"וְלֹא תִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא" (במדבר י"ח, ל"ב)
אבי זצ"ל סיפר שיום אחד שלח מרן בעל הקהילות יעקב לקרוא לאיזה אברך מירושלים שיבוא אליו,
האברך שמע שהסטייפלר קורא לו והגיע מהר.
שאל אותו הסטייפלר, תגיד לי אברך, היית מתפלל בבית מדרש לדרמן? אמר האברך, כן, כשהייתי בבני ברק.
האם היה לך פעם איזה מחלוקת עם ר' מרדכי לדרמן? אמר, אני לא זוכר.
אמר לו הרב, תנסה להיזכר טוב, תחשוב ותיזכר.
ואכן, נזכר שכשהיה ילד, ישב בבית מדרש ולמד עם עוד כמה בחורים והבחורים האחרים עשו קצת רעש, והפריעו לר' מרדכי לדרמן. וכשהגיע לגעור בהם, הם ברחו והוא עצמו המשיך הלאה לשבת וללמוד. ר' מרדכי חשב שהוא זה שעשה את הרעש, ולכן צעק עליו וזרק אותו מבית המדרש. וזהו. הוא כבר מזמן שכח מזה.
סיפר לו הסטייפלר שר' מרדכי לדרמן הגיע אליו אתמול בחלום וזה כבר כמה שנים אחרי הפטירה שלו, את הכל הוא עבר אבל מזה אין לו מנוחת הנפש בעולם הנצח, הוא פגע בילד שלא כדין. והוא מבקש מהסטייפלר בחלום שישלח לקרוא את האברך לבקש ממנו מחילה וביקש שיגיד 'אני מוחל לפלוני בן פלוני על מה שעשה לי'. שמע זאת האברך, וכמובן מחל בלב שלם.
או אז שלחו בעל הקהילות יעקב לביתו לשלום.
מרן רבי איסר זלמן שמר על כבוד ילד
נכנסה פעם קבוצת תלמידים מת"ת עץ חיים להיבחן אצל מרן הגרא"ז מלצר.
רבי איסר זלמן שאל פירוש בתוס' ואחד הילדים השיב. הבנת הילד בפירוש הדברים לא היתה נכונה, ניסה רבי איסר זלמן להציל את הילד מבושה ואמר לו אולי התכוונת לכך וכך והילד התעקש לא לכך התכוונתי וחזר על פירושו המוטעה.
ניסה רבי איסר זלמן להסביר בסגנון אחר לילד אולי יבין את הדברים אבל הילד דבק בפירושו. המורים כבר איבדו את הסבלנות ורבי איסר זלמן מנסה ללא הצלחה להציל את הילד מבושה.
התנצל רבי איסר זלמן כי הוא צריך לצאת לכמה דקות מהחדר, יצא לפרוזדור הסמוך והחל לצעוד הלוך ושוב כשהוא משנן לעצמו 'כבוד הבריות מייט דעס אינגלאך אויך' כבוד הבריות – מדובר בילדים גם כן, לאחר מכן חזר לחדר ופנה לילד שוב והסביר לו את התוספות עד שנקלטו הדברים במוחו וחלצו אותו מהבושה.
מצער ילד פסול לעדות
פעם הזמינו את הדברי יחזקאל משינובא להיות מסדר קידושין בעיר אחרת. הוא הגיע לעיר כמה שעות לפני החתונה. וכדרך האנשים הגדולים הנזהרים בביטול תורה, הוא הלך לבית המדרש ללמוד רבע שעה לפני החתונה. לפני הקבלת פנים הוא ילך לחתונה ובנתיים הוא יושב ולומד.
באותו הזמן, השמש, יהודי חשוב ומכובד, היה מנקה את בית המדרש וילדים הפריעו, אמר השמש לילד שהפריע שייצא והילד לא יצא, או אז נתן השמש לילד סטירה, הילד התחיל לבכות ויצא.
אחר כך הוא הלך ר' חצקל שינוובער לחתונה שם כיבדו אותו שכן היה אדם גדול וגם הרב דשם אמר לו, אתה מסדר הקידושין. שאל הרב משינובא את רב המקום את מי אתם נוהגים שלוקחים לעדים? אמר הרב, אנחנו לוקחים עדים טובים מאוד, שלא יהיה שום שאלות, אנחנו לוקחים את השמש של בית המדרש ועוד יהודי חשוב. אומר ר' יחזקאל משינובא, את השמש אני לא לוקח, לא לוקח! בקיצור, שאלו את השמש מה קרה כאן? מה זה?! עד שהשמש תפס את עצמו שאולי זה בגלל שנתן לילד סטירה, אמר לו הרב, בוודאי, אתה פסול לעדות, אתה צריך לחכות עכשיו עד שהוא יהיה גדול וכשהוא יהיה גדול תבוא לבקש ממנו מחילה.
המונע צער מחבירו – זוכה לגדלות
מעשה נפלא הובא איך המונע צער זוכה לגדלות, היה זה בזמן כהונת הב"ח בעיר בעלז ומסופר שמרבנותו בעיר בעלז סבל רבות.
באחת מלילי שישי בעת שבתו של רבנו הב"ח על כסא רבנותו בעיר בעלזא, כבה הנר שלאורו למד במשך הלילה, ומאחר ולא היה ברשותו נר אחר, המשיך ללמוד על פה עד אור הבוקר. בלילה הזה כרעה אשת אחת מבעלי הבתים ללדת, ומאחר ובביתו לא היה נר להאיר את הבית, ומאידך ידע שבבית דולק נר כל הלילה לצורך לימודו, שם פעמיו לעבר בית הרב לבקש נר להאיר בביתו. בעת שהתקרב לבית הרב ראה שבבית הרב חושך, מתוך כך פשוט הסיק שהרב פשוט ישן כאחד העם. למחרת הזעיק את פרנסי העיר וסיפר לפניהם מעשה זה, שרב העיר אינו יושב ולומד בלילות.
פרנסי העיר גמרו אומר לפטר את הרב מבלי לשאול אותו לפשר הדבר.
פרנסי העיר מסרו לידי שמש ביהכ"נ כתב הפיטורין למוסרו לידי הרב. עוד בו ביום, לפני הדלקת נרות. השמש שלא רצה לצער את הרב לפני שבת, עיכב את המכתב בידו עד מוצאי שבת במוצאי שבת פנה לרב בבקשת סליחה על שצריך למלא שליחותם בענין מביש זה.
לאחר שהב"ח קרא את מכתב הפיטורין ושמע שרצו להטריד את מנוחתו עוד בערב שבת, הקפיד על בעלי הבתים וראש הקהל של העיר. ולעומתם בירך את השמש, שחס עליו ומנע ממנו את עגמת הנפש בשבת, שיזכה לבן שיאיר את העולם ואכן הקפדתו נתקיימה בבעלי הבתים, והברכה נתקיימה בשמש, שזכה שמצאצאיו יצא רבי אהרן משיח, שכהן ברבנות בעיר בעלזא לפני הצדיק רבי שלום רוקח זצ"ל.
(מתוך 'מידות והנהגות טובות')
