מן הראוי להביא כאן מעשה, בו התגלתה לעין כל תבונתו המופלאה של בעל ה'נודע ביהודה'.
פעם הוצרך עשיר אחד להגיע לפראג עבור עסקיו המסועפים. הוא עלה על מרכבתו ההדורה יחד עם עגלונו ויצאו לדרך.
הגיע לילה. השנים עצרו בצד הדרך, פשטו את בגדיהם ולבשו בגדי שינה. לא עברו כמה דקות ושניהם נרדמו.
בבקר קם העגלון מוקדם, לפני העשיר, לבש את בגדי העשיר והתישב בתוך המרכבה. אחרי שעה דפק על העשיר ולחש באוזנו: "נו, קום כבר, עגלון".
העשיר מתעורר בבהלה ורואה את העגלון לבוש בבגדיו ההדורים.
"מה זה צריך להיות?" שאל בתדהמה, "אני העשיר ואתה העגלון!". והעגלון השיב לעומתו: "עגלוני היקר, כנראה חלמת בלילה שהנך עשיר. עתה קום כבר וגש למלאכתך, מלאכת העגלונות"…
העשיר היה המום, אך בגדים אחרים לא היו לו ובלית ברירה לבש את בגדי העגלון והמשיכו בנסיעתם לפראג.
כשהגיעו לפראג, מיד קפצו שניהם מהעגלה ורצו לבית דין, כשהד צעקותיהם נשמע למרחוק: "אני העשיר ואתה העגלון"… "מה פתאום, אתה העגלון ואני עשיר"…
נכנסו לבית הדין, וה'נודע ביהודה', שבינתיים שמע מה שארע, אמר להם: "כעת הנני טרוד מאוד. היום לא אוכל לטפל בענינכם, תבואו לכאן מחר, אבל בבוקר מוקדם, בשמונה בדיוק עליכם להיות כאן, נא לא לאחר!".
אחרי שהם הלכו, אמר ה'נודע ביהודה' לשמשו: כשהם יבואו בשעה שמונה תן להם 'להתיבש' כמה שעות, עד הצהרים אל תדבר איתם כלל!
הם הגיעו בשמונה עם כל המרץ והצעקות: "אני העשיר, אתה העגלון…" כשראו שהרב לא מתפנה אליהם, אט אט נרגעו. בינתים הם רואים אנשים נכנסים ויוצאים, ואילו אותם כאילו שכחו. שאלו את השמש מתי יגיע תורם להכנס, והשמש הסביר להם שישנם היום מקרים דחופים יותר.
הזמן חולף, עוברת לה שעה ועוד שעה, ובשעה שלוש אחרי הצהרים הם כבר היו מיובשים לגמרי, שכחו את עצמם. ואז לפתע, בלי הודעה מוקדמת, פתח ה'נודע ביהודה' את דלת חדרו והכריז: "העגלון יקום מיד!"
קפץ העגלון ממקומו, אך התישב מיד, כי הבין שטעה, אך זה היה כבר מאוחר מדי!…
מתוך הגדה של פסח 'ומתוק האור' מאוצרו של רבי שלמה לוונשטיין שליט"א
יש סיפור דומה
לעוד שנתיים. כנראה תמצאו את המקור עד אז.
אני זוכר רק מהאמצע ואת שם הרב שכחתי.
הגיעו שניהם לרב. והויכוח שאחד טוען שהשני גנב ממנו.
ישבו במקום ההמתנה כך שהרב יכל לראותם.
לאחר כמה שעות
אמר הרב לאחד מהם אתה הגנב,
ואת הכסף החבאת בכובע.
פשוט ע"פ הגמרא אדם ממשמש בכיסו.
ראה הרב שהוא ממשמש תמיד בכובעו.