידי יום, ממאן לעכל את הבשורה שבצל ימי הוירוס – יתקיימו כאן ביום הגדול ל"ג בעומר שתי הדלקות בלבד – ואילו ההר יהיה שומם מאדם.
"אנחנו עדיין מקווים שתתאפשר חלוקת בקבוקים ח"י רוטל ומנות סגורות במרחק של שני מטר מאדם לאדם, ובהתאם לתקנות הקבועות המאפשרות זאת (בשונה אם מדובר בישיבה, מתכונת של מסעדות האסורות בפעילות לפי ההוראות הנוכחיות), הוא מבקש להיות אופטימי, אך יודע שכמעט ונסתם הגולל.
תפילת עובדי המטבח
לצד זאת מתברר שמתחת לפני הקרקע (תרתי משמע…) רוחשת כאן פעילות עירנית. מהמטבחים הענקיים שבתחתית הציון נודפים ניחוחות של תבשילים. זהו למעשה המטבח הממוקם בקומה התחתונה, המופעל ע"י 'הכנסת אורחים רשב"י' בכפוף להוראות ותקנות משרד הבריאות (מי שפעם שבת במירון – בוודאי מבין ויודע). המטבח אשר נותר פעיל, מבשל מידי יום למעלה מאלף! מנות חמות ומזינות, הנשלחות למשפחות נזקקות בצפת וישובי הסביבה – משפחות קשות יום, שהמצב הנוכחי דרדר אותם למצב כלכלי בלתי נסבל.
כאשר הגיעה הבשורה על סגירת המקום, אנשי החסד של הכנסת אורחים רשב"י, הרב פרלמוטר והרב קרליבך שליט"א, השוהים במשך כל ימות השנה במחיצת התנא האלוקי, ורואים במו עיניהם ניסים וישועות למעלה מדרך הטבע – נחרדו והזדעזעו. אולם עד מהרה הגיעה הפניה מסגן ראש עיריית צפת, הרב ישראל מאיר סברדלוב, להתגייס למען הצרכים הרבים של המשפחות בצפת, ובכך התברר כי פעילות מטבח 'הכנסת אורחים רשב"י' – לא תיפסק לרגע, אלא אדרבה, תגביר ותעצים את פעילותה לאור המצב הקשה וריבוי המשפחות שנקלעו לקשיים כלכליים.
רשויות החוק והרווחה, מתוך הכרה והבנה בצורך החיוני של המשך קיום פעילות המטבח, נרתמו לעזור וסייעו רבות להמשך הפעילות. מה שהביא לידי כך שעובדי המטבח החיוניים, המגיעים מידי יום ביומו לבשל את מנות החסד, הינם כמעט היחידים הזוכים להתפלל ולהשתטח על ציון הרשב"י בימים אלו, ומתקיים בהם "מגלגלים זכות ע"י זכאי"…
עובדי המטבח העסוקים למעלה מראשם, בהיותם היחידים המורשים להיכנס למתחם הציון, מעתירים מידי יום ביומו על ציון הרשב"י זיע"א, אשר רב כוחו לעצירת מגפות – כמסופר בזוהר הקדוש, שכאשר בא רבי שמעון בר יוחאי לעיר לוד בשעה שהייתה בה מגיפה, שאלו אותו אנשי העיר: "מה נעשה?", קם ועבר בעיר וראה אנשים מתים, אמר: "כל זה בעיר ואני בעיר?! גוזר אני שתיבטל המגיפה!". מיד שמעו בת קול שיצאה ואמרה: "צאו מכאן כי רשב"י כאן, שהקב"ה גוזר גזרה והוא מבטל!".
איש מירון איננו
כך או כך, על ההילולא השנה – תהא מתכונתה אשר תהא – תעיב פטירתו של איש מירון, הרה"ח בן ציון קופרשטוק זצ"ל – יו"ר הכנסת אורחים 'הילולא דרשב"י', שנלב"ע ביום ראשון י"א בניסן והוא בן 63 בלבד בפטירתו, לאחר שלקה בוירוס הקורונה.
"מירון זה כמו משפחה וההרגשה של כל מי שמתפלל וקשור לציון היא שאחד מבני המשפחה נעלם לנו לפתע פתאום", סופד לו הרב נחמן שניצר. כבר בצעירותו עוד לפני שעמדו לימינו עוזרים, עשה רבי בן ציון למען הכלל בציון הקדוש. במו ידיו תיקן ושיפץ את סביבת הציון לכבוד רבי שמעון וההילולא הגדולה שלו וכל זאת בלהט קודש. הקרין הרבה עוצמה על סביבתו. בעל חסד מיוחד היה, הוא יחסר לנו מאוד!".
בימים אלו לא ניתן להיכנס אל מערת הציון הקדוש, אלא רק להתפלל ולנשק את אבני המערה בחצר החיצונית. דמעות רותחות מתגלגלות על אבני המערה החיצונית, אותן אבנים שידעו זרם בלתי פוסק של אנשים המחלים את ציונו של הרשב"י, להעתיר, לבקש, להודות לבורא כל העולמים.
הרצפה בחצר שיודעת בימים אלה וביום ל"ג בעומר בכל שנה מאות אלפים שדורכים, רצים ורוקדים עליה בשמחה ובדמעות משולבות; מרפסת החצר שבכל הילולא מחזיקה על גבה את נגני הקלרינט שמרטיטים את הלבבות; מדרגות ושבילים שעליהם רוקדים ילדי החלאקה הנרגשים, כולם-כולם מעתירים ממקום שהותם בכל רחבי העולם בזכותא דרבי שמעון בר יוחאי, אבינו מלכנו מנע מגיפה מנחלתך, שלח רפואה שלימה לחולי עמך והחש לנו ישועה במהרה!
(הר' אברהם ישראל פרידמן / במה)
2/171