שח תלמידו ומקורבו של מרן הגר"נ קרליץ זצ"ל, יבדל"ח הרה"ג ר' חגי אלישיב נאה שליט"א:
זכורני פעם אחת לפני קרוב לעשרים שנה, והיה זה בכולל חזו"א, בסביבות השעה 10:00 בבוקר היתה רעידת אדמה שהורגשה היטב. הספסלים כולם רעדו, הסטנדרים התנענעו, וכל הכולל עמדו על רגליהם חרדים מן הבאות.
באותה העת חשבתי שצריך לברך "עושה מעשה בראשית", אך לא היו הדינים בהירים לי, וחשבתי אולי ישנם אי-אלו תנאים לדין זה שאינם מתקיימים, וניסיתי לשאול את רבינו זצ"ל שישב על אותו הספסל שישבתי, בצדו השני.
אך למרות שהרמתי מעט את קולי וגחנתי לצד שמאלו – לא הבחין בי. גחנתי לצדו השני, לימינו, והרמתי את קולי מעט יותר, אך עדיין לא הבחין בי. לבסוף לא היתה לי ברירה, ומאחר והיה הדבר נוגע למעשה העזתי פני והכנסתי ראשי בין ראשו לבין הגמרא, ורק אז הבחין בי ושאל מה רצוני.
אמרתי לו: יש רעידת אדמה, האם לברך עושה מעשה בראשית?
הוא השיב לי בשאלה כמתפלא: "עכשיו? רעידת אדמה?"…
חזרתי ואמרתי: כן, כעת יש רעידת אדמה, כל הכולל רועד.
השיבני: "אם אתה מרגיש, תברך". ומיד הרכין שוב את ראשו לתוך הגמרא ולא הביט ימינה ושמאלה.
בפעם אחרת זכורני, בעת שניגש אליו אחד מגדולי הדור זצ"ל ובידו הזמנה לחתונת נכדו, ועמד ליד הסטנדר שלו, ורבינו זצ"ל לא ראהו, ומאחר והיה מדובר בגברא רבא מאוד – כל היושבים בחלק זה של הכולל הרגישו מתח ואי-נעימות, אך רבינו לא ראה ולא הרגיש, לא נע ולא זע, עד שקם אחד מחתניו של רבינו וביקש לומר לו שאותו גדול רוצה להזמינו לשמחה, אך אותו אדם גדול עצר בעדו וסימן לו שלא יפריעו מלימודו, וכך עמד והמתין כמה דקות ארוכות, ולא הבחין בו רבינו בכל אותו הזמן, עד שכמו התייאש וחזר למקומו בכולל.
כאשר סיים רבינו את לימודו בשעה הקבועה לו, סיפרו לו את שאירע, ומיד החוויר רבינו ורץ למקומו של אותו אדם גדול והתנצל שלא הבחין בו כלל.
כיוצא בזה אירע פעם אחת שהגיע לבית רבינו אחד מגדולי האדמו"רים המפורסמים, ורבינו היה אז שקוע בלימודו, ונכנס האדמו"ר ומלוויו לחדרו, אך רבינו זצ"ל לא הבחין והמשיך ללמוד בשקיעות. ורצו המקורבים לומר לרבינו כי האדמו"ר הגיע אליו, אך האדמו"ר עצר בעדם, ואמר שהוא רוצה לראות אותו לומד, וכך המתין כעשרים דקות! מבלי שרבינו הרגיש בו כלל וכלל.
גם יבחלט"א הגרמ"ש קליין שליט"א סיפר, שלא אחת אירע שהיה מגיע אליו בזמן שהיה קבוע להם לדון בהלכה, ואם רבינו זצ"ל היה שקוע בלימוד, אירע לא אחת שעברו דקות ארוכות עד שהבחין בו.
(גיליון 'נשיח בחוקיך')