1. המאכל 'החצוף' העיד על עצמו שאינו כשר
הרה"ק רבי מאיר"ל מפרימישלאן זי"ע ביקר פעם אצל הגאון בעל 'ישועות יעקב' מלעמבערג זצ"ל. לכבוד הביקור הכינו מאכל שנקרא 'פאן קיכל' שמטגנים אותו במחבת עם שמן וחלב. כשלקח הרה"ק מפרימישלאן סכין בידו והתחיל לחתוך, שאל: "ווער איז דער פאן קיכל?" כשכוונתו לשאול: איך והיכן הכינו אותו? נרעשו הנוכחים: הנשמע כזאת, להטיל דופי ברבה של לעמבערג? גם ה'ישועות יעקב' השתומם למשמע השאלה, וענה שנעשה אצלו בבית. אולם שוב שאל הרה"ק מפרימישלאן אודות ה'פאן קיכל', והנה בתוך כך נכנסה הרבנית בבהלה ושאלה אם עדיין לא אכלו את ה'פאן קיכל', שכן המשרתת טיגנה אותו בטעות במחבת בשרית. שאל ה'ישועות יעקב' את אורחו הק' מהיכן ידע לחשוש במאכל זה. הסביר לו הרה"ק רבי מאיר"ל בסגנון דיבורו המליצי: "כאשר חתך מאיר"ל את ה'פאן קיכל' עם הסכין, ניתז קילוח מה'פאן קיכל' על פניו. הרהרתי בדעתי את דברי חז"ל (בבא מציעא פג ב) 'מדחציף כולי האי שמע מינה רשיעא הוא', ומזה הבנתי שהמאכל אינו ראוי" (המבשר תורני).
2. הפסיד את השמירה המיוחדת מן השמים
בספר 'נחל אשכול' מובא מעשה כדלהלן: שני יהודים ממגורשי ספרד, שעקרו לאמסטרדם, הפליגו פעם באוניה לצורך מסחרם, ובשל תקלה הוכרחו לעגון בספרד. כל אחד מהם הלך להתאכסן אצל גוי אחר, וכמובן שלא העזו לספר כי יהודים הם. כאשר עמדו להמשיך בדרכם, הפתיע אחד המארחים את אורחו ולחש באוזנו: "דע לך, כי אני ג"כ יהודי, מהאנוסים שנותרו בספרד, וכל הימים שהיית בביתי זכית לאכול רק מאכלים כשרים". סיפר היהודי לחברו על כך והודה לד' שזכה להינצל מאכילת איסור, ואילו חברו הצטער מאד על שלא זכה לכך ונכשל כמה ימים במאכלות אסורות. בבואם לאמסטרדם הלכו אל החכם שבעירם ושאלוהו מדוע אחד מהם זכה לסיוע מהשמים להינצל ואילו רעהו לא זכה. שאל החכם את היהודי השני שמא בעבר נכשל פעם באכילת איסור, ולאחר מאמצים נזכר האיש שבילדותו שיחק פעם עם חבריו הגויים, וילד נכרי נתן לו לאכול חתיכה קטנה של גבינת עכו"ם. אמר לו החכם: "אכן נודע הדבר. חברך, שמעולם לא נכשל במאכלות אסורות בין בשוגג ובין במזיד, זכה לסייעתא דשמיא מיוחדת שגם עתה לא ייכשל, אבל אתה שכבר נכשלת פעם באכילת איסור, כבר לא שמרו עליך מן השמים כל-כך, ולכן נכשלת" (המבשר תורני).
