הרב מנשה גליקזהאן
וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל (במדבר כ, כט)
פירשו "כל בית ישראל" האנשים והנשים. לפי שהיה אהרן אוהב שלום ורודף שלום ומטיל האהבה בין בעלי המריבה ובין איש לאשתו.
איתא במדרש דר"נ (פ' י'ב) "למשה לא בכו אלא אנשים. מפני שהוציאו הדין לאמיתו ומשה היה מוכיחם בדברים, ואהרן לא אמר מימיו לאיש סרחת ולאשה סרחת. ולא עוד אלא שהיה רודף שלום שנאמר בשלום ובמישור הלך אתי, ומה ת"ל ורבים השיב מעוון, מלמד שכשהיה אהרן מהלך בדרך, אם פעם פגע באדם רע או רשע נותן לו שלום. למחר ביקש האיש לילך ולעבור עבירה, אמר, אוי לי איך אשא פני ואראה את טהרון בושתי שייתן לי שלום. ונמצא אותו אדם מונע עצמו מלילך לעבירה. וכן שני בני אדם שעושין מריבה זה עם זה, הלך אהרן וישב לו אצל אחד מהם, ואומר לו ראה חברך מה הוא אמר, אהיה מטרף את ליבי מחליש את דעתי, מתלש בשערי, איך אשא עיני ואראה בחברי, בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו. היה יושב אצלו עד שמוציא כל קנאה שבליבו, ושוב הולך אצל חברו ואומר לו כעניין זה. וכשפגע זה בזה חבקו ונשקו זה לזה. לכך ביכו כל ישראל". עכ"ל.
אומנותו המיוחדת של אהרן הכהן בהשכנת שלום בין איש לחברו ובין איש לאשתו, באה לידי ביטוי ביחס ובהארת פנים שהיה מביא לזולת כפי שכתב המדרש שע"י נתינת שלום היה מציל רבים מעוון. מדהים לראות עד כמה עצומה כוחה של מילה טובה, אשר יכולה לחולל פלאים באדם ולשנות את התנהגותו והליכותיו מן הקצה אל הקצה.
בספר בדידי הוי עובדא, מביא סיפור מופלא על הרב הקדוש בעל ה'דברי יואל' מסאטמר זצוק"ל, אודות הכוח של יחס ואמירת מילה טובה לאדם. מעשה רב הממחיש את גודל דאגתו הכנה לכל יהודי באשר הוא.
סיפר רב אחד ששמע זאת מבעל המעשה, כשהיה בחור צעיר מצבו הרוחני היה ירוד מאוד, ומיום ליום הלך המצב והידרדר יותר ויותר. את תפילות השבת היה רגיל לעשות בבית מדרשו של כ"ק מרן האדמו"ר מסאטמר בעל ה'דברי יואל' זי"ע. אלא שבמקום לישב בבית המדרש ולהתפלל, היה יושב בעזרה (פאליש) יחד עם עוד נערים ריקים ופוחזים ובמקום להתפלל, היו מדברים דברי הבל והבאי, הציבור שהיה עובר שם, היה גוער בהם ומוחה על התנהגותם. עד שבמשך הזמן הפסיק לגמרי לבוא לבית הכנסת והיה נשאר בביתו.
פעם אחת נקרא אותו בחור פוחז לבוא אל בעל ה'דברי יואל', רבינו לקחו עמו לטיול, באמצע הדרך, בעודם מטיילים על מי מנוחות, שאלו מה הוא שואף להיות? והשיב רצוני להיות טראק דרייבער (נהג של משאית משא). אמר לו רבינו בניחותא, אמנם באירופה היתה מלאכת בעל העגלה אומנות בזויה ושפלה, אך כיום ישנם רבים וטובים מבאי בית מדרשנו שעובדים במלאכה זו, וזו פרנסה טובה, ואין צורך בשביל זה לקצץ זקן ופאות, כך המשיך רבינו כהנה וכהנה לדבר על ליבו של אותו בחור.
ממשיך אותו יהודי לספר. רבינו דיבר עמי בכזו קירבה וחביבות וטייל עמי באריכות כשאנחנו משוחחים על כל פרט ופרט. אח"כ אמר לי רבינו דבר אחד אבקש ממך, ונא אל תשיבני ריקם, ומה הוא הדבר? שאלתיו, אמר לי רבינו רוצה אני שתבטיחני שתתפלל מדי שבת בשבתו יחד עמנו בבית המדרש. טענתי כנגדו שהציבור צועק עלי על שאני שח באמצע התפילה, וממילא לא נוח לי לבוא, אמר לי רבינו אני אדאג שמהיום לא יצעקו עליך, ואתה תמשיך לבוא. הוסיף בעל המעשה, רבינו דיבר בכזו התקרבות עד שלא יכולתי לסרב לבקשתו. הבטחתי לו שאבוא להתפלל מדי שבת בשבתו, וכך היה.
התחלתי לבוא לבית המדרש מדי שבת, המשכתי ליישב בעזרה, ולשוחח על דא ועל הא. עם אותה קבוצת ריקניים, עד שלא שמנו לב מתי התחילה התפילה ומתי באה היא על סיומה. אך עצם זה שהמשכתי לבוא לבית הכנסת כפי ציווי האדמו"ר, היא שעמדה לי בניסיונות קשים שהיו לי.
ולהוי ידוע לך, סיפר בעל המעשה לאותו רב חשוב, כי כשנקראתי לרבינו כבר הייתי בדיוטא תחתונה ממש וכמעט שנישאתי לגויה רח"ל, ורק התקרבותו של רבינו אלי היא זו שמנעה ממני לבצע צעד חמור שכזה. אמרתי לעצמי, "הרי אני מתפלל בבית מדרשו של רבינו ואיך אעשה הרעה הזאת? ואיך אשא פנים לפני רבינו", וכך ניצלתי מאבדון. האיש הנ"ל הקים בית נאמן בישראל בנים ובני בנים שומרי תורה ומצוות.