עטויים בבגדי שיראין, צעדו מאות 'דרשו אידן' כחתנים ביום חופתם, למעמד סיום הש"ס העולמי של 'דרשו' שנערך במוצאי שבת קודש פרשת מקץ, נר שביעי של חנוכה, בבנייני האומה בירושלים. תזמורת ענק בת עשרות נגנים קיבלה את המוני המסיימים בשיר וזמר לכבודה של תורה, כאשר האושר קורן מפניהם – אושר השמור ליהודים המסיימים את הש"ס.
עוד לפני תחילת המעמד, באולם דולצ'ין הסמוך, נבחנו מאות משתתפים במבחן האחרון של 'דרשו', כשהם רכונים לאורך שעה ארוכה על המבחנים שמסייעים להם להשיג פרי יקר ערך: ידיעת התורה בעמקות.
ואולי זה מה שמספר את הסיפור של דרשו יותר מהכל. מצד אחד עשרות אלפי נבחנים בכל העולם היהודי, שבמשך כל השנה לומדים כדי לדעת את התורה, ומצד שני, כהערכה על מאמצם הכביר, 'דרשו' מכין עבורם מעמד סיום הש"ס מושקע באופן יוצא דופן, כאשר מרנן ורבנן גדולי ישראל שליט"א מכבדים את המעמד בנוכחותם ומצביעים עליהם כאומרים לדור הצעיר: זאת הדוגמא האידיאלית לבן תורה אמיתי, יהודי שעמל בתורה ומסיים את הש"ס'.
במעמד השתתפו מרנן ורבנן שליט"א, הגאון הגדול רבי משה הלל הירש, הגאון הגדול רבי דוד כהן המלווה את תכניות 'דרשו' בעצה ובתושיה, הגאון הגדול רבי משה יהודה שלזינגר שלכבוד גודל המעמד וכבוד התורה, טרח באופן מיוחד להקדים לשוב מ'ערד', שם שבת עם בני משפחה מחו"ל, האדמו"ר מביאלא, האדמו"ר מקרלין, האדמו"ר מבאיאן, והאדמו"ר מערלוי והרבנים הגאונים רבי יצחק אזרחי, רבי ראובן אלבז, רבי דוד בצרי ורבי אליעזר יהודה פינקל ורבנים, ראשי ישיבות, מורי הוראה מכל רחבי הארץ (ראו מסגרת).
מעמד הסיום היה בראש ובראשונה מעמד סיום לנבחני דרשו, מפעל תורני עצום שמחולל מהפכה אדירה בכל מה שקשור לידיעת התורה, כאשר הידע הזה בא לידי ביטוי ביכולת שלהם להיבחן על החומר שלמדו, זה, כבר ממש לא מובן מאליו. מדובר במשימה הרואית, שספק אם התרחשה כמותה מבחינת היקף וכמות הלומדים, בהיסטוריה של העם היהודי ורק הודות לפעילות של 'דרשו' מדובר כיום בתופעה הולכת ומתרחבת, של יהודים שבקיאים בש"ס ישר והפוך, ולא, זו לא מליצה.
"התקומה התורנית אחרי המלחמה: אלפי ש"ס אידן"
לאחר דברי הפתיחה של המנחה הרה"ג ר' יצחק שרייבר שליט"א, נשא דברים נרגשים הגאון הגדול רבי יצחק אזרחי, מראשי ישיבת מיר בירושלים : "רש"י כותב כי 'מפני שעמל בתורה, תורה עומלת לו שמחזרת עליו ומבקשת מאת קונָהּ למסור לו טעמי תורה וסדריה. וכל כך למה – מפני שאכף – שכפף פיהו על דברי תורה'. אני רוצה לברך את הציבור כולו, שהקב"ה יזכה את כולם שיזכו להיות קובעים עיתים למלאכה".
לאחר מכן נשא דברים נשיא 'דרשו' הרה"ג ר' דוד הופשטטר שליט"א: "מפעם לפעם אני שואל את חתני 'קנין ש"ס', האם חשבתם שתוכלו להצליח להיבחן על הש"ס כולו? הם תמיד משיבים לי בשלילה, לדבריהם גם כיום אין להם את הכוחות לכך, זה מעל לטבע".
