כִּי יָדִין ה' עַמּוֹ וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם… (דברים לב לו).
ראיתי ב"נודע ביהודה" דבר נפלא בענין הווידוי והחרטה:
אם אדם חוטא חס ושלום, מהחטא עצמו צומח מלאך חבלה, וכל מטרתו בחייו היא להציק לאותו אדם – הוא מכה אותו, וצועק עליו, מביא עליו צרות ויסורים, ומקטרג עליו בכל קטרוג שרק אפשר. דבר זה נרמז בפסוק בירמיהו (ב,' י"ט): "תייסרך רעתך" – הרעה שלך, היא בעצמה תייסר אותך. אבל בעת שאדם מודה באשמה – אותו מלאך חבלה נאלץ להשתתק. הוא כבר לא יכול לקטרג.
את הרווח הזה אתה מרוויח באופן מיידי בעת הוידוי והחרטה – הפה של מלאך החבלה נסתם מיד!
גם הרמח"ל וה"אור החיים" הקדוש מביאים פירוש זה על הפסוק (ישעיהו ס"ד, ו'): "ותמוגנו ביד עווננו", כלומר, העוון שאנו עושים הוא זה שממוגג אותנו, הרעה של האדם – היא המייסרת אותו, לא הקב"ה. ובעל ה'חרדים' מוסיף ואומר, שעל ידי זה שהזדון נהפך לזכות, גם המלאך נהפך למלאך של זכויות ואז אין מי שיכהו.
משל למה הדבר דומה?
אתה נוסע, ומולך נוסע מישהו. הסחת את הדעת לרגע, לא נתת זכות קדימה ו… הרכב שלך נכנס בו. האוטו היקר שלו ספג מכה רצינית. הוא כועס מאוד, יוצא אליך ומתחיל לצעוק. לוקח פרטים ופותח לך תיק. זה מלאך החבלה שלך.
נסה להגיד לו :"סליחה, אני באמת אשם. זה לא היה בסדר מצדי, ואני לא מנסה להתחמק מאחריות. אני אפצה אותך, כמובן על כל הנזק". האם הוא ימשיך לצעוק עליך? יתכן מאוד שהוא כבר לא יצעק. היחס שלו ישתנה. התיק לא יעלם, עוד תצטרך לשלם די הרבה, אבל לפחות המקטרג יפסיק את קטרוגו. בשונה מהנהג הנפגע, מלאך החבלה לא "אולי" יסתום את הפה מחמת וידוי, אלא בוודאי יסתום את פיו. פלאי פלאים. אבל בשביל זה צריך חרטה אמתית!
אתה יכול להיות גיבור גדול, כשאתה רחוק מהנסיון. 'אני מתחרט על מה שעשיתי, ודאי. ברור שלהבא אהיה בסדר ולא אחטא, מה השאלה בכלל…' אבל בינינו לבין עצמנו, אם שוב יגיע הנסיון – מה יעשה? האם לא יחזור על השגיאה שלו?
אם הוא עומד להיכשל שוב, החרטה שלו איננה חרטה אמתית. נכון, הוא התוודה, והצהיר שהוא מתחרט, אבל לא הצטער באמת ובתמים, צער גדול ונורא על החטא. החרטה צריכה להיות עם כל הלב. וצריך גם להסיק את המסקנות באופן כל כך חזק, שאין שום סיכוי בעולם שזה יקרה שוב.
החרטה היא לא איזשהו הרהור רגעי, החרטה צריכה לגרום לכך שאם הוא יעמוד אי פעם באותו נסיון – לעולם לא יכשל בו.
עכשיו תראו איזו פריבילגיה יש לנו:
כמה משלם שור שנגח?
שור שנגח בפעם הראשונה משלם חצי נזק. שור שנגח פעם שניה משלם גם כן חצי נזק. בפעם השלישית השור הופך להיות שור מועד, ומעתה ישלם נזק שלם, אם יזיק.
האם השור הזה יכול לחזור בתשובה?
אמנם אין לו חרטה, וידוי וקבלה לעתיד, אבל גם אצל שור יש רמז לסוג של "חזרה בתשובה" – אם השור יקלע שלוש פעמים למצב שבו היה בעת שנגח – שוב יראה אנשים וכו', ועל אף זאת הוא לא ינגח ולא ישתולל – יחזור להיות שור תם.
אנחנו, בני האדם, זוכים לחסד נפלא של הקדוש ברוך הוא. בורא העולם אומר: 'אינני צריך שתעמוד שלוש פעמים בנסיון. מספיק שאני מסתכל בתוך ליבך ורואה בדיוק מה קורה שם. אם אני רואה שהתחרטת באמת מכל הלב, ואתה במצב שלא תחטא שוב גם אם יבוא עליך אותו נסיון – אני סולח לך מיד'.
כמדומני שזו הכוונה בדברי הרמב"ם: "עד שיעיד עליו יודע תעלומות". הקדוש ברוך הוא יודע מה שיש בלב האדם. אחרי החרטה, הוידוי והקבלה לעתיד – אדם מגיע למצב של "לא ישוב לכסלה עוד". הוא לא צריך להוכיח את עצמו שלוש פעמים כמו השור, כי הקדוש ברוך הוא רואה ויודע מה שבליבו, ומקבל את תשובתו. על כך נאמר: "מודה ועוזב ירוחם". בתחילת יום הכיפורים, ב"כל נדרי", אנחנו מתחילים להתוודות. כל אחד יקבל על עצמו קבלות, כל אחד בדרגה שלו – לא לדבר בזמן התפילה, לשמוע קריאת התורה, להתחזק בבין אדם לחברו…
נוסיף קבלה טובה, ועוד קבלה טובה… והקדוש ברוך הוא יראה את הרצון הטוב שלנו ואת המאמצים שלנו.
(מתוך 'אריה שאג' ימים נוראים)