אם יש מעלה בטבילה במעיין השילוח בערב יום הכפורים?
"וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָׁם" (ויקרא ט"ז, ד')
בקובץ 'אוצרות ירושלים' (ירושלים תשל"א חלק ס"ד סי' תשיח עמ' תתריא) מביא כותב המאמר הרב אברהם מרדכי ברייטשטין, ששמע מראב"ד ירושלים הגאון רבי דוד יונגרייז, שסיפר לו הגאון רבי דוד בהר"ן, שהגאון רבי מאיר אויערבאך, הרב מקאליש, שהיה בערוב ימיו בירושלים, נהג לטבול בערב יום הכפורים במקוה של רבי ישמעאל כהן גדול אשר במי השילוח, והוא מעיין גיחון הסמוך להר הבית.
וכתב שם שהרי מובא במג"א (סי' תר"ו סק"ח) בשם המהרי"ל, שהטבילה של ערב יום הכפורים היא משום תשובה.
ונראה שיש מעלה מיוחדת בטבילה במי השילוח לעניין טהרה ותשובה, על פי מה שמובא בפרקי דרבי אליעזר (פרק כ') שלאחר שאדם הראשון חטא, למחרת השבת, באחד בשבת נכנס אדם במימי גיחון העליון עד שהמים הגיעו עד צווארו, והיה מתענה שבע שבתות ימים עד שנעשה גופו כמין כברה, ואמר אדם לפני הקב"ה "רבון כל העולמים! העבר נא חטאתי מעלי וקבל את תשובתי, וילמדו כל הדורות שיש תשובה", מה עשה הקב"ה? פשט את יד ימינו וקיבל את תשובתו והעביר את חטאתו מעליו.
ובהגהות הרד"ל שם (אות ל) כתב שקצת משמע מלשון התוספתא (פ"ק דתענית) ובירושלמי שם (פ"ב) שיש מעלה בטבילה בשילוח (גיחון) לעניין טהרה ותשובה, שכתוב שם לעניין טובל ושרץ בידו שאפילו טובל בשילוח ובכל מימי בראשית וכו'.
וכתב הרד"ל שאפשר היינו מפני שמימיו יוצאים מהמקדש וכמו שמובא ביומא (עז:) ועליו נאמר לעתיד לבוא מקור נפתח וגו' לחטאת וגו'.
וראה בסוף מדרש 'אלה אזכרה' (על עשרה הרוגי מלכות), איך שרבי אליעזר בן שמוע שנהרג ביום הכפורים, אמר טרם מותו שרואה איך נשמת כל צדיק וצדיק מטהרת עצמה במי השילוח, כדי להכנס בטהרה לישיבה של מעלה לשמוע את דרשת רבי עקיבא שידרוש בעניינו של יום הכפורים.