חכמינו ז"ל אמרו שהמדבר לשון הרע ורכילות מאבד גם את התורה שלומד בפיו. וביאור הדבר, בדרך משל – שאם אחד יביא מתנה למלך, ויגיש אותה בכלי מלוכלך ומאוס, לא די שלא ישא חן לפני המלך, אלא המלך ישליך את מתנתו ויקצוף עליו. וכך גם בעניננו – כשעולים לפני השי"ת דברי קדושה שדיבר אדם בפיו, ופיו מאוס ומטונף בדיבורים טמאים ואסורים, נדחים כל הדיבורים אל מחוץ למחנה השכינה.
ויתֵרה מזו, שדברי הקדושה עצמם נטמאים על ידי דיבוריו האסורים, וכפי שאמרו בזוהר הקדוש, שיש בעולמות העליונים ממונים האוחזים בדיבורו הרע והטמא של אדם, ולאחר מכן כשמוציא דיבורים של קדושה מפיו, נוטלים הממונים את הדיבור הטמא שדיבר קודם לכן, ומטמאים באמצעותו את הדיבור הקדוש, ואין אדם זוכה בו במאומה בדיבור הקדוש שדיבר. הרחמן יצילנו.
[כבוד שמים פרק א, אות כ]