נס הרפואה
שח הגר"ד ישראלזון שליט"א: באלול תשס"ג שהתחיל לדלוף העורק הראשי שמוביל ללב של מרן הגרי"ש [וכבר כחמש עשרה שנים קודם ידע שיש לו מפרצת בעורק זה ורצו לנתחו ולא הסכים כיון שחשש מניתוח זה] ונתמלא בטנו דם עד שאיבד הכרתו לכמה דקות, וזה היה כמה דקות קודם שב"ק, ובליל שבת פר' כי תבא (טז אלול) רצו לנתחו אך הרופאים עצמם אמרו שזה סכנה גדולה לנתחו ולא ידעו המשפחה מה להחליט ,ונסעו שליחים בליל שבת לשאול את פי דודי חתנו מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א מה לעשות, והורה שלא לעשות כלום כיון דהסכנה כל כך גדולה אמרינן שב ואל תעשה, והקב"ה הטוב בעיניו יעשה.
וביום ראשון נכנסתי לרבינו מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל כדי להתייעץ מה לעשות עם אבינו הגאון ר' יוסף זצ"ל דגם הוא היה בסכנה גדולה מפני חולי הלב, והבאנו את הרב אלימלך פירר שליט"א כדי שיסביר את הצדדים לפני הגראי"ל, ולאחר שגמרנו העניין שאל מרן הגראי"ל את הרב פירר מה נשמע עם רבינו הרב אלישיב זצ"ל וענה לו שבדקנו בכל העולם ונתברר שאין מה לעשות, כששמע זאת מורינו הרב שטיינמן זצ"ל חייך ואמר: אבל את זה לא בדקתם שכשיש תפילת רבים הקב"ה שומע תפילה, וענה לו הרב פירר אמת נכון שזה לא בדקנו.
ולמחרת ביום שני לאחר תפילת מנחה בבית מרן הרב שטיינמן באתי אליו כדי להשלים ההחלטה, ואמר לי עכשיו אני חוזר מהסבא וראיתי שהוא חלש מאוד, אבל לדעתי זה משום שלא אכל כבר משבת ויתחיל לאכול דברים רכים ויחזור לאיתנו, ואני עומד ומשתומם בליבי הרי שמענו אתמול מהרב פירר שאין מה לעשות, שהרי העורק הראשי התחיל להתפוצץ וכאשר מורינו ראה את פליאתי החזיק בידי ואמר הסבא יהיה בריא ומהיכן אני יודעי כיון שהרי אי אפשר בלעדיו.
ולמחרתו ביום שלישי הביאו את הרופא הגדול באמריקה ד. ק. שאמר שיכול לנתחו ניתוח קל בלא הרדמה ויכול להצילו, ובעז"ה כך היה כידוע ונתברר שכל אותם הימים מליל שבת ועד הניתוח ביום רביעי, נתפס באותו חור של העורק כריש דם וסתם את הדליפה והיה לנס גלוי.
נס הצלת מרן הגרי"ש זצ"ל ע"י הניתוח
העסקן הרפואי הרב זלמן זילבר שליט"א מארה"ב שהיה שליח הצלה למצוא את הרופא למרן הגרי"ש זצ"ל שלח לנו מכתב על השתלשלות העניינים. באלול תשס"ג בניתוח הראשון מרן הגרי"ש זצ"ל דן על הניתוח בעצמו, ולא הסכים בכלל לשמוע על ניתוח כי חשב שזה אסור לאור הסיכויים שלא עושים ניתוח כזה.
וכשנכנסתי עם הגאון ר' יצחק זילברשטיין שליט"א אליו, ור' יצחק אמר לו: מו"ח עטרת תפארת ישראל הכתר של כלל ישראל עומד ליפול… אמר מרן זצ"ל: פסקתי על ניתוחים כאלו המון פעמים, ומה זה שונה לדינא מכל המקרים שיעצתי ופסקתי לא לעשות.
ביום ב' אחרי מנחה הלכנו (אני ורבי יצחק) ומו"ר הגאון רבי משה הלל הירש שליט"א ראש ישיבת סלבודקה לבקש ממרן הגראי"ל לכתוב מכתב לשכנע את מרן הגרי"ש להסכים לניתוח, ואחרי שר' יצחק הסביר את כל הנושאים, שאל אותו הרה"י לדעת הרופאים כמה זמן נשאר למרן הגרי"ש לחיות בלי הניתוח, עניתי זמן קצר כמה שבועות ואולי חודש או קצת יותר, והגראי"ל פנה אלי ואמר 'שקר שקר' (אני מאוד נפגעתי מזה שחשבתי שהוא מתכוון שאני משקר, ואח"כ הסביר לי רה"י סלבודקה שליט"א שכונתו הייתה להשערה של הרופא.)
זה לא חודש ולא כמה שבועות זה אולי כמה ימים! וזה היה פלא גדול שהרה"י אמר בכזו תקיפות נגד דעת אחד מגדולי הרופאים בעולם, ואני לא התווכחתי) .אני שאלתי את ראש ישיבת סלבודקה איך אומר רה"י דבריו כנגד המומחה עולמי בכזה תקיפות, וענה לי שאצלו זה גם חידוש, אבל מרן הגראי"ל הוא אדם גדול מאוד ויודע מה שאומר). ואז כתב מרן הגראי"ל את המכתב.
את המכתב מרן כתב זמן ממושך ובזהירות רבה מפני כבודו של מרן הגרי"ש, וכתב כהאי לישנא: "לכ' מרן עט"ר שליט"א, אבקש מאוד מאוד סליחה על כי אבוא בדברים על מה שנוגע בפיקו"נ, אך היות שנודע לנו על רופא מומחה באמריקה אשר ידוע ואתמחי גברא שכבר עשה הרבה מאות ניתוחים בהצלחה (ולדבריו רק פעם א' שלא הצליח) והוא מוכן לבוא עם צוות רופאים ואחיות משלו, בכן נבקש לשקול הדבר כי הוא מופלג בחכמת ניתוח מסוג זה והקב"ה ישלח לרבנו רפוה"נ ורפוה"ג בתוך שאר חולי ישראל. י"ח אלול תשס"ג. כוח"ט בסשצ"ג לאלתר לחיים טובים ולשלום, אי"ל".
ור' יצחק הלך למרן הגר"ח שיחתום על המכתב ואמר שאינו רוצה לחתום שאי"ז כבוד התורה לומר לשווער מה לעשות, ועוד הוסיף שלא נראה שהשווער יתפעל מהמכתב ולכן לא חתם. עלינו לירושלים עיה"ק וכשהגענו לבית חולים למרן הגרי"ש, היו שרצו לקרוא למרן את המכתב והוא התעקש שרוצה לקרות את המכתב בעצמו על אף חלשותו והקושי לקרא כתי"ק של רבנו הגראי"ל (וקרא את המכתב ) – ושאל מרן הגרי"ש האם מרן הגראי"ל אמר את זה בתור הלכה או בתור עצה טובה? והם שתקו וקרא שוב את המכתב.וכך קרא כמה פעמים ואמר לר' יצחק שהוא מוכן לחשוב על ניתוח אז ר' יצחק אמר לי להביא את הרופא מיד, כי השווער לא חושב סתם על דברים, ואם הוא מוכן לחשוב אז אפשר להביא את הרופא.
ביום רביעי כשעתיים לפני הניתוח כשהרופא בדק את הגרי"ש ולקחו צילומים ובדיקות אולטרא סאונד אמר הרופא כי לדעתו אין שום סיכון מבחינתו לעשות את הניתוח כי נשאר למרן הגרי"ש רק כשלושים ושש שעות לחיות והרופא אמר את זה גם למרן הגרי"ש שאין הרבה מה להפסיד, ומרן הגרי"ש הודה לו מאוד ואמר לו שאם זה לא יצליח לאף אחד אין טענות עליו. ואז נתברר כמה גדולים דברי חכמים וכו'.
לפני הניתוח קרא מרן הגרי"ש ק"ש של ערבית (כי התפלל מוקדם כי הניתוח היה אמור להתחיל מוקדם והתאחר בגלל בעיות מסוימות) והיה מאוד לא רגוע, והרופא ביקש ממני ליכנס למרן ולהרגיע אותו, וכששאלתי אותו מה מפריע לו? סימן בידיו על מסכת החמצן שכנראה זה הפריע לו לשמוע את המילים של ק"ש וכשלקחתי את זה מעל פניו נרגע והמשיך לקרוא.
היה הרבה שאלות והכרעות לפני ובשעת הניתוח, ואני התלבטתי והרה"י הכריע מה לעשות, ופ"א היה שאלות לחוצות מאוד (מחמת ריבוי הדעות) ואמר לי מרן הגראי"ל 'כדאי לחיות אלף שנה כדי לזכות להציל את הרב אלישיב'. כשעתים אחרי שהתחיל הניתוח כשהכל היה מסודר והיה נראה בסדר החלטתי על דעת עצמי לטוס בחזרה לאמריקה עקב צורך גדול שהיה שם ואז התקשרו בני משפחת הגרי"ש מרן ומיד שלח לשולחים לראש ישיבת סלבודקה להגיד לי לא לנסוע עד אחרי הניתוח. וגם בזה היה סייעתא דשמיא גדולה כי באמצע הניתוח היו כמה סיבוכים גדולים ובזה הכל הסתדר לטובה.
בהזדמנות שאלתי את מרן הגרי"ש אמרתי לו שאני רוצה לשאול משהו אבל שהוא לא יקפיד ואמר לי 'איהר מעגדט אלס פרעגן- אתה יכול לשאול הכל ושאלתי הרי הרב לא מתפעל כמעט מאף אחד (במשך השנים שמעתי תגובות שלו וכו) ולמה כ"כ התפעל מהמכתב של הגראי"ל והסכים לניתוח? ואמר לי: ער איז דער לעצטער ריינער יוד ביי כלל ישראל (- הוא היהודי הנקי האחרון שיש בכלל ישראל) ולכן צריכים להתייחס לדבריו.
מרן הגרי"ש יצא מגדרו בענייני הכרת הטוב להרופא, והתייחס אליו בכבוד גדול כמה פעמים כשהרופא נתן לו ידו נתן לו מרן שתי ידים לאות הוקרה, ופעם ביקש ממנו הרופא ברכה לחולנית, והעיר אחד מבני ביתו של מרן שהרופא הוא גוי וא"א לתת לו ברכה וענה לו מרן בחוזק: הפוך מגיע לו ברכה יותר גדולה, בגלל שכגוי אינו מחויב שום דבר ואעפ"כ עזר אז חיבו הכרת הטוב יותר גדולה, שעל אף שהוא גוי בכל זאת טיפל במסירות.