הרב צבי וינברג
"לְאָזְנִי מִשְׁפַּחַת הָאָזְנִי" (במדבר כ"ו, ט"ז) וכ' רש"י לאזני – אומר אני שזו משפחת אצבון, ואיני יודע למה לא נקראת משפחתו על שמו. וברוקח כאן כ' שיש קשר בין השם "אזני" לשם "אצבון" ע"פ הגמ' כתובות (ה:) שאומרת "מפני מה אצבעותיו של אדם משופות כיתידות שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יניח אצבעותיו באזניו".
והנה שם בגמ' אמרי' בסמוך שלא רק אצבעותיו של האדם נבראו למטרה זו אלא גם האליה שבתחתית האוזן, וז"ל הגמ' "תנא דבי רבי ישמעאל מפני מה אוזן כולה קשה והאליה רכה שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יכוף אליה לתוכה".
ושואל המהר"ל (נתיבות עולם נתיב הצניעות פ"ב) למה צריך ב' דברים לסתום את האוזן גם אצבעות וגם אליה, ומבאר שצורך האליה היא לאופן שאסור להכניס ידיו לאוזן, כגון קודם נטילת ידיים בבוקר כמבואר בשבת (קח:).
כך מבארו ר' יוסף ענגיל זצ"ל בגיליוני הש"ס (שבת שם), ומוסיף שיוצא מדברי המהר"ל חידוש, שקודם נטילה מותר ליגוע ביד באליה, ואליה אינה בכלל אוזן, וכ' שצ"ע לפי"ז בנשבע שלא יגע באזנו אי אליה בכלל.