חזו חזו בני חביבי…
מפי בעל המעשה: בבחרותי, בלמדי בשיעור א' ישי"ק פוניבז', הייתי הבחור הנמוך ביותר בישיבה. מו"ר זללה"ה דאג לי מאד, וכמה וכמה פעמים אמר לי: אתה צריך ללכת לישון יותר מוקדם, ותעשה כן בשעה רבע לתשע בערב. פ"א אף גער בי, כשראה אותי בישיבה בשעה מאוחרת יותר ממה שקצב לי: "אמרתי לך ללכת לישון, ומדוע אתה עדיין כאן"? הדברים יצאו מפי רבינו ואני התחלתי לבכות. רבינו שאל אותי: מדוע אתה בוכה, למה אתה לא שומע בקולי… ואני, בעזותי, אמרתי לו: גם להגאון רבי עקיבא איגר אמרו ללכת לישון בזמן והמשיך ללמוד הלאה… אמר לי רבינו: רע"א אתה אומר לי? אתה צריך ללמוד לשמוע! והקושיא מהגרע"א – כשתגדל תבוא ואסביר לך…
לאחר מספר שנים באתי אל מו"ר זללה"ה ובקשתי שיסביר לי פשר העניין. אמר לי רבינו: אספר לך עובדה, עליה שמעתי. פ"א נסע מרן הגאון ר' אהרן קוטלר זצ"ל יחד עם אחד העסקנים לערוך מגביות עבור עניין חשוב ונצרך ליהדות החרדית. בתום יום עבודה מפרך בשעת לילה מאוחרת, הגיעו ללון באחד המלונות. הגר"א קוטלר התיישב מיד ללמוד את לימודו היומי הקבוע, את הז' דפים שלו, והעסקן, שהרגיש לא נעים, פתח ג"כ איזה ספר ללמוד בו. אמר לו ר' אהרן: עבודת הקודש עליהם, גם מחר יש יום עבודה, תלך לישון! וכשנשאל מיד ע"י העסקן: מאי חזית דהאי דמא דידי סומק טפי מדמא דידך, השיבו הגר"א קוטלר: " אני לא אוכל להירדם כל עוד לא גמרתי את הז' דפים"… ע"כ המעשה כפי מה ששמעתי.
הוסיף מו"ר ואמר לי: אם הבנת את התשובה – מוטב, ולא – לא אוכל להסביר לך יותר.
לאחר זמן רב באתי שוב אל מו"ר, ושאלני: היום אתה כבר מבין פשט? ואז הסביר לי: להחליט שלא הולכים לישון – אין זו הדרך ולא עושים כך, אבל כשאין יכולים להירדם – זה כבר אחרת!
(פניני דעת, בחוקותי)