דברי הגרא"ז מלצר זצ"ל על 'בין הזמנים'
שמעתי מהגרא"ז מלצר זצ"ל, שבוולוז'ין היו לומדים בישיבה בכל יום עד ערב פסח, וראשי הישיבה אמרו שיעור יום יום על דף גמרא, רש"י ותוס' בעיון, ולא היה 'בין הזמנים' סביב ימי הפסח, והתאונן על כך שהיום יש בין הזמנים בשלושה חודשים בשנה – ניסן, תשרי ואב, מלבד שישי שבת בכל שבוע…
ההתמדה ב'בין הזמנים'
שמעתי מבחור שבא לחזו"א זצ"ל להיפרד, שנוסע הביתה ל'בין הזמנים', ואמר לו רבינו החזון איש זצ"ל, שב'בין הזמנים' ודאי צריך לנוח להחליף כח, ולא צריך ללמוד כמו בתוך ה'זמן', אבל לכל הפחות חייב ללמוד כמו 'בעל הבית'. ושאל הבחור, מה נקרא לימוד כמו 'בעל הבית'? וציטט לו החזו"א זצ"ל את דברי הרמב"ם בהלכות ת"ת פ"א הלכה י"ב, שכתב שבעל אומנות עוסק במלאכתו ג' שעות ביום, ובתורה תשע שעות. ומבואר שבעה"ב ע"פ התורה הוא, שלומד תשע שעות ביום ושלש שעות עובד. אמר החזון איש זצ"ל לבחור, שלפ"ז ילמד ב'בין הזמנים' תשע שעות… ונבהל ה'חזון איש' זצ"ל כששמע מהבחור, שגם בתוך ה'זמן' מסופק הוא אם לומד תשע שעות…
המעלה שבימי 'בין הזמנים'
מו"ר הגה"צ רבי משה שניידער זצ"ל, היה מתנגד מתחילה לימי בין הזמנים, וסבר שאינו נצרך אלא ליחידים, הלומדים בהתמדה גדולה עד שנחלשים ונזקקים למנוחה. אבל אח"כ חזר בו ואמר שאדרבה, צריך דווקא את 'בין הזמנים', ומשום שהלומד תורה ב'בין הזמנים' זוכה לשכר גדול מאוד, על שבא מצד מעצמו ללמוד אע"פ שאין לו שום עול המחייבו לכך, אבל באמצע ה'זמן' שחייב ללמוד מצד סדרי הישיבה, וכמו כן אברך – המחויב ללמוד מצד התחייבותו לכולל שמשלמים לו, אין שכרו גדול כל כך כמו הלומד מצד עצמו ב'בין הזמנים' בלא שום מחייב!
והוסיף שעכ"פ, יש לנצל את ימי 'בין הזמנים' שקודם חודש אלול, כדי להרבות את זכויותינו לקראת ימים הנוראים הבעל"ט.
התואר 'בן תורה' תלוי בהנהגת האדם בימי 'בין הזמנים'
תמיד הווי מרגלא בפומיה דמו"ר הגה"צ רבי משה שניידער זצ"ל, שהתואר 'בן תורה' הוא תואר מיוחד, למי שאף בשעה שהוא יוצא מבית המדרש – ניכר עליו שהוא קשור לתורה ודבוק בה בכל הליכותיו, והוא נקרא 'בן תורה', כעין התואר 'בן עיר שהלך לכרך' – שגם כאשר הוא נמצא בכרך הוא קרוי 'בן עיר', כיון שהוא רגיל בעיר וקשור בה. כך 'בן תורה', היינו מי שגם כשהוא יוצא מבית המדרש כמו בימי 'בין הזמנים' ניכר עליו שהוא בן תורה, ואף באמצע ה'זמן' ניכר עליו בהליכותיו, בתפילתו, בברכותיו, ובצורת דיבורו ובאכילתו – שהוא קשור בתורה ורגיל בה, והוא ראוי לתואר 'בן תורה'.
והוסיף מו"ר זצ"ל ואמר: "יש ב"ה בעולם הרבה 'לומדי תורה', אבל 'בני תורה' המה מועטים ממש, ואני מתפלל תמיד, שכל תלמידי הישיבה יהיו 'בני תורה' ולא כאלו שהם רק 'לומדי תורה' ואינם נוהגים כבני תורה – שהתואר שלהם הוא 'סטודנטים לתורה' רח"ל"…
בימי 'בין הזמנים' מוכיח האדם על מהותו
שמעתי מידידי, הרה"ח ר' יחיאל שוימר ז"ל, לבאר את דברי הגמרא בברכות (ט"ז.), שדברי תורה הם "כנחל שמעלה את האדם מטומאה לטהרה", שכמו שבמקווה כתב הכס"מ (סוף פ"ו מאבות הטומאה), שהטובל במקווה נטהר רק כשעולה מהמקווה, אבל לא כשהוא בתוך המים, כמו כן גם בדברי תורה – אין ניכר על האדם שהוא נטהר על ידי לימוד התורה, אלא כשהוא 'יוצא מהתורה' – והיינו בימי 'בין הזמנים' או כשהוא יוצא לרחוב ואינו נמצא על יד הגמרא, שאם גם אז הוא נוהג כבן תורה, אות הוא שהתורה נבלעה בקרבו וטיהרה אותו…
דברים שנאמרו בהיכל הישיבה בסוף זמן חורף תשע"ד:
"מי שעוסק בימי 'בין הזמנים' בדברים שירעננו את כוחו, ויעזרו לו ללמוד בהתמדה ב'זמן' הבא, הרי זה נחשב כחלק מעסק התורה, שכל מה שמסייע ללימוד התורה – נחשב כחלק מעסק התורה, וכמו שביאר החפץ חיים את נוסח הברכה בברכות התורה "לעסוק בדברי תורה", שלימוד התורה הוא כמו 'עסק' הפרנסה, שכל העניינים מסביב שנצרכים לאדם לתועלת פרנסתו [כמו משרד ומזכיר וכיו"ב], הם חלק בלתי נפרד מהעסק, כיון שמבלעדיהם לא יוכל העסק להצליח. כך גם בתלמוד תורה – כל הדברים הנצרכים לתורה, הרי הם נכללים בתורה בעצמה, וא"כ מי שמתעסק בימי 'בין הזמנים' במנוחה הנצרכת לו בשביל לימוד התורה לזמן הבא, הרי זה נחשב כעסק התורה ממש.
אך יש להיזהר לא להסתכל על ימי 'בין הזמנים' כזמן הפסקה מלימוד התורה, אלא כזמן של הכנה, לצורך התחלה חדשה בחודש אלול הבעל"ט, ועל אחת כמה וכמה שלא להיות בלא עול תורה בימי 'בין הזמנים', ובגמ' (שבת ל' ע"א) איתא: "כיון שמת אדם, נעשה חופשי מן התורה ומן המצוות", והרי מבואר שרק בזמן שהאדם מת, אז הוא נעשה 'חופשי' מהתורה ומהמצוות, אבל כל זמן חיי חיותו של האדם בעולם הזה, אין מושג של 'חופש' כלל. וידוע מה שכתב השל"ה הקדוש (שבועות פרק נר מצוה): "יהיה נעקר ונשרש מן העולם השם של 'בין הזמנים', לא ייזכר ולא יפקד, רק כל העתים שווים לטובה, יתנהגו במנהג אחד לתורה, כמו שכתוב (יהושע א', ח') 'והגית בו יומם ולילה".
(מתוך: מאמר השבועי ממרן פוסק הדור הגר"מ שטרנבוך שליט"א)