"מי חלם שאחרי השואה, יהיו אלפי ש"ס אידן, מי חלם חלום כזה? אחרי המלחמה חשבו שאולי יהיה ש"ס איד אחד, אולי שניים בכל העולם, זה כמו חלום, אנחנו חיים בתוקפה של ריבוי שונאי ישראל רח"ל, ריבוי שונאי הדת ושונאי התורה. כנראה שבכל ההיסטוריה לא היה כמות כזאת של כופרים שיש בדור הזה… האחריות שלנו לפעול בכל הכוח, בכל הרצון, להרבות לומדי תורה, דורשי תורה, שיעורי תורה, מבחנים ונבחנים, להרים את קרן התורה, את כבוד התורה, את כבוד הקב"ה, לצאת ולפעול בכל הכח…"
הגאון רבי ראובן אלבז שליט"א, ראש ישיבת אור החיים נשא דברים במעמד לרגל סיום תכנית קנין חכמה ללימוד ספרי המוסר אשר בימים אלו מתחיל מחזור חדש בו ילמדו את פרקי אבות במסגרת תכנית זו, וסיפר על הפעילות של דרשו לקירוב עם ישראל לאביהם שבשמיים: "קבוצת נערים המבקרים בסניף של הישיבה בבאר יעקב, מספרים שבבית הספר שלהם המורה הכניס עץ של נוצרים, הם אמרו לה או שאת מציאה אותו, או שאנחנו יוצאים, המורה סירבה והם יצאו ואינם רוצים לחזור לשם. מי ידאג להם? דרשו דואג – באמצעות ארגון אחינו – לכל אותם נערים הרוצים להתקרב לתורה הקדושה, מלבד הפעולות הכבירות שלו לבני התורה".
כ"ק מרן אדמו"ר מביאלה שליט"א אמר בדבריו כי "סיום הש"ס של 'דרשו' הוא ייחודי ואין דומה לו, נבחני 'דרשו' לומדים וחוזרים כדי להבין את תלמודם, הם צריכים להיבחן בסוף החודש על הדפים שנלמדו, וכידוע נפסק להלכה שבתורה שבעל פה אי אפשר לצאת ידי חובה בלי להבין את הנלמד, ולכן הסיום של 'דרשו' הוא סיום של אלפים בכל רחבי העולם שלמדו את הש"ס בצורה הנכונה, ובדרך הראויה, עם הבנה וידיעה רחבה".
ראש ישיבת טעלז בלייקווד הגאון רבי יצחק סורוצקין שליט"א נשא גם הוא דברים נרגשים במעמד ואמר כי: "דרשו הם כאותם חשמונאים שעליהם כתב הרמב"ן שבזכותם לא נשתכחה תורה מישראל, הוא מוסר את נפשו, ואת מאודו על התורה הקדושה ועל הרבצת תורה בכל מקום".
ממשיכים בדרכי אביהם הגדול: יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא
רגע השיא במעמד היה כמובן מעמד הסיום עצמו ואמירת הקדיש. כ"ק מרן אדמו"ר מערלוי שליט"א פלפל בקשר בין שני המאמרים האחרונים בש"ס, בדרכו של זקנו רשכבה"ג מרן החתם סופר זצ"ל, וסיים בהתרגשות רבה את הש"ס ואמר את ההדרן. בפתיחת הש"ס כובד ראש ישיבת מיר הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל שליט"א.
הקדיש הגדול נאמר על ידי יתומיו של הגאון רבי אהרן אייזנבלט זצ"ל. בזה אחר זה עלו שיירת ילדים ונערים על הבמה הרחבה בבנייני האומה בירושלים. הגדולים כבר אחרי גיל בר מצווה, אך הקטן רק כבן עשר. יחד, במקהלה קורעת לב הם קראו: יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא…
שמונה יתומים הותיר אחריו הגאון רבי אהרון אייזנבלט זצ"ל כשהלך לעולמו במפתיע, כשהוא בן 40 בלבד. עד שהסתלק, מעטים ידעו כי רבי אהרון הוא חתן "קנין ש"ס" של דרשו. כלומר, הוא נבחן על כל הש"ס כולו, הישג פנומנלי עצום ובלתי נתפס, וכעת, לקראת סיום מחזור הי"ג, תכנן להיבחן על כל הש"ס כולל כל התוספות… הישג שגם במונחים של 'דרשו' – ארגון שמלכד סביבו למדנים עצומים, נחשב לנדיר.
בכ"ו בניסן תשס"ט, יום לפני המבחן ב"קנין ש"ס", לאחר שבע שעות של עמל ויגיעה, רבי אהרון קרס. ליבו נדם באחת. שרותי החירום שהגיעו למקום, לא הצליחו להחזיר לו את הדופק. הנשמה שפעמה ביהודי הזה שהיה טבול כולו בש"ס ופוסקים, הסתלקה לשמי מרום. אבל הדופק הזה, שבליבו לא באמת הפסיק, הוא פעם כאן בהיכל הגדול בבנייני האומה בירושלים. היה אפשר להרגיש את זה באוויר.
רבי אהרון אמנם לא היה כאן בבנייני האומה, אבל בניו, כובדו לומר את הקדיש. קולם הדק של הנערים הפך את המעיים לכל המשתתפים במעמד. העמידה לאמירת קדיש של היתומים הרכים, ליד גדולי ישראל וראשי הישיבות, יחד שבטי ישראל, שנאמרה בשם אלפי מסיימי הש"ס, העבירה מסר עצום לאביהם שוודאי צפה בהם משמי מרום: "אנחנו, ילדיך, נמשיך בדרכך, כמו שכתבת במכתב לנשיא דרשו, נמשיך בדרך ה' חרף כל הקשיים והמשברים". מעמד הקדיש לא הותיר עין יבשה באולם וגרם גם לאנשי הצילום, המדיה וההפקה שאינם חובשים כיפה, להוזיל דמעות.
משא קודשו של ר"י סלבודקה הגאון הגדול רבי משה הלל הירש שליט"א
דממת קודש שררה באולם כאשר עלה לשאת דברים ראש ישיבת סלבודקה, הגאון הגדול רבי משה הלל הירש שליט"א. "השמחה היא לא רק למסיימי הש"ס", אמר הגרמ"ה שליט"א, "אלא לעולם כולו. אם יש יותר תורה שנלמדה, אזי יש יותר השראת שכינה, יש יותר סייעתא דשמיא בעולם – לכל אחד ואחד".
עוד הוסיף הגרמ"ה כי "סיום הש"ס בחנוכה יש בזה משהו מיוחד בזה, זה מבטא יותר מכל את הקשר של התורה עם חנוכה".
"הגמרא אומרת, 'אמר רב הונא, הרגיל בנר הווין ליה בנים ת"ח', אומר רש"י 'נר מצוה ותורה אור', כלומר, במצווה של נר יש תורה. הגמרא ממשיכה ואומרת כי 'הזהיר במזוזה זוכה לדירה נאה, הזהיר בציצית זוכה לטלית נאה, הזהיר בקידוש היום זוכה וממלא גרבי יין'.
"כל הציורים של הגמרא מבטאים צורה שבה כשיהודי עושה מצווה, הוא זוכה להדר בה עוד יותר לאחר מכן. לעומת זאת, בציור של 'הזהיר בנר' לכאורה נראה הפוך: הנר מביא את התורה, לא התורה מביאה את הנר. והעניין הזה צריך ביאור…
"עוד צריך לתת את הדעת על דבר מעניין מאוד שיש בחנוכה. אנחנו יודעים שהסמל של החג זה הנר, הנס של השמן שהספיק לשמונה ימים, כל יום ויום אנחנו מדליקים נרות והכל זכר לנס שזהו הסמל של החג. מאידך, ההודאה שלנו ב'על הניסים' היא בעיקר על המלחמות, ורק בסוף כתוב 'והדליקו נרות בחצרות קדשך', ומעניין עוד יותר לציין שישנן נוסחאות של 'על הניסים' שבהן לא מופיע בכלל עניין הנרות שהדליקו בחצרות ה', וכך גם לא הוזכר עניין זה בנוסח של הרמב"ם.