3. 'מנת מהדרין' מיוחדת באושוויץ
האדמו"ר מצאנז זי"ע בעל 'שפע חיים' היה מיחידי הסגולה שמסרו נפשם במהלך המלחמה הנוראה שלא להיכשל אפילו פעם אחת באכילת טריפה. פעמים רבות היה מספר מתוך התרגשות רבה, כי כשהגיע לאושוויץ היה זה ביום ו' בשבוע, והגרמנים ימ"ש חילקו אוכל בשרי וכולם חטפו ואכלו, אך הוא לא אבה לאכול. וכך גם למחרת ביום שב"ק חילקו אוכל בשרי והוא נותר לבדו בצריף. נפשו המיוסרת ברעב החלה לדבר עם הקב"ה: "רבש"ע, נותרתי לבדי בחוסר כל, את הכל לקחת לי, נשארתי ערירי ויחף, ועוד אלך לאכול טריפות?!" והנה ניגש אליו אדם בלתי מוכר לו ושאלו האם הוא הרב מקלויזנבורג. משהשיב בחיוב הודיע לו כי מישהו ממתין לו בפתח המחנה. הלך לשם, ומצא יהודי מבוגר ששאלו: "האם הרבי מקשאנוב היה דודך?" השיב הרבי בחיוב. הושיט לו היהודי כיכר לחם וצלוחית מלאה ריבה, באמרו: "הבאתי שיהיה לך מה לאכול, שתשביע את נפשך". וכהרף עין נעלם ושוב לא ראהו יותר, ויהי לפלא (המבשר תורני).
4. כך ניצל החזו"א מאכילת עוף עם 'שאלה'
פעם הביאו להחזו"א זצ"ל עוף לארוחת צהרים, ובדיוק כאשר התיישב לאכול נכנסו אנשים להתייעץ עימו ועיכבוהו מלאכול. כשיצאו ניגש לאכול, ושוב באו אנשים אחרים ועיכבוהו. כשהדבר חזר על עצמו בשלישית, אמר החזו"א: "אם לא נותנים לאכול את האוכל הזה, מסתמא אין צריך לאוכלו", וביקש שיחזירוהו למטבח כי כבר לא יאכל ממנו היום. לאחר מכן ביקש את כל העוף ובדקו וראה כי אכן היתה שאלה גדולה על כשרותו. ובספר 'טעמא דקרא' בהנהגות מהחזו"א (אות לט) מסופר כעין זה, וכתב שם: "ואמרה לי אמי מורתי שכמה פעמים קרו לו דברים כאלו" (ע"פ 'שלמים מציון').
5. הצדיק מחיפה שהרגיש בתפוחים שאינם מעושרים
פעם ביקר הגה"צ רבי אברהם עמרם קוך זצ"ל אצל אחד מחשובי רבני חיפה זצ"ל. הוגשו לשולחן תפוחים והמארח זצ"ל סימן לאורחו החשוב להתכבד בברכה. הרב קוך הביט רגע קל, ואחר שאל: "מעושר?". המארח נתפלא, וכי אדם כמותו ייחשד על המעשרות?! לרגע חשב שמא אורחו מהמחמירים לעשר שנית ושלישית קודם אכילה, ולכך נתכווין בשאלתו, אך הרב קוך שאל שוב, כשברור כי כוונתו למעשר היסודי: "הנכם בטוחים שעישרו את התפוחים הללו?". משום כבודו, שאל הרב המארח בקול את הרבנית: "האם התפוחים מעושרים?". "בוודאי", ענתה, ופנתה מיד לבנה: "מהיכן התפוחים? מהסל הגדול של הפירות, נכון?"… "לא", ענה הילד, "זה מהשקית שהיתה מונחת לצד הדלת. חשבתי שלזה התכוונו". "לא!" אמרה הרבנית בחרדה, "התפוחים הללו באו זה עתה מהפרדס והינם טבל גמור!… מה עשית?!" אך בעלה הרב זצ"ל הרגיעה, בהצביעו על הגה"צ הרב קוך זצ"ל: "אל דאגה, האורח הנכבד הרגיש בתפוחים שאינם מעושרים ומנע מאיתנו לטעום מהם" (ע"פ 'משנתה של תורה').