כשלא שואלים גם לא דורשים!
כאשר היה רבי צבי הירש ברלינר זצ"ל רב במאנהיים, שנה אחת לא מסר דרשה בשבת הגדול.
כששאלו אותו ה'בעלי בתים' מפני מה הוא מבטל מנהג כה חשוב 'דרשת שבת הגדול', כמקובל בכל קהילות ישראל?
השיב: חז"ל אומרים 'שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלושים יום', ולכאו' תמוה מהו כפילות הלשון שואלין ודורשין? אלא, כוונת חז"ל: אימתי דורשין בלהכות הפסח? כששואלין! במקום שהבעלי בתים מתעניינים בהלכות הפסח, הגעלת כלים, הלכות מצה וכו', אבל כאן בקהילתנו רואה אני שאין לכם שאלות בהלכות הפסח, כנראה כולכם כבר יודעים להורות היתר לעצמכם, ולכן אינכם מטריחים את הרב, אם כן, בעיר כזאת, פטור הרב גם מלדרוש 'דרשת שבת הגדול…'
פסח דרשת שבת הגדול שכאילו נאמרה
היו שנים בהם לא נשא הגה"ק רבי יואל טייטלבוים מסאטמר זצ"ל דרשה בשבת הגדול, היו אלו שנות המלחמה, בהם נרדף האדמו"ר ע"י הנאצים ימ"ש, וצרות ומכאובים רבים עברו עליו בשנים אלו.
פעם אחת בעת אמירת 'הגדה של פסח' כשאמר 'ויענונו כמה שנאמר…' סיפר האדמו"ר שהיה רב אחד שרק מעט אנשים הופיעו ל'דרשת שבת הגדול' שלו, כשנעמד אותו רב לשאת את הדרשה אמר: כתוב בהגדה 'במתי מעט כמה שנאמר…' א"כ מאחר שאנחנו רק 'מתי מעט' ואין לפני מי לדרוש, נסתפק ונצא ידי חובה 'כמה שנאמר' – כאילו אמרתי דרשה, וירד ולא נשא את הדרשה.
אף אנו נמליץ ונאמר – אמר הסאטמר רב – על השנים שלא זכיתי לומר 'דרשת שבת הגדול' מחמת הצרות שעברו עלי, 'ויענונו' – מחמת העינויים והצרות שעברנו, 'כמה שנאמר' – יהא נחשב כאילו היתה דרשתי אמורה…
שבת הגדול – שבת תשובה
בשנת תק"א נבחר הגאון הגדול בעל ה'פני יהושע' זצ"ל לרב הראשי בפרנקפורט, לאחר תקופה קצרה נאלץ הרב לעבור לווריימזא בגלל מחלוקת שפרצה בעיר. הוא שהה שם כמה שנים, ובשנת תקי"ג ביקשו ממנו פרנסי העיר פרנקפורט לשוב לעיר.
לקראת שבת הגדול הוא הסכים לשוב אל העיר, ורצה לדרוש 'דרשת שבת הגדול', אך מתנגדיו, בעלי המחלוקת החציפו פניהם, והפריעו לו בדרשה.
אמר הפני יהושע: 'בתחילה חשבתי כי 'שבת הגדול' זו תהיה 'שבת תשובה' עבורכם, כי תשובו מחטאתכם אשר חטאתם נגדי, עתה אני רואה שזו תהיה 'שבת תשובה' עבורי, כי אני אשוב לעיר אחרת סמוך ונראה לפרנקפורט'. ואכן עבר לגור ב'אופנבוך' הסמוכה.
מדוע התעקש ה'חתם סופר' שתלמידו ישמע את 'דרשת שבת הגדול' שלו?
אמו של הר' יצחק פראג זצ"ל היתה אלמנה, ולקראת פסח ביקשה מבנה שישוב הביתה, 'הלכתי למורי ורבי מרן החתם סופר זצ"ל' – מספר ר' יצחק – 'להיפרד ממנו ולבקש ממנו את ברכת הדרך, אמר לי ה'חתם סופר': 'איצקל, אינך נשאר לדרשת שבת הגדול שלי?!', 'כמובן שנשארתי' – מספר ר' יצחק.
במוצאי שבת הגדול, כבר היה סמוך לחג הפסח, באתי שוב למו"ר ואמרתי לו שהיות והזמן קצר מוכרח אני לנסוע לאימי שתחי', ושוב אמר לי ה'חתם סופר': איצקל, אחרי ה'דרשת שבת הגדול' שלי אתה עוד מסוגל לנסוע?!'.
'אך אני הייתי צעיר לימים' – מספר ר' יצחק – 'לא ירדתי לסוף דעתו ולמרות הכל החלטתי לנסוע'.
הוא כתב לי תעודת הצטיינות, ליווה אותי, ונתן לי את ברכת הדרך, אך נאנח ואמר: 'איצקל, בעיירה שלך בוערת אש… בעיירה שלך בוערת אש…, תיזהר מאוד….'.
'מה אומר ומה אדבר' – סיים ר' יצחק את סיפורו – 'אז היתה עיירתי מלאה בחכמים וסופרים, היום אפי' כוס מים אינני יכול לשתות אצל בני…'.