"לכאורה הדבר תמוה מאוד, שהרי זה הסמל של החג, המצווה שציוו אותנו חכמים לקיים בחנוכה היא סביב עניין זה של הדלקת הנר, ואילו ההודאה היא בכלל על עניין אחר, על המלחמות…
"כדי להבין זאת, צריכים אנו לחלק את כל עניין הניסים לשניים: הגמרא ב'תענית' מספרת שרבי יוסי דמן יקרת, היה לו פועלים בשדה, והיה צריך להביא להם אוכל, אבל הוא איחר להגיע לשדה, ולכן ניגשו הפועלים לבנו ותבעו לקבל את מזונם. נענה להם הבן ופנה לעץ התאנה שעמד בסמוך באמרו 'תאנה תאנה תני לנו פירותייך', ויצאו תאנים בדרך נס מהעץ קודם זמנם, ומהם אכלו הפועלים. לאחר מכן הגיע רבי יוסי וששמע את המעשה שנעשה עם עץ התאנה, אמר לבנו אתה הטרחת את קונך להוציא פירות לפני זמנם, לכן גם אתה תיאסף מן העולם הזה קודם זמנך.
"גם זה תמוה, מדוע הגיע לו שייאסף קודם זמנו בגלל מעשה זה, אלא הפשט הוא שכל אדם עלול לפילול חלילה למצבים שבהם הוא מתחייב מיתה בידי שמים, אם זה על ידי צער שהוא עלול לגרום ליתום ואלמנה בלי שיתכוון לכך, ואם בסיבות ועניינים אחרים שייגרם לו שיתחייב מיתה בידי שמים, אבל הזכויות שיש לאדם מגינות עליו לא רק מהעונש על החטא, אלא גם מהחטא עצמו, ולכן אדם שיש לו זכויות משמים מצילים אותו שלא יגיע לידי כך שיתחייב חלילה מיתה בידי שמים.
"אבל אתה", אמר רבי יוסי לבנו, "אתה הפסדת את כל הזכויות שלך, כמו שנאמר ביעקב אבינו ע"ה, שאמר על עצמו 'קטונתי מכל החסדים', ובתרגום מבאר שהזכויות שלו קטנו, וזה מה שאמר רבי יוסי לבנו, אחרי שנעשה לך נס והוצאת תאנים קודם זמנם, הרי אתה חשוף חלילה להיכשל בעניינים שבהם תתחייב מיתה בידי שמים.
"מצד שני, מי שממשיך ללמוד את הגמרא ומגיע לדף הבא, מוצא שורה ארוכה של ניסים שנעשו לרבי חנינא בן דוסא, כשהנס המפורסם מביניהם הוא זה שאירע עם בתו שהדליקה בטעות נר עם חומץ ואמר רבי חנינא 'מי שאמר לשמן ויידלק יאמר לחומץ ויידלק' ואכן היה כדבריו ודלק הנר כל השבת כולה.
"אלא שעל רבי חנינא בן דוסא לא מצאנו שום טענה, ואף אחד לא בא לומר לנו שחלילה נפגעו זכויותיו בגלל הניסים שנעשו על פי מאמרו בהזדמנויות רבות. צריכים אנחנו להבין במה נשתנו שני הצדיקים הללו שהאחד התנקו זכויותיו והאחר יכול היה להמשיך ולחולל ניסים במאמר פיו, ונתקיים בו 'צדיק גוזר והקב"ה מקיים' כל כך הרבה פעמים.
"אלא הפשט הוא לכאורה, כמו שכתב הרמב"ן, שבאמת אין טבע בעולם, והכל הוא נס, אלא שהקב"ה עושה שני סוגי ניסים, נסים גלויים ונסים נסתרים. התפקיד שלנו זה להאמין בזה ולדעת בידיעה ברורה שגם הניסים הנסתרים, שהם הנהגת הטבע כביכול, גם הם נסים מאתו יתברך, ומי שאינו מאמין בזה, אומר הרמב"ן, אין לו חלק בתורת משה.
"והנה באמת מי שמטריח את קונו לעשות לו ניסים הוא מאבד מזכויותיו, אבל רבי חנינא בן דוסא היה חי במצב כזה שהוא הכיר בהכרה עמוקה בכך שהעולם הזה כולו ניסים, ולא היה אצלו שום הבדל בין הטבע – הניסים הנסתרים, לבין הנסים הגלויים, ולכן כשהוא ביקש שיידלק החומץ, לא היה בזה שום חידוש לעומת המצב שבו דולק השמן, כי באמת גם שמן לא אמור לדלוק, אלא שהקב"ה עשה נס שיידלק ולכן גם החומץ דולק בנס, באותה הרמה.
"לפי זה נוכל להבין את העניין של חנוכה והנוסח של 'על הניסים', כי בשעת המלחמה זכו החשמונאים לכאלו ניסים מופלאים שנמסרו גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים וכו', ובמהלך המלחמה הם למדו לדעת שהכל זה נסים מאתו יתברך, גם הטבע עצמו הוא נס של ממש, שבעיניהם היה כמו נס גלוי, ועל כן כשהגיעו לאחר המלחמה לבית המקדש והשמן דלק שמונה ימים, זה לא היה חידוש גדול בעיניהם, כי הם כבר הגיעו להכרה שבאמת הכל נס, וגם אם שמן דולק רק לילה אחד כמו השיעור הרגיל שהוא אמור לדלוק, גם זה נס לא פחות גלוי מהעובדה שהשמן הזה יידלק שמונה ימים.
"לכן כשבאו להודות על הניסים, הם הודו על המלחמות, שבהם הם ראו את הנס, אבל כשדלק השמן הם כבר היו במצב כזה שזה לא היה בעיניהם נס מיוחד ולכן לא היה צורך כל כך להודות על זה במיוחד, יותר מכל הניסים האחרים שקורים בכל יום ובכל רגע.
"גם אנחנו, כשאנחנו מדליקים נרות ואנו מתבוננים בהם לאחר הדלקתם, אנחנו צריכים להכיר בכך שזה שהשמן דולק, זה נס. כי הכל זה נסים גלויים ונסתרים.
"אבל איך נוכל להגיע להכרה כזאת, להתבונן בדבר שהוא טבעי לכאורה, ולהבין שהוא נס של ממש? רק על ידי התורה. כמו שאמרו חז"ל שאדם הלומד תורה השכינה בשרויה בו, ואם השכינה שורה בתוככי לבו של אדם, הוא יכול כמובן להרגיש ביתר שאת את הקדוש ברוך הוא, הוא נהיה אדם רוחני יותר ומבין טוב יותר שהכל זה נסים ושאין טבע בעולם, ולכן מי שזוכה לבנים תלמידי חכמים, זוכה שבבית שלו ידעו להתבונן בנרות החנוכה כדבעי, עם ההכרה העמוקה שכל הטבע הוא נס גדול של הקב"ה, ולכן הרגיל בנר, זוכה לבנים תלמידי חכמים ואז תהיה מצוות הדלקת הנר בביתו נעשית באופן מהודר יותר, כמו בטלית ובקידוש היום…
"וזהו הקשר המיוחד בין סיום הש"ס לימי החנוכה, כי מי שלמדו את הש"ס כולו, מסכת אחרי מסכת, בוודאי יש להם ראייה רוחנית יותר, השכינה שורה בתוכם, הם במדרגה אחרת לגמרי, ולכן הם יכולים לקיים את מצוות נר חנוכה בהידור גדול יותר, על ידי ההכרה שהכל זה נסים מאתו יתברך, ובוודאי שאחרי שלמדו את הש"ס פעם אחת, החיוב עליהם גדול עוד יותר ללמוד אותו פעמים נוספות, ביתר שאת, עם תוספת עיון וחזרה, במדרגה גבוהה יותר כיאה לאדם שהוא רוחני יותר ושהשכינה שורה בתוכו, ועל ידי לימוד הש"ס בדרגה גבוהה יותר יזכו ללמדו שוב בדרגות גבוהות עוד יותר ויגיעו לשלמות בעבודת ה' במהרה בימינו אמן".
"שלי ושלכם – שלה הוא"
לצד המעמד המרגש למסיימי הש"ס, במקביל נערך בבנייני האומה גם מעמד יוצא דופן, לראשונה בהיסטוריה של סיום הש"ס, לנשות הלומדים. ערב הוקרה מיוחד לנשים שבמשך שבע וחצי שנים תמכו עודדו חיזקו את בעליהן שהקריבו שעות על מנת לא רק ללמוד את הש"ס, אלא גם להיבחן עליו תוך מאמץ מתמשך ויוצא דופן להיות חתני "קניין ש"ס".
אין כל ספק, שכדי לעמוד במשימה כזו, חייבים שהאשה בבית תאמין ותתמוך לאורך כל הדרך. לכן, אין טבעי מכך, שבמקביל למעמד הגדול לגברים, נערך מעמד מיוחד לנשים, שביקש להאדיר לכבד ולהוקיר את תרומתה של האשה למען לימוד התורה של בעליהן, כדי לומר להם את מה שאמר רבי עקיבא לחכמים: "שלי ושלכם – שלה הוא".
במעמד המיוחד השתתפו "אשת חבר" של מרנן ורבנן גדולי הדור שליט"א, הרבניות מבויאן, קרלין ורחמסטריווקא. הרבנית גלבר, קולידצקי, הרבנית פינקל, הרבנית אלישיב, הרבנית אזרחי, הרבנית גלאי, הרבנית נוסבוים והרבנית חדש.
מרנן ורבנן גדולי הדור שהשתתפו במעמד
במעמד השתתפו מרנן ורבנן גדולי הדור שליט"א, הרבנים הגאונים, רבי משה הלל הירש, רבי דוד כהן, רבי משה יהודה שלזינגר, כ"ק האדמו"ר מביאלא, האדמו"ר מקרלין, האדמו"ר מבאיאן והאדמו"ר מערלוי שליט"א.
כמו כן השתתפו [לפי סדר א"ב] הרבנים הגאונים רבי אליהו אבא שאול, רבי יצחק אהרנפלד, רבי דוד איזנשטיין, רבי ראובן אלבז, רבי נעם אלון, רבי דניאל אלתר, רבי אלכסנדר אפשטיין, רבי בן ציון אפשטיין, רבי חיים אהרון בלייער, רבי דוד בצרי, רבי יחזקאל בצרי, רבי יהושע ברכץ, רבי צבי ברוורמן, רבי יאיר ברונר, רבי שאול גבאי, רבי יוסף שלום גלבר, רבי יהודה גליק, רבי ישראל גנס, רבי אליהו דיסקין, רבי סיני הירש, רבי דניאל וולפסון, רבי אברהם ויג, רבי אריאל וילנסקי, רבי יהונתן וילנסקי, רבי צבי וינפלד, רבי משה טוביה ויסברגר, רבי אריה זילברשטיין, רבי אהרן חדש, רבי אריה חדש, רבי יהודה טולידנו, רבי ישראל יצחק, רבי יעקב כהן, רבי יוסף לסרי, רבי שמחה נויבירט, רבי נפתלי נוסבוים, רבי אליעזר סילבר, רבי מאיר סירוטה, רבי אברהם סלים, רבי שלמה פאלי, רבי שלום פוברסקי, רבי אליעזר יהודה פינקל, רבי בנימין פינקל, רבי חנוך פרידמן, רבי אהרן פרנק, רבי צבי פרצוביץ, רבי אליעזר קונשטט, רבי חיים קוק, רבי פינחס קוריץ, רבי צבי קושלבסקי, רבי מאיר קסלר, רבי ירחמיאל קראם, רבי שמחה רבינוביץ, רבי דוד רובינשטיין, רבי משה יונה רוזנגרטן, רבי נחום רוטשטיין, רבי שמואל מאיר רטייזר, רבי חנוך שבדרון, רבי אחיקם שבח, רבי מרדכי שלמה שטיינמץ, רבי מיכל שטרן, רבי אליהו חיים שטרנבוך, רבי שמחה שיינברג, רבי אליהו שלזינגר, רבי אביעזר שפירא, רבי אריה לייב שפירא, רבי ברוך שפירא, רבי יואל דוד שפיגל, רבי בונים שרייבר, רבי צבי שרלין.
