בספר 'בית אהרן' מספר הרב שלמה זלמן הוראוויץ ז"ל על נס מופלא שאירע עמו בחג הסוכות בימי השואה.
"באחת התקופות שהיתי יחד עם פרטיזנים יהודים שומרי מצוות ומעט חילוניים. יום אחד כאשר סוף סוף העזתי לצאת ממקום מסתורי בבור תחתיות לשאוף אוויר צח בין עצי היער, היה זה בחג הסוכות. בטיולי מצאתי מקום קרחת באמצע היער, לקחתי 'כיסויים' שהפרטיזנים גנבו מהגרמנים והתגלגלו לידינו, והקמתי את דפנות הסוכה, אחר כך סיככתיה כהלכה בענפי עצים שהיו לנו לרוב.
"החילוניים שבינינו כעסו, בטענם שעל ידי הסוכה מעמיד אני את כולם בסכנה, אולם לא הסכמתי לוותר. עמדתי על דעתי כי אדרבה, בזכות מצוות הסוכה נזכה לשמירה. ואכן, הסוכה נשארה עומדת על תילה.
לאחר מספר ימים, לפתע פתאום קול רגלי הקלגסים הארורים הגיע לאוזנינו. כל היהודים מיהרו להימלט למקומות מסתורם, לא כן אנחנו, שה'בונקר' שלנו מצוי היה מעט רחוק, ובהליכה לשם באותו זמן הייתה סכנה גדולה. החלטתי אפוא שנשאר בתוך הסוכה ונשליך על ה' יהבנו.
"בצר לי פניתי אל ה' ואמרתי לו: 'אבא, אם רצונך שנתגלה על ידי הצוררים ונהרג, הריני מוכן ומזומן לכך. אולם מבקש אני שזה לא יתרחש כאן בסוכה, כי מה גדול יהיה קידוש השם כשאוכל לבשר לאחיי שניצלתי ממוות בזכות מצות סוכה, ויראו האינם מאמינים וייווכחו גם הם, כי שומר מצוה לא ידע דבר רע. לא למעני ה', אמרתי, כי אם למענך עשה, שיתקדש שמך ברבים.
"אחר מכן אמרתי תהלים בדבקות, וגם הזכרתי את שמות הדורות שלפנינו עד הבעל שם טוב, כמקובל אצלנו שהוא סגולה לשמירה.
"והנה רואים אנו במו עינינו את הרשעים מתקרבים אלינו. פסיעותיהם הגסות נשמעות קרובות יותר ויותר, מרטיטות את הלב. הנה הם מגיעים, אולם עוברים הם ליד הסוכה הלוך ושוב שלוש פעמים, ואינם רואים כלום. כאילו הוכו בסנוורים. אנו מציצים דרך חרכי הסוכה ורואים אותם מסתובבים ממש לידינו, מבחינים היטב במדי הצבא שעליהם, אבל הם אינם רואים את הסוכה!
"פתאום הצביע אחד הרשעים לעבר חברו, כאומר שמבחין הוא שם באיזה מקום מסתור. ומיד הסתלקו ונעלמו מהמקום. נשמנו לרווחה בתודה לה' שהוציאנו ממוות לחיים.
"אחרי כן תמהו כל המסתתרים היכן שהינו בזמן חיפוש הקלגסים. בשומעם כי היינו בסוכה, תמהו כולם והודו בפה מלא שאירע לנו נס. אף האפיקורסים שבהם הודו כי יד ה' עשתה זאת, והתקדש שמו יתברך בקרב עמו מאוד ונתקיים בנו הכתוב 'כי יצפנני בסכה ביום רעה'".
(המבשר תורני גיליון חג הסוכות תשע"ה, מתוך מאמרו של הרב בנימין כהן